ההחלטה לסיים את שירותו הפעיל בצה"ל של תת-אלוף משה (צ'יקו) תמיר
הייתה מהלך אסטרטגי מצדו של הרמטכ"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי. בקבלו את ההחלטה בעניינו של תמיר קבע אשכנזי הלכה ברורה לצבא: במקום שבו מתנגשים שיקולים ערכיים בשיקולים כבדי משקל אחרים כמו תועלת הצבא, נאמנות והערכה לחבר לנשק או רגשות אישיים - גובר השיקול הערכי.
אין זה נכון שבית הדין הצבאי ואחריו בית הדין הצבאי לערעורים לא הותירו לרמטכ"ל ברירה אלא להציע לצ'יקו לפרוש. השופטים בשתי הערכאות אמנם הרשיעו את תא"ל תמיר, ובית הדין לערעורים אף קבע כי לא יקודם שנתיים בדרגה, אך בפסקי הדין שלהם הייתה מובלעת ההנחה כי תמיר יכול, ואולי אף צריך, להמשיך לשרת בצה"ל. הנחה שכנראה הושפעה בין השאר ממכתב ההמלצה החם
שכתב הרמטכ"ל לבית הדין לערעורים, כמי שהכיר והעריך את צ'יקו כפקוד וכחבר לנשק בחטיבת "גולני" וכמפקד אוגדת עזה. לאחר ההורדה בדרגה, הרמטכ"ל אף ביקש ממנו שלא לפרוש.
כל אלו גרמו לרב אלוף אשכנזי להתלבט ולהתחבט חודשים לפני שהחליט. הוא התייעץ עם אלופים ומפקדים בכירים בעבר ובהווה, ובסוף השבוע האחרון אף לקח את פסקי הדין בעניינו של תא"ל תמיר לעיין בהם ביחידות בביתו. בסופו של דבר פסק כי גם מפקד שדה מוכשר ורב זכויות כמו תמיר, מהמעולים שיש לצה"ל, אינו יכול להמשיך ולמלא תפקיד בכיר במערך הלוחם של צה"ל אחרי ששתי ערכאות שיפוט צבאיות הרשיעו אותו בעבירת משמעת חמורה. מפקד כזה, קבע אשכנזי בהחלטה תקדימית, אינו יכול לשמש, ואסור שישמש, דוגמה אישית לאלפי פקודיו, ולכן עליו לפרוש משירות פעיל.
למיטב זכרוני, זו הפעם הראשונה שמתקבלת בצה"ל החלטה מסוג זה לגבי מפקדים בכירים. בעבר, למן השנים הראשונות להקמת המדינה וצה"ל ועד היום, נהגו ראשי ממשלה, שרי ביטחון ורמטכ"לים בסלחנות עם מפקדים שחטאו בשגגה בעבירות משמעת שאינן בתחום הפלילי המובהק.
אפילו דוד בן-גוריון
בשעתו, מי שניסח כשר ביטחון את ערכי היסוד של צה"ל ומיסד אותם כהלכה פסוקה, נהג להעלים עין כשמפקדי שדה עטורי גבורה והישגים נתפשו בקלקלתם. כך למשל לא הדיח בן-גוריון משירות את מפקד הצנחנים המהולל,
אריאל שרון,
למרות שטען כי "לא דיבר אמת" בדיווחיו משדה הקרב. ראש הממשלה הראשון גם נהג בסלחנות כלפי מפקדים בכירים אחרים, ביניהם הרמטכ"ל משה דיין,
כשמצא פגמים ערכיים בהתנהגותם.
כעת בא הרמטכ"ל אשכנזי, ושם קץ לנוהג הזה. מעתה, מפקד שפועל בניגוד לכללי המשמעת הצבאית ובניגוד לקוד המוסרי המחייב כל אדם, אזרח או חייל, אינו יכול להמשיך לפקד על אנשים ולהוליכם לקרב. אפשר להעריך כי אחד השיקולים המרכזיים שהנחו את הרמטכ"ל בהחליטו היא העובדה ששדה הקרב כיום מחייב את המפקד לקבל החלטות קשות לא רק בתחום המבצעי, אלא גם בתחום הערכי והמוסרי. החלטות אלו משפיעות לא רק על חייליו ועל תפקודם, אלא גם על תדמיתו ומעמדו של צה"ל בציבור, ועל הלגיטימציה שיש למדינת ישראל בזירה הבינלאומית לנקוט את הפעולות הנחוצות כדי להגן על עצמה.
