"הריני להודיע על ביטול האגרה"

נתניהו. הגיע הזמן לומר "נכשלנו עד מאוד" (צילום: AP)

גבירותיי ורבותיי, אין לנו ברירה. במשך עשורים ארוכים מדי התייחסנו, אני וקודמיי לטלוויזיה הממלכתית כאל שופר תעמולה לרעיונותינו ודעותינו. על משכבנו בלילות חלמנו שנוכל לשלוט בכל הנאמר במשדרי האקטואליה וגם לסדר לעצמנו ולחברינו המון זמן מסך.

כל עוד היה רק ערוץ טלוויזיה אחד בישראל, יכולנו לעשות זאת כשהיה נחוץ, במחיר של פגיעה רצינית בחופש הביטוי, תוך כדי גלגול עיניים לשמיים ואמירות נחרצות בזכות השידור הציבורי.

מכיוון שהיינו אנשים עסוקים במיוחד ולא יכולנו לשבת בקונטרול עם היד על הכפתור, מינינו לתפקיד בעל-הבית אנשים שידענו כי אפשר לסמוך עליהם שלא יהיו יצירתיים מדי, דעתניים מדי ועצמאיים מדי. כישורי הניהול שלהם לא עניינו אותנו, כי אחרי הכל, אזרחים יקרים, אתם שילמתם, שנה אחר שנה, את האגרה שאיפשרה לנו להחזיק בצעצוע נחשק: ערוץ משלנו.

עיתונאים שוטים

באורח פלא, מתחת לאפינו ומבלי שנתכוון, צמחו דווקא במעוז הממלכתיות הזה עיתונאים עזי נפש, יוצרים דוקומנטריים מצוינים וגם כאלה שיודעים לעשות דרמות, בידור, תוכניות מעולות לילדים ועוד כל מיני דברים שצריך לשדר על פי חוק רשות השידור. רובם נחנקו שם בסבכים בירוקרטיים בלתי מתקבלים על הדעת. רבים מאוד עזבו והלכו לערוצים המסחריים, ועדיין נותר שם גרעין קשה ונחוש של אנשים מסורים שיודעים לעשות טלוויזיה, אבל לא נתנו להם.

יבין ופאר. גרעין קשה של אנשי טלוויזיה מסורים (צילום: אביב חופי)

בין המנכ"לים שהיו פודלים שלנו ובין העובדים המיותרים שאיש לא העז להוציא לפנסיה, בין הבזבוז לאווירת הנכאים המתמשכת, בין הפוליטיזציה לסטגנציה, הלך הערוץ הזה ודעך לנגד עיניכם. לא שצפיתם בו - העדפתם כבלים, אימצתם בחום את ערוץ 2, האמנתם לרגע ש-10 יהיה אלטרנטיבה איכותית, ובדרך כלל המשכתם לשלם אגרה כי נבהלתם מהתשדירים עם המעקלים.

ואנחנו, ראשי הממשלות שלכם, המשכנו בגלגול תפוח האדמה הזה לפתחיהם של הבאים בתור, תוך כדי שרשור של רפורמות על הנייר, תחלופה גדולה מדי של שרים ממונים ואמונה לוהבת שכל זה ייפתר פעם, איכשהו, אולי. כי באמת חשוב לקיים כאן שידור ציבורי. אלא שכעת ברור כי נכשלנו עד מאוד בניהולו של השידור הזה, כי כך אי אפשר להמשיך, וצריך להציב אלטרנטיבה אמיצה ומעודכנת לשנות האלפיים ולשוק התקשורת הפלורליסטי.

פרה פרה

ראשית חוכמה, אני מבקש להודיע על רפורמה מאסיבית בחוק רשות השידור, שתנתק את הקשר בין ערוץ הטלוויזיה הזה לבין הממשלה ושריה ותמיר אותו במודל חדש: שירות שידור ציבורי על פי המודל הנהוג בארצות הברית, ובו אזרחים משלמים מרצונם הטוב תמורת הזכות לצפות במשדרים איכותיים.

לא יכולנו לבחור במודל הזה בראשית ימיה של הטלוויזיה הישראלית, לנגד עינינו ניצב אז רק הדגם של ה-BBC ואגרת הטלוויזיה האנגלית, אבל כשלנו ביישומו בטלוויזיה. ברדיו זה דווקא הצליח, אם כי גם שם נחוצה רפורמה. פרה פרה.

"רשות השידור לא יכולה להיות לנצח תעודת ביטוח מפני החיים האכזריים"

(צילום: Index Open, עיבוד מחשב: אינה טסיס)

שנית, אני מבקש לפטור אתכם מתשלום האגרה החל ב-2011. אי אפשר כבר עכשיו, אתם מבינים זאת בעצמכם, כי רפורמות עולות כסף. וגם שידורים שלא צופים בהם עולים לא מעט, ולכן נאלץ להאפיל את המסך, או להקרין לכם לופים של הגבעטרון, עד שיוקם איגוד השירות הציבורי. את ההקמה נממן בכספי האגרה לשנה זו.

שנית, אני מתחייב בזאת לא לפגוע בעובדים הוותיקים ברשות השידור, על פי הסדר שאגבש יחד עם עופר עיני. הוא לא יאהב את זה, אבל הוא יצטרך להסביר לכל עובדי הרשות כי מצבם לא יכול להיות טוב ממצבם של עובדים במפעלי תעשיה בצפון, או בכל מקום אחר בו מסתמנת קריסה. החיים בתעשיית התקשורת אכזריים, ורשות השידור לא יכולה להיות תעודת ביטוח מפניהם לנצח. ודאי לא על חשבונכם, אזרחים יקרים.

שלישית, אני מבקש לסייג את מה שאמרתי ב"ראשית", מפני שלא בטוח כי איגוד שידור ציבורי יוכל לפעול בישראל ללא תמיכה כספית ממלכתית.

השוק ככל הנראה קטן מדי. כשנערי האוצר יגבשו מסמך ובו העלויות של כל זה, ייתכן שיתברר לכולנו כי אי אפשר יהיה לנהל שידור ציבורי עצמאי לחלוטין בישראל, אבל אפשר יהיה לבנות מודל של תמיכה ממשלתית ללא התערבות בתכנים וללא פוליטיזציה, כפי שהדבר נעשה בתמיכה במוסדות תרבות אחרים בישראל.

אני ער לעובדה שלא מדובר בפתרון מושלם. אין פתרונות מושלמים ואין ערוצי שידור מושלמים, אבל גם אין כל היגיון להמשיך ולשדר אל החושך, ולממן את זה מכספי משלם המסים. ותודה לערוץ 2 ו-10 על שידור הדברים האלה, כי הוועד ברוממה שוב לא הסכים.