התנועה הקיבוצית

חשבו על צמד המילים "נחיתה רכה". עכשיו עצמו עיניים ודמיינו שאתם פרח משחק צעיר ובתולי המסיים את לימודיו בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. אינכם יודעים מתי וכיצד תשיגו עבודה, האם תיאלצו להתכלב בהצגות ילדים בתפקיד עורב ערמומי או כבשה מבולבלת. אולי אם יהיה לכם מזל תעשו פרסומת או שתיים. עכשיו נשמו עמוק ודמיינו שברגע שסיימתם את הלימודים קיבלתם תפקיד בסדרה איכותית ולוהטת שמתעסקת בדתל"שים, ושמושא האהבה שלכם היא טלי שרון, היא ולא (יובל) שרף.

איך זה בשביל נחיתה רכה? לגל פרציגר (הפ"ה דגושה, הוא מבהיר) זה קרה בדיוק כך. עוד לא יבש לו הבית ספר למשחקיות מהשפתיים וכבר זומן לאודישן לתפקיד אסף, דתל"ש לוהט בעונה השנייה של "סרוגים", סדרת הדרמה המוערכת ומפורגנת של yes העוסקת בחיי האהבה של צעירים דתיים בירושלים.

פרציגר וטלי שרון. ביחד בסדרה "סרוגים 2"

פרציגר, בן 27, נולד בקיבוץ נירים בנגב. כשהיה בן שמונה עברה משפחתו סופית לכרכור, שם התגורר עד שיצא מהבית בגיל 18. לפגישה שלנו הוא מגיע על טוסטוס ואת פדחתו מעטרת אחת מתסרוקות הקסדה המרהיבות שראיתי מעודי. הוא לבוש בג'ינס מהוה ויש לו לוק של קיבוצניק פר אקסלנס, ונוסף על כך שאינו מכאיב לעיניי, הנה הוא אוחז בצמד זרועות חסונות הנאות להודף כדור ברזל ולא לשחקן מתחיל.

בחור כמוך, קיבוצניק לשעבר, בטח לא רצית להיות שחקן כשהיית ילד.

"לא, רציתי להיות כדורסלן. עדיין כשאני מדליק ערוץ 5 לראות אן.בי.איי יש משהו בבטן שמגרד לי, אבל מעולם לא הייתי קרוב לזה. בסדר. מאוד טוב לי איפה שאני עכשיו, אני מתמודד עם אכזבה יפה".

אז מתי התחלת לחשוב על משחק?

"בכיתה י' עשינו בבית הספר הצגת סוף שנה והעלינו את 'קרום' של חנוך לוין, ולמרות שלא הייתי במגמת תיאטרון קיבלתי את התפקיד של קרום והיה מגניב. זה עשה לי חשק שלא התממש מיד, לקח הרבה זמן עד שהגעתי לזה. שם זו הפעם הראשונה שעמדתי על במה והרגשתי טוב עם זה".

גילית את הבנות מוקדם כנער או מאוחר יחסית?

"גיליתי את עצמי בגיל ממוצע, אבל הבנות גילו אותי מאוחר, להפסדכן. החברה ראשונה שלי היתה בכיתה י"א. אני לא יודע אם הייתי בולט בתיכון. את צריכה להבין שהתיכון שלמדתי בו זה לא תיכון עירוני שהמקובלים זה החתיך והחתיכה. למדתי במוסד חינוכי קיבוצי ולא הייתי קיבוצניק, אז מראש כרטיס הכניסה שלי לשכבה היה לא טוב, ולקח לי כמה שנים להתערות כמו שצריך".

אחרי שנת שירות קצרה בשומר הצעיר, פרציגר התגייס לשירות קרבי בעורב נח"ל, אבל לא ויתר על החלום להיות שחקן. "במשך תקופה די ארוכה בצבא מאוד כזה נתליתי ברעיון שכשאצא מהצבא אלך ללמוד משחק ואז זה נעלם. כל השנה האחרונה שלי בצבא היתה מדכאת ואיכשהו גם זה נעלם יחד עם זה. לפני השחרור הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה לברוח, לנתק מגע. הצלחתי בזה. ביום שהשתחררתי טסתי לארצות הברית. יצאתי מהבקו"ם ב־13:00 ו־12 שעות אחר כך הייתי על מטוס. טסתי לסינסנטי שבאוהיו. היתה שם ידידה שלי מפרדס חנה שהתעסקה עם עגלות ומכירות של דברים בכריסמס".

מה מכרת לאמריקאים?

"צלחת מעופפת מטופשת שמופעלת בשלט רחוק. היה לנו כל כך משעמם לי ולבחור שנסע איתי, שהיינו עובדים על ילדים. אני הייתי מתחבא מאחורי עמוד. ילד היה עובר עם אבא אני הייתי מפעיל בשלט רחוק את הצלחת המעופפת והחבר שלי היה עושה עם הידיים ככה כאילו הוא מרים את הצלחת בכוח המחשבה והצלחת היתה עולה".

לאחר שרימה כמה עשרות ילדים להאמין שצלחות יכולות לעופף בכוח המחשבה, המשיך לתחנת חובה של כל ישראלי בחוף המערבי. הוא הגיע לוואלי שבאל.איי ועסק במובינג במשך חצי שנה באזור בוורלי הילס, לוס אנג'לס רבתי וסן דייגו. אבל אלוהים, כידוע, עובד בדרכים נסתרות, והוא מצא דרך מקורית שאינה משתמעת לשתי פנים להודיע לפרציגר (עוד נדון בשם הזה, אל דאגה) שעתידו אינו טמון בתחום הזזת הרהיטים ממקום למקום.

מה גרם לך לחזור לארץ?

"נפלתי מסולם. הייתי צריך לסדר משהו במחסן והציוד היה על רמפה מוגבהת של ארבעה מטרים. השענתי את הסולם וכשהורדתי את החבילה הסולם החליק ונפלתי. התנפחו לי הצלעות והייתי מושבת מעבודה שבועיים, אז חזרתי".

מבואס?

"קצת, כן. אבל חזרתי לקיץ, וחזרתי עם קצת כסף והלכתי לים, והיה מגניב וחשבתי מה אני עושה עם עצמי. מכאן לשם חזרתי להיות בקשר עם החברה שהיתה לי לפני שטסתי. לפני שנסעתי היינו יחד חצי שנה ונפרדנו בגלל הנסיעה. כשחזרנו היא למדה בסטודיו של יורם לוינשטיין והדליקה לי את החיידק מחדש. היא פחות או יותר לקחה אותי באוזן ואמרה לי 'אתה הולך להיבחן עכשיו'. אני מודה לה על זה".

אתה יודע, ב"סרוגים" ליהקו אותך לטייפקאסט של החתיך, אבל אתה טייפקאסט לא טייפקאסטי.

"את רומזת שאני לא חתיך? אני איעלב...".

אתה חתיך אש!

"אני חושב שב'סרוגים' בתפקיד של אסף חיפשו מישהו שהוא לא חלקלק, שהוא קצת מחוספס, קצת פרובינציאלי, שהוא לא תל אביבי מאגניב, אלא מישהו שהגיע מבחוץ, ובנקודה הזו אני מרגיש די קרוב לסיפור. אני לא דתי ולא דתל"ש, אבל אני לא מרגיש תל אביבי במרכאות כזה".

בוא נדבר רגע על שם המשפחה שלך. פרציגר. איך אתה מתכוון להצליח עם שם כזה?

"זה עם פ"ה דגושה. זה חשוב לי, כל החיים מעוותים לי את השם המשפחה וזה בדמי".

פ"ה דגושה או לא, שנינו יודעים כמו מה זה נשמע.

"כמו מה?".

פלוץ.

"זה את".

האמת שלא, אתה פשוט התרגלת לזה ואתה לא שומע את זה.

"ברור. מגיל 10 אני שומע עיוותים - בואי לא ניכנס לזה".

כי אני צודקת.

"הנפוץ ביותר זה פרנצינגר, אבל זה פרציגר".

מה הפירוש?

"אין לנו פירוש נורא עמוק זה סוג של עיוות של פרץ". 

בפ' דגושה בבקשה, פרציגר (כפיר חרבי)

זה הזמן לציין שפרציגר, פ"ה דגושה, הוא ממש בחור מקסים. הוא אינטליגנטי, עובדה שכמעט תמיד מצליחה להפתיע (אותי) אצל שחקנים, אוהב לקרוא ולא מלא בעצמו עד להתפקע. אולי זה בגלל שזה הראיון הראשון שלו. אולי לא. בכל מקרה, בסיפור הסינדרלה המקצועי שלו מגלמת טלי שרון את הנסיך, אז אני חייבת לשאול.

איך טלי היתה בפגישה הראשונה?

"המילה הראשונה שקופצת לי לראש זה חמודה, אבל מעבר לזה היא היתה מאוד בגובה העיניים, הכי בעניין. היה מאוד כיף. לאורך כל הצילומים. את האודישן הראשון עשיתי יומיים אחרי שירדה הצגה בניסן נתיב ששחקתי בה בשם 'שרופים'. שיחקתי שם לבנוני בשם עבדסאמד דאראזיה, ורציתי לעשות אותו עם שפם. הייתי עם שפם באודישן כי האופציה היתה או עם שפם או חלק לגמרי כמו ילד בן 14. והתגובה הראשונה על האודישן היתה שהיה אודישן מצוין ושהילה יובל המלהקת נדלקה על השפם, אז בינתיים להשאיר אותו. כשנכנסנו לחזרות אז לייזי שפירא הבמאי אמר "לחזרה הבאה תגיע בלי".

אתה מאמין באלוהים?

"לא".

והיית יכול לצאת עם מישהי שמאמינה?

"אדם באמונתו יחיה. אין לי בעיה עם כאלה שלא מאמינים, האמונה שלי היא פרטית ואישית ועדיין לא סגורה. כל הזמן אני שואל את עצמי. אני לא פילוסוף אבל אתה רואה דברים שאין לך הסבר אליהם".

אז במה אתה מאמין?

"במפץ הגדול. מצד שני, ממדי הזמן, המרחק והחלל שמדובר בהם הם מעבר לאסטרונומיים, הם מעבר לתפיסה שלי".

שחקנים אחרים בסדרה סיפרו על שבת ביחד ועל היופי של העולם הדתי. זה קרץ לך?

"אין לי ניסיון על סטים אבל למדתי בכיתה עם חבר'ה שעבדו ושמעתי סיפורים פה ושם. האווירה על הסט היתה מדהימה. שמעתי שיש כאלה פרימדונות, יומרות כאלה ואחרות, ואגואים - שום דבר מזה לא היה על הסט שלנו. אני חושב שזה הרבה בגלל העולם שממנו רוב אנשי הצוות מגיעים. זה עולם אחר, אין לי שום ספק, זה כמו שתי חברות בישראל. אני לא אוהב את הכותרות אבל אין מה לעשות, העולם שאני גדלתי בו הוא שונה בתחרותיות ובחשיפה. זו אנושיות אחרת, ערכי מוסר שונים, ואני עוד מסתכל על עצמי בתור בסדר, כי גדלתי בבית ספר קיבוצי, לא גדלתי בלב תל אביב, הארדקור של גוש דן, עיר החטאים וואטאבר, ועדיין. הפשטות, החיוך בגובה העיניים הזה".

איך התנהלו החזרות?

"מבחינת הסצנות שלי הייתי כמעט אחד על אחד עם טלי, לא הייתי צריך להתפזר ולחפש פרטנרים, וטלי היתה כל כך מוכנה להעניק. היינו עושים חזרות אחד על אחד חוץ מהחזרות עם לייזי ועם הבנות מההפקה. היינו יושבים אצלה או אצלי".

איזו מסירות.

"זה מאוד הפתיע אותי. לא היתה לי אפילו את התעוזה להציע משהו כזה, וכשזה בא ממנה בשיא הטבעיות לעשות דברים כאלה, אז זה היה מדהים. ישבנו אצלה במרפסת פעם אחת ועשינו חזרות ופתאום הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי, 'בוא'נה, את מהטלוויזיה, מה אני עושה כאן?'".

התאהבת בה? קשה שלא.

"קשה מאוד לא להתאהב בה".

זה כן?

"לא, זה לא כן. לטלי יש בן זוג ולי היתה בת זוג באותו זמן, היחסים בינינו היו סטריקלי פרופשיונל. אבל מה שכן, ברמת הפרופשיונל היא היתה שיעור בשבילי כי אני מגיע מהסטודיו ששם צריך לעלות על במה ולעשות חנוך לוין, משהו מאוד גדול וליצני, ופתאום להוריד את הכל לכמה שורות קטנות כשהמצלמה עליך בקלוז אפ ולמצוא מינון של מתי זה נכון ולא מזויף, ובזה טלי פשוט אדירה. כל רגע שהייתי איתה פשוט למדתי ממנה".

בנקודה הזו בחלל ובזמן, שנייה לפני שמלהקות מתחילות להזמין אותו לאודישנים ל"האלופה 17" לתפקיד עורך הדין החתיך, הוא גר בתל אביב עם שותף, נוסע על טוסטוס, משתתף בהצגת נוער לתיכונים ובהצגה "שרופים" של הסטודיו שמציגה בתיאטרון בערבי־עברי ביפו. הוא רווק ומודה שהוא נהנה מזה, וכרגע לא מחפש.

אז מה לאחל לך לראיון הבא שלנו?

"לעבוד, ושיהיה ככה".