נהג המשאית בערבה שיחזר; נסע ב-92 קמ"ש

מהר יותר ומסוכן יותר ממה שהיה ידוע. בצומת כביש הערבה, שם אירעה ביום שני התאונה הקשה שגבתה את חייהם של חמשת בני משפחת דהן, הובא היום (ה') נהג המשאית מוחמד אל-ג'בור אל זירת התאונה לבצע שיחזור של הרגעים שהובילו לתאונה הקשה. השחזור התבצע כולו בתוך רכב משטרתי, בו ישב אל-ג'בור.

בתום השחזור, נלקח הנהג לדיון בהארכת מעצרו בבית משפט השלום בבאר שבע, שם הוארך מעצרו בארבעה ימים. בדיון הוצגו נתונים שנאספו במכשיר הטכוגרף במשאית, ומהם עלה כי הוא נסע במהירות של 92 קמ"ש. זאת, בניגוד לנתון שפרסמה המשטרה תחילה, לפיו הוא נסע ב-64 קמ"ש בעת ההתנגשות. המהירות המותרת בקטע הכביש הזה היא 80 קמ"ש. בעקבות הממצאים החדשים, שוקלים במשטרה לשנות את סעיפי החשד נגדו להריגה.

למרות עדכון המהירות - שהיא גבוהה מהמותר, סעיפי החשד נגד אל-ג'בור לא השתנו והוא חשוד בגרימת מוות ברשלנות, נהיגה במהירות בלתי סבירה וסטייה מנתיב הנסיעה. כעת ממתינים לתוצאות בדיקות של חברת וולבו, יצרנית המשאית, כדי לוודא שהסטייה מהנתיב לא נגרמה בגלל כשל טכני.

עו"ד כמאל אלזיאדנה, סניגורו של החשוד, אמר ל-ynet בסוגיית מהירות הנסיעה: "המשטרה אמרה שעוד אין להם תוצאות סופיות. משמעות הדבר כי ייתכן שהמהירות עליה מדובר היא אחרי הפגיעה. מדובר באזור במדרון, ולכן ייתכן כי המשאית המשיכה לנסוע לאחר הפגיעה ללא שליטה".

עורך הדין אמר כי מרשו ממשיך לטעון שנהג בהתאם לכללי הדרך, עד לאחר שפגע בראשו חפץ בעקבות פתיחת תא הכפפות.

פרחים וקרעי תעודות בזירת התאונה

במקום התאונה ניתן היה להבחין בפרחים שהושארו במקום לזכר בני המשפחה. רותי בוזגלו, חברת המשפחה, הגיעה למקום עם בתה תהילה - חברה טובה של האחות שרית, שנהרגה שבועיים אחרי גיוסה לצה"ל. היא מצאה ואספה בזירה פיסות נייר שרופות - שנותרו מתעודות הזהות של בני המשפחה. בוזגלו הייתה אם הבית בבית הילדים שבו גדלו שרית ובן, האח החייל שנותר מאחור.

בקול חנוק מדמעות, סיפרה היום בוזגלו ל-ynet כיצד התבשרו היא ובן על האסון הנורא. "ביום ראשון פגשתי בפעם האחרונה את שרית. עודדתי אותה, חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני גאה בה שהיא בצבא, שאני אוהבת אותה. הגעתי למקום העבודה שלי והרגשתי צורך עז לדבר על שרית, ובעצם לא ידעתי שהיא כבר נהרגה. אז אמרתי לבחורה שדיברתי איתה שאני צריכה להתקשר לבן, לראות מה קורה איתו. הוא אמר לי שהוא בלחץ כי אף אחד לא עונה לו בטלפון - לא אמא שלו, לא אח שלו ולא שרית".

היא מספרת שניסתה להרגיע אותו: "אמרתי לו שאני אתקשר, וניסיתי להתקשר ולא ענו לי.

אחרי זה דיברתי שוב איתו, הוא היה בדרך, באוטובוס לעפולה - ואז הוא אמר לי שהוא ראה באינטרנט שהייתה תאונה והוא חושב שזה הם. אמרתי לו שאין לו מה לדאוג וניסיתי להרגיע אותו, והוא, כל הדרך בכה באוטובוס ואני כל רגע התקשרתי אליו לראות מה קורה איתו".

"בינתיים", המשיכה בסיפור, "במשרד הרווחה באילת התחילו לבדוק לגבי התאונה - והסתבר שזו התאונה. לקחו ממני את הטלפון שלו כדי לדבר איתו שיחכו לו בחיפה, שהמשטרה תחכה לו שם. כשדיברתי איתו הוא כבר פרץ בבכי ואמר: 'אני מפחד, אני מפחד'. כשהגיע לחיפה, הוא דיבר איתי בבכי ואמר: זהו, כל המשפחה שלי הלכה".