שתף קטע נבחר

"נינט זרקה אותי למים"

הצ'לנית מאיה בלזיצמן אולי מנגנת עם כולם, ממירי מסיקה ועד כנסיית השכל, אבל היא לא "סינגולדה של הצ'לו", אלא זמרת וצ'לנית שמקפידה לשמור על אמירה עצמאית. בואו לראות אותה מדברת על התדמית החנונית, הפרגון של נינט והשאיפות לעתיד

כשהיתה בת 7, הוריה של מאיה בלזיצמן העלו בפניה את הרעיון לנגן על כלי. פסנתר, כינור או צ'לו: אלה היו האופציות שעמדו בפני הילדה הקטנה. את הפסנתר היא לא רצתה כי עליו אחותה כבר ניגנה, והכינור הצריך נגינה בעמידה, כך שהצ'לו נראה לה כמו אופציה טובה. "בתור ילדה הצ'לו הרגיש שונה. מאוד התחברתי אליו", אומרת בלזיצמן, "לוקח הרבה מאוד שנים ללמוד להוציא צליל, הרבה שנים עד שאתה שומע משהו. אבל תמיד אהבתי את זה, דבקתי ולא הנחתי".

 

הדבקות של בלזיצמן בכלי הפכה בשלוש השנים האחרונות לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בברנז'ת המוזיקה הישראלית. יוני בלוך היה הראשון להתעניין, לאחר שראה אותה בהופעה עם להקה צעירה במועדון "היינקן הבימה קלאב" המנוח. בלוך גם היה הראשון שהציג את הצ'לנית המוכשרת בפני התעשייה. מאז, בליזצמן לא מבזבזת דקה ומנגנת לצד עשרות אמנים: נינט, אריק ברמן, שילה פרבר, איה כורם, מירי מסיקה, "כנסיית השכל", אלון אולארצ'יק, מוש בן ארי, יעל דקלבאום והרשימה עוד ארוכה.

 

מאחורי הקלעים נשמע לפעמים הכינוי "הסינגולדה של הצ'לו", כהשוואה לגיטריסט המפורסם אבי סינגולדה שמנגן באחוז עצום של אלבומים מכל הסוגים שיוצאים כאן. אבל דווקא בגישתה ובנגינתה, בלזיצמן בת ה-23 לא עושה רושם של "נגנית שכירה". בכל פרויקט שעשתה, היא מצליחה להתבלט, להפוך את הצ'לו לכלי מוביל כמו כל כלי אחר ולפעמים גם לגשת אל עבר המיקרופון ולשיר בעצמה. מי שנכח באחרונה בהופעות של נינט טייב, יכול היה לראות על הבמה החלפה שמתבצעת בשיר "אולי בחגים", כשנינט מתיישבת מאחורי התופים ומתופפת, ובלזיצמן תופסת את מקומה של הסולנית.


נינט מתופפת, בליזצמן שרה (צילום: דודו אזולאי)

 

ביום שני (8.3) יתקיים מופע בשם "ליידי דיי" בתיאטרון תמונע בתל-אביב. בערב, שייערך לכבוד יום האישה הבינלאומי, ישתתפו זמרות ישראליות שונות שיבצעו שירים של זמרות מפורסמת מעבר לים. בלזיצמן תהיה שם עם הצ'לו והמיקרופון, עם ביצוע מפתיע לשיר "I Go To Sleep" של "הפריטנדרס", ממנו תוכלו להתרשם כאן למעלה.

 

"אולי זה קצת מוזר להגיד, אבל אני לא רואה את עצמי רק בתור צ'לנית בהרכב", היא אומרת, "אלא בתור מישהי שמביאה משהו, מבחינה מוזיקלית כמובן. אני נמצאת בהרכבים שיש לי בהם אמירה מוזיקלית, מבלי קשר לצ'לו".

 

בשנה האחרונה נדמה שהחלה אופנה גדולה אצל אמני פופ ורוק לשלב צ'לו.

 

"כן, אני חושבת שאנשים נתפסו לצליל שהם אוהבים לשמוע. אני כמובן לא היחידה שמביאה את הצ'לו למוזיקה הפופולרית ואני גם לא הייתי הראשונה. יובל מסנר וקרני פוסטל התחילו עם זה הרבה לפני".

 

כשהיית קטנה יותר, צ'לו לא נחשב בין החברים למשהו חנוני?

 

"מאוד חנוני. אבל אני לא דוגמה, כי הייתי תמיד בבתי ספר לאמנויות, הייתי ב'תלמה ילין', מוקפת באנשים כמוני. אמנם הצ'לו תמיד היה חנוני יחסית לגיטרה, אבל אף פעם לא הרגשתי שונה. זה מאוד תלוי מה אתה עושה עם הכלי. גם מוזיקה קלאסית זו מוזיקה מטורפת. אולי היום אני קצת פחות יוצרת אותה, אבל אני עדיין מאוד אוהבת ומתחברת".

 

ובגלל שהגעת מהעולם הקלאסי המסובך, היה לך יותר קל לגלוש לפופ?

 

"לא ממש, למדתי מכל הסגנונות. מכל דבר לקחתי משהו, ואני כל הזמן לומדת מחדש. אין כזה דבר קל או קשה. יש אנשים שיחשבו שזה שטויות, אבל לנגן צליל שלם בקשת עם להקת רוק זה לא פשוט. כל דבר גם צריך להתאים. אין קל, יש דרך".

 

ובדרך שלך, איך את בוחרת עם מי לעבוד?

 

"בהתחלה הייתי אומרת כן לכל מי שהציע. לאט לאט התחלתי להגיד גם לא. היום אני יכולה להגיד שאני עושה רק דברים שאני מתחברת אליהם. דברים שיש לי אמירה בהם, שאני מתחברת למוזיקה ולאנשים".

 

יש אמן שהיית רוצה לנגן איתו?

 

"יש הרבה אנשים שמעניינים אותי, לדוגמה פורטיס".

 

איך הפכת לזמרת בשיר אחד במופע של נינט?

 

"זו היתה הצעה שלה. היא שמעה אותי שרה בערב מחווה ללהקת 'המכשפות' בפסטיבל הפסנתר. היא אמרה: 'את תשירי ואני אתופף' והסכמתי לנסות. אני שמחה שהיא עשתה את זה: היא זרקה אותי למים והיא נותנת לי את כל הפרגון והכבוד על הבמה. אם זורקים אותי למים, אז אני שם".

 

לא תזרקי את עצמך?

 

"אני עוד מחפשת את הדרך. אני אוהבת לשיר. לא לעמוד על הבמה אלא לשיר יחד עם הצ'לו. בכל פעם שאני שרה היום זה בשיתוף פעולה. זה מרגיש לי הכי טוב והכי נכון, באולפן כללי, אני אוהבת מאוד ליצור יחד עם אנשים ולא לבד. כשאמצא את הדרך, אולי גם תצא ממנה משהו".

 

ויש שאיפה אחת גדולה?

 

"יש לי בראש מחשבה לנסוע קצת לחו"ל ולראות מה קורה שם, אבל זה ייקח עוד זמן. בסופו של דבר, אני רוצה להמשיך ליצור מוזיקה, למצוא את המקום שלי על במה, לפגוש כל הזמן מוזיקאים וליצור דו שיח".

 

אפרופו חו"ל, יש בכלל ימי חופש בעבודה שלך?

 

"לא, אבל זו לא עבודה. יש ימים יותר קשים ויש תקופות לחוצות. אבל מבחינתי, הכל חוויה, זה חלק מהעניין. אם אשב יומיים בבית ולא אעשה כלום, הגוף שלי לא יעמוד בזה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
בלזיצמן. "מכל אמן לקחתי משהו"
צילום: עומר שורץ
לאתר ההטבות
מומלצים