לעיתים רווקותי מתחדדת ולעיתים - אבהותי
בסוף השבוע הזה אני אבא במשרה מלאה וחוגג עם בתי הצוחקת. אני לא פנוי לכל התרחשויות הרווקיות. אילו הייתי נשוי היום, הייתי מוקף בזוגות נשואים עם ילדים. זו היתה התרבות מסביבי. אבל אני חיי שיגרה אנומלית. גרוש פלוס, חיים כפולים
בצד אחד ניצבת בהוד והדר סימבה, מלכת האריות. מעמדה המלכותי קיבל תוקף באחרונה, כשהיא ובעלה האצילי הביאו לאוויר העולם גור אריות קטן. סימבה הפכה לאמא. אשה מופלאה בעלת יופי נדיר, הומור משובח, נפש שמחה ומוח חד, הפכה לאם. היא מביטה בבנה הרך וליבי נמס. אמהות זה פלא. היופי הכי שלם. הכי נכון. הכי עמוק. סימבה הפכה לאמא, ואני לא לבד.
ושרונה... היא... איך להגיד... מותק. החיים לא פשוטים כשעומדת מולך בחורה בעלת יופי עוצר נשימה. מה שמסבך את העניין הוא שמדובר בבלונדה שמנפצת כל מיתוס אפשרי על בלונדות ומאתגרת את מוחך הגברי שגם כך משובש נוכח יופייה, באתגרים אינטלקטואלים לא מבוטלים.
סימבה ושרונה מחדדות לי את שני העולמות בהם אני חיי. עולמה של שרונה ועולמה של סימבה. החברוּת ביניהם ממלאת אותי באופטימיות. כאילו אומרת לי שהעולמות יכולים להתחבר. אני פוסע עם שתי חברותיי ברחוב, והכפילות של חיי מתחדדת. סימבה, רעיה ואם, ושרונה, עלמת חן שפנויה לעת עתה מעול של משפחה. אני עסוק בשני העולמות האלו ובמה שביניהם כשאני פוסע איתן.
על הקשר בין עישון לדייטים תזכירו לי לדבר בהזדמנות אחרת
לפעמים אני גם חושב לעצמי, רק שלא יתחילו לרוץ, כי אין סיכוי שאני עומד בקצב. אחרי הכל מדובר בסימבה מדריכת הספינינג האגדית ושרונה, שלפעמים נדמה שהיא הרגע פסעה מתוך ספר אגדות, נסיכה שמידי יום רצה בקלילות בין תימן לתל אביב. ואילו אני פחות שם דגש כרגע על פיתוח כושרי הגופני ומתרגל את היכולת לעמוד בשיעורי הספינינג בלי להפחית מכמות הסיגריות שאני צורך ביום. משימה שלא מעוררת את הכבוד הראוי מצד שתי אהבותיי המופלאות (על הלחץ הבלתי סביר והלא מוסרי ששתיהן מפעילות עלי להפסיק לעשן, ועל הקשר בין עישון לדייטים, תזכירו לי לדבר בהזדמנות אחרת).
פורים הוא חג חשוב. המציאות מתחפשת למשהו אחר, ולמי שמעוניין בכך הדבר דווקא מחדד את שיגרת חייו. בתי התחפשה השנה לטינקרבל, כאילו ניסתה לרמוז לי למה אני מחופש.
קצת לפני סוף שבוע של תחפושת עם בתי, יצאתי לחגוג עם כמה חברים ברחובות גשומים ומקושטים. אין ספק שהשמחה הורגשה בכל פינה. בפינת הרחובות פגשתי את סימבה מלכת האריות, ששכחה להתחפש השנה. שרונה נעדרה באותו ערב, וזה איפשר לי לספר לסימבה בחופשיות כמה אני מוקסם מהילדה, למרות הפערים שמתחדדים לי באחרונה.
מיני מאוס היתה קצת חולה באותו ערב, אבל לא ויתרה על היציאה המשותפת. ואילו אוהד התחפש לצייד מוכשר. כך צעדנו ארבעתנו ברחובות גשומים ושוקקי חיים, בין מסיבות וברים. מלכת האריות, מיני מאוס, צייד מוכשר ואני פוסעים ברחוב. לפעמים היה נדמה לי שמיני מאוס קצת עצובה, ושסימבה מתגעגעת נורא לגור האריות שלה. אוהד היה עסוק דווקא בשפנפנה חמודה שנתקלנו בה כמה דקות קודם לכן, ומעל ראשי ריחפה כל העת טינקרבל, כתזכורת מתמדת לגעגועיי ולפער ביני לבין רוב החוגגים.
"אני חיי חיים כפולים", אמרתי לסימבה. "אני חי בלב תל אביב, בין המון רווקים, ואולי יותר משמעותי מזה - אנשים חביבים שטרם חוו את חיי ההורות".
הכל היה מלא חגיגה.
"כבר ערב, העיר אורותיה הדליקה, צמרות אשליה הסמיקה, כן, חג יש בעיר ..."
(מתוך "שיר לערב חג", תרצה אתר).
הסתכלתי מסביב והרהרתי לעצמי. כולם מדברים על המסיבות של סוף השבוע, אבל בסוף השבוע הזה אני אבא במשרה מלאה וחוגג עם בתי הצוחקת. אני לא פנוי לכל התרחשויות הרווקיות. אילו הייתי נשוי היום, הייתי מוקף בזוגות נשואים עם ילדים. זו היתה התרבות מסביבי. אבל אני חיי שיגרה אנומלית. חיים כפולים. יש ימים שרווקותי מתחדדת ויש ימים שאבהותי מתחדדת. כשאני בלי בתי אני מתגעגע אליה. אני חושב על גן חובה, על בית ספר יסודי, חוג בלט, איך היא מסתדרת עם חברים, מה מטריד אותה, על השן החדשה שצומחת לה, על העפיפון החדש שאקנה לה השבוע, ומנסה להיזכר אם יש לי אקמולי לסוף שבוע. רוב חבריי עסוקים בדברים אחרים לגמרי, והכפילות הזו משגעת אותי לפעמים.
פורים הוא כבר יותר בשביל בתי מאשר לי. לפעמים אני קצת מתגעגע לתקופה שהייתי כמו שרונה. אבל אני לא באמת פיטר פן, ולא באמת בא לי לחזור אחורנית. וכשאני פוסע ברחובות תל אביב עם בתי הצוחקת, אין מאושר ממני. הורות זה רחוק מלהיות פורים, חשבתי לעצמי. אבל מי רוצה לחיות את חייו בתחפושת? ודברים משמעותיים באמת אף פעם לא יהיו רק חגיגה.
וסימבה...
לסימבה ואמיר, בעלה האהוב, נולד נסיך. גור אריות מקסים. וכשכל הרווקים חוגגים, ואני עם אהבת חיי בביתנו הקט, נעים לי לחשוב שגם סימבה מחבקת עכשיו את בנה המקסים ומביטה בו באהבה שאין דומה לה.
מזל טוב, סימבה יקירתי.
