אולם הכנסים שהוסב לטובת הקונצרטים של פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית, היה גדוש בערבים האחרונים. בניגוד לסוף השבוע הראשון של הפסטיבל,
שגדל ונפרש בשנתו החמישית על עשרה ימים, דווקא לקראת סיומו נרשמה תפוסה כמעט מלאה שהוסיפה מימד חגיגי לאירוע.
מור והנגנים על הצעירים. יצירה והנאה (צילומים: מקסים ריידר)
אחד מאירועי הדגל של הפסטיבל, שהתקיים אמש (ו'), קיפל בתוכו במידה רבה את רוח אנשי הפסטיבל שמאמינים, לפחות על פי הבחירות האמנותיות, שמוזיקה קאמרית צריכה להיות רצינית ומקצועית - אבל לא פחות מזה גם מהנה.
את חלקו הראשון של הקונצרט פתח "דג השמך" מאת פרנץ שוברט בביצוע הכנר ומנהלו האמנותי של הפסטיבל, פאוול ורניקוב, ולצדו הצ'לן גארי הופמן, נגנית הוויולה דיאמוט פופן, נגנית הקונטרבס הא יונג ג'ונג והפסנתרן קונסטנטין בוגינו. הפתיחה המרשימה הובילה אל הדובדבן שבקצפת - קונצרט פרוע ומשובב לב לדואו של כנרים מתחלפים ושחקן, שרקח אלכסי איגודסמן, שהוכיח לא רק את כשרונו הרב ככנר אלא גם כמשורר, מלחין ומעבד מוזיקלי מוכשר. "חתולים וחזירים" הוא כינה את הקונצרט שכל הכנסותיו ייתרמו לארגון UNICEF של האו"ם, הפועל למען ילדים בסיכון.
הפואטיקה הנונסנסית של איגודסמן, אותה קרא אמש בהרבה הומור וחן השחקן רוג'ר מור,
שגריר של UNICEF מזה שנים ארוכות, הזכירה לא מעט את ספרו של פוסום הזקן על חתולים שימושיים מאת ת.ס אליוט. זו כתיבה משעשעת, מטורפת ומרגשת, המחברת בין עולם הילדות לתובנות בוגרות ומנפקת מבט מפוכח אבל לא נוקשה מדי על אהבה, שיגיונות והחיים בכלל.
הקהל התענג על השילוב הנפלא בין ההומור המילולי לכנרים שעל הבמה
בחלק אותו איגודסמן הקדיש לאהבה וכינורות ובו הוא כתב: "יום אחד, כשכל הפרחים ימותו / וישכבו יבשים תחת מיטתך/ יום אחד, את תאהבי אותי גם"; "המוח שלי התפוצץ / למיליון חלקיקים קטנטנים / כל אחד מהם נחלק לאלפים / והם למאות ולעשרות, לתשיעיות, לשמיניות, לשביעיות, שש, חמש, ארבע, שלוש, שתיים והאחד שנותר / הוא מחשבה בודדת עלייך / במילים אחרות: את עושה לי כאב ראש"; "אהבה היא דבר נפלא / כשאני נזכר / אני בוכה / אני לובש את חולצת הסופרמן שלי / ומעמיד פנים / שאני יכול לעוף / אני למעלה בשמיים / כשאני רואה אותך / אני צולל. הלב שלי צונח קודם / אני מאוהב / לפני שאני מגיע".
הקונצרט בשיאו. גם את השטות - לוקחים ברצינות
ויש גם את שיר האהבה של כנר שהופרד מחברתו, בו כתב: "הו חברה, הו חברה, היכן את הלילה? / המיתרים שלי לא ינגנו אם לא אוכל לאחוז בך / באך נשמע לא נכון, זה לא השיר שלי / בלעדייך לא אוכל למצוא תווים שיישמעו נכון / אבל חכי, לפתע את מופיעה בעיני רוחי / ופתאום מוצארט נשמע טוב יותר ואני מאבד את הפחד / במחשבה אחת בלבד, הבאת עונג צרוף / וכעת, די רחוק אני מרגיש קרוב".
רוג'ר מור התענג על מילותיו של איגודסמן והקהל מצדו התענג על השילוב הנפלא בין ההומור המילולי לזה שרקחו צמדי הכנרים שעל הבמה,
שהורכבו משילוב בין כאלה בעלי שם וותק כמו ורניקוב, איגודסמן, יוליאן, רחלין והכנר הסיני דן שו ומנגד נציגי הדור הצעיר, ארבעה כנרים בגילאי 10-16 שכמקובל גנבו את ההצגה.
הלחנים של איגודסמן, בין אם מדובר ביצירות מקוריות או בעיבודים למוזיקה יהודית, קלטית, מזרח אירופית או לטינית, הצביעו על קשת הצבעים הרחבה והמגוונת שלו ככנר וכיוצר. סולמות משתנים, הומור פרוע ומוסר עבודה גבוה שמעיד כי גם את השטות - לוקחים פה ברצינות.
