בעיתון אל חליג' שבמפרץ הפרסי הופיעה כותרת שתורגמה לעברית - "מפקד משטרת דובאי לראש המוסד: תודה שחיסלתם את מבחוח". כן, איך שלא קוראים זאת, דבר אחד ברור: בידי המפקד, דאחי חלפאן אל תמים, ראיה חותכת שהמוסד עומד מאחורי החיסול. אבל האמת היא שהוא יורה בחשיכה. אין לו בדל של ראיה הקושרת את ישראל לחיסול ועתה צפוי שהוא יפברק עדויות של "פלסטינים שהופעלו על ידי המוסד" כדי לכפר על כישלונו.
תושבי דובאי מודאגים יותר מסיכויי חיסול המשבר המקומי המאיים על כלכלתם מאשר מחיסולו של טרוריסט פלסטיני שהפך ל"גיבור" רק בעזה ואצל מפקד המשטרה. בל נתפלא אם שליט דובאי, השייח מוחמד בן ראשד אל מכתום ישלח בימים הקרובים מכתב פיטורין למפקד משטרת דובאי.
בניגוד לרושם שנוצר בתקשורת העולמית, הצמרת השלטונית בעיר השקטה שלחופי המפרץ הפרסי כועסת ורוגזת על הטס (הטיפש, הטמבל כפי שכונה בתקשורת) שסיבך כל כך את הכלכלה המקומית בחשיפות החוזרות ונשנות של "סוכני המוסד". "עבור מי", שואלים במפרץ. "עבור איזה מבחוח (בערבית: צרוד מרוב דיבור), חמא"סניק הנוהג להשתמש במלונות דובאי כאתר תיאום הברחות נשק ותחמושת מאיראן לעזה?" חבל שהוא, מפקד המשטרה, לא "המבחוח", וכך היה נחסך מאיתנו המלל המיותר שלו.
פתגם ערבי עתיק יומין תוהה האם נכון לשחוט גמל כדי להאכיל כלב שוטה. זה בדיוק מה שעשה מפקד משטרת דובאי, הקולונל דאחי חלפאן אל תמים שהוא גם ראש שירותי הביון ומפקד כוחות הצבא בעיר הנמל השקטה שלחופי המפרץ הפרסי. שפע של סמכויות מעולם לא העיד על תבונה.
החשיפה השערורייתית של העובדה שתייר המגיע לדובאי מצולם ומפוקח מרגע רדתו מהמטוס ועד לרגע עזיבתו את האזור, טובה אולי לספק את יצר ההתפארות של אל תמים, אבל היא לא תועיל לשיפור המצב הכלכלי בעיר בה משוועים לזינוק אחרי השפל האחרון.
לפני כ-20 שנה ביקרו בדובאי רק כ-600 אלף איש. בשנה האחרונה נרשם מספר שיא של 3.85 מיליון תיירים שראו בה אתר נופש אקזוטי, מעניין, אטרקטיבי וזול יחסית. את המשבר הכלכלי שתקף לאחרונה את העיר-מדינה, כאשר חובות בסדר גודל של 80 מיליארד דולר רובצים על הקופה הציבורית, ציפו קברניטי דובאי לחסל באמצעות מיתוגה של דובאי כמרכז מסחר נדל"ני, תיירותי ופיננסי.
אך ב"פרשת אל מבחוח" הובהר כי מעתה כל איש עסקים, בנקאי, סוכן נדל"ן או סתם תייר - מרגע שינחת בדובאי משתתף שלא מרצונו בתוכנית ה"אח הגדול". אפילו ג'ורג' אורוול מסמיק, הוא לא התכוון לרמה כזאת של חטטנות ומציצנות.
אמנם גם לונדון מרושתת במצלמות, אך מדובר רק במקומות בהם יש פוטנציאל פשיעה, בעיקר ברחובות, במרכזי הערים ובמקומות ציבוריים. תייר שנכנס אליה לא מפוקח ומצולם עד הרגע בו הוא עוזב אותה במלון, במסעדה.
אל תמים רצה להתפאר ביכולת הפיקוח שלו על כל מי שנכנס לדובאי, אך גרם לכך שהגבול בין זכות הפיקוח הלגיטימית להפרת זכות הפרטיות נפרץ.
המקהלה שמחאה כפיים ל"עבודת החקירה הנהדרת שעשו בדובאי", מתפרקת אט אט כי חבריה מבינים שחוקר פרטי טוב עם רבע מהתקציב של משטרת דובאי היה מניב תוצאות טובות יותר. ומפקד המשטרה, אל תמים? עם שקיעת האבק מ"פרשת אל מבחוח" הוא מתגלה ככל דבר - מלבד כאדם פיקח: הוא יהיר, רודף תקשורת שנהנה לשחק עימה ב"סטייל נסראללה", קלפיו קרובים לחזה, הוא משחרר מידע לסירוגין ושומר את היריב במתח. מי שרצה לצאת מקלל בכך שיוציא את דיבת המוסד הישראלי, יצא מברך בכך שבנה למוסד הישראלי תדמית מאיימת ומרתיעה. "30 סוכנים בשמות בדויים?" "מוסד פמיניסטי", לא פחות.
דאחי חלפאן אל תמים ניסה להשפיל את המוסד, ללא כל שמץ של מושג אם זה אכן הוא שביצע את החיסול, וכבש גול עצמי. מי שביקש "לתפוס טרמפ" כמפקד משטרה זניח ושולי על גבו של המוסד האימתני, סיבך בסופו של דבר את המערכת הכלכלית של רשויותיו וגרם לה נזק גדול. ...רגע? אולי גם את זה תכנן המוסד?
אל"מ (מיל.) משה אלעד, חוקר במוסד שמואל נאמן למחקרים מתקדמים במדע וטכנולוגיה בטכניון ומרצה ללימודי ביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי
