שתף קטע נבחר

נערה פרובוקטיבית ש"נותנת" או אונס אכזרי?

פרסום פרשת האונס הקבוצתי בתל אביב השבוע, הוביל אחריו תגובות רבות שמאשימות דווקא את הנערה הפגועה ודואגות לעתיד הנערים המואשמים: "3 שנים היא מקיימת איתם יחסים ופתאום היא קופצת אונס?", "מה רוצים מהבחורים?" מה גורם לחברה שלנו לתקוף במקרים של אונס דווקא את הקורבן? המומחים מנתחים

"מאשימים את הנערים שטופי ההורמונים והסקרנות המינית ולא בודקים אם הנערה אולי בכלל הייתה מהסוג ש'נותן'", אמרה לי אמא מצפון תל אביב, אישה מוערכת בעלת משרה בכירה והותירה אותי נדהמת, אבל סקר קצר בין הורים לילדים הלומדים במוסד החינוכי שבו למדו הנערים המואשמים באונס הנערה בצפון תל אביב, הבהיר לי שמרבית ההורים נוטים לגונן על נזר הבריאה שהם מגדלים בבית, גם אם הוא, איך לומר, סדיסט ומתעלל.

 

"מה אתם רוצים מהבחורים?"

חשיפת האונס הקבוצתי המתמשך בצפון תל אביב עוררה השבוע, לצד הזעזוע והחמלה, גם קולות ושאלות בנוגע למידת שיתוף הפעולה של קורבן האונס. "בגלל ההורים הדפוקים שלה (של הנערה הנאנסת) למיטב הבנים נהרס העתיד", זעם טוקבקיסט מספר 3 בכתבה בנושא האונס והוסיף: "חשק מיני הוא דבר טיבעי ובגיל הבגרות הילדים יותר מלאי חשק, אז מי שנותנת זו ברכה לפרוק את הצורך המיני. זה בה מרצונה. הם לא אנסו אותה. תפסיקו לסלף".

 

והוא לא היה לבד: "רגע, שאני אבין, מה אתם רוצים מהבחורים? ילד ממוצע בן 14, 17 הולך בבוקר לבית הספר ומה הוא רואה? נערות שבאות לבית ספר כאילו באו למכון ליווי, לדיסקוטק", וגם: "במשך 3 שנים היא מקיימת איתם יחסים ופתאום קופצת אונס?" או למשל, "קשה לי מאוד להאמין (אני לא מאמין) שהילדה לא עשתה זאת בהסכמה. לפי דעתי הילדה הזאת הינה נימפומנית והאהבה שלה למין גדולה מהאהבה שלה לבחור הזה".

 

"יש לחברה נטייה ברורה להאשים את הנפגעים", טוענת מיכל רוזין, מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית בישראל. "הסיבה שהנערה סבלה ושתקה במשך שלוש שנים היא שהיא ידעה שהחברה תטיל עליה את האשם. היא אולי רצתה ביחסים האלה עם החבר האחד, אבל לאחר שהיא צולמה, נאנסה והושפלה, היא כבר בת ערובה שלהם והיא חיה בטרור ובפחד. היא כבר לא יכולה לבוא ולספר, כי היא יודעת שיאשימו אותה.

 

"אנחנו מכירים מקרים רבים בהם כשהקורבן כבר בא וסיפר, התגובה הייתה 'למה הלכת איתו?', 'למה רק עכשיו?' כך נוצר מעגל ללא מוצא".

 

ילדים שלא מפחדים מאף אחד

אבל, לקולות האלה יש בשכונה של הנערים המואשמים גם קולות הפוכים, שמאשימים דווקא את הורי הבנים. "אם זה היה הבן שלי הייתי מנדה אותו", אומרת נ', אם לנער הלומד בבית הספר המדובר. "אני יכולה להבין איך נוצרת האווירה הסלחנית כלפי הילדים. זה יכול לקרות בכל מקום, בלי קשר למצב כלכלי וזה גם קרה במקומות שונים בארץ, אבל באזור המסוים שאנחנו גרים בו, האוכלוסייה מאוד חזקה ולכן הילדים חושבים שמגיע להם הכל ולא מפחדים מאף אחד".

 

חזקים באיזה מובן, כלכלית?

"גם הורים שהם כל מיני פונקציונרים בעלי קשרים נכונים, וגם כלכלית. תראי, מורים לא יכולים לעמוד בפני האגרסיות של הורים חזקים כל כך. יש הורים שמשחדים מורים במשרות שניות בחברות שלהם או במתנות חג יקרות להחריד ולא הגיוניות. היו אפילו שמועות על הורים ששיחדו מורים עבור שיפור ציונים של הילדים שלהם.

 

"אני ממש לא יודעת מי הילדים שעשו את המעשים הנוראיים האלה, אבל יש כאן ילדים שלא פוחדים מאף אחד. אלה ילדים שמקבלים גיבוי מלא מההורים, לא משנה מה הם עוללו. גם אם ניידת עוצרת בלילה ליד גינה ציבורית שהם משתוללים בה, יש בהם מספיק עזות מצח לעמוד מול שוטר ולהגיד לו 'אבא שלי אמר לי שאתה לא יכול לעשות לי כלום'. אז אני אומרת שבאווירה כזו, אני מבינה איך הילדים מרשים לעצמם, וזה קוהרנטי שההורים עומדים מאחוריהם אפילו במקרה כזה".

 

ילד נורמטיבי?

ניתן להניח כי נערים שחיים בתחושת כוח שאינה פרופורציונלית לגילם, יעזו לבצע מעשה אסור ונורא כזה, בצל הידיעה כי יהיה מי שיוציא אותם מהצרה ומכאן קצרה הדרך לעיוות המחשבתי כי נערה שמקיימת יחסים עם קבוצת זכרים שצופים, משפילים, מכאיבים ומתעללים, באמת נהנית מכך. ועדיין נשאלת השאלה כיצד נוצר השקט המתעתע הזה מצד הקורבן ולמה אסור להורה להירדם בשמירה, אף לא לרגע אחד.  

 

"שמעתי אב של אחד החשודים אומר על בנו כי הוא 'ילד נורמטיבי'", מספרת ד"ר חניתה צימרין, נשיאת אל"י. "ואני שואלת, לילד נורמטיבי יש רשות להיות רע? זה נורמטיבי שנער בגיל ההתבגרות פוגש בהזדמנות לסקס ומנצל אותה, בואו לא נתחסד, אבל זה בכלל לא נורמטיבי להשתתף בסיטואציה המעוותת של קיום יחסי מין עם נערה שמתעללים בה ומשפילים אותה, ומבצעים בה אונס קבוצתי. והחבורה הזו ידעה שהם עושים משהו מאוד רע, אחרת זה לא היה סוד. אחרת לא היו מאיימים עליה שלא תספר.

 

"כאן כנראה ההורים שכחו מה תפקידם. הם כל כך רוצים להימנע מהשיח על יחסי-מין ואינטימיות והם כל כך פוחדים מילדיהם, רוצים להיות חברים שלהם, להיות קוּלים, שהם שוכחים את תפקידם. אתה הורה וזכות הילד לקבל ממך הגנה וגבולות. הורה צריך להנחיל ערכים. ילדים שלא שמים להם גבולות פורקים עול ונכנסים לחרדה. מתפקידם של הורים להסביר לילדים שלהם, להטיל ספק, לבקש עצה, להפעיל שיקול דעת, להדגיש שבסיטואציה כל כך אלימה, גם אם הנערה מסכימה לכאורה, זה משום שאין לה כוח להתנגד".

 

ואיך את מסבירה את היכולת של ההורים לטעון הסברים קרים ורציונאליים כאשר ילדיהם מעורבים בפרשה מפלצתית כזו?

"הפוגעים והוריהם משתמשים במספר מנגנוני הגנה כדי להתמודד עם האמת, עם הרעיון הנורא שהילדים שלהם ביצעו מעשה מזוויע כל כך. הם עושים מינימליזציה של המעשה, של הסבל של הקורבן, של מספר הפעמים שהאונס בוצע. הם עושים רציונליזציה, בניסיון להסביר למה זה קרה ואיך זה קרה אצלנו. הם עושים זאת בניסיון להסדיר את הדיסוננס שנוצר וכך הם יוצרים עיוות של המחשבה, עם הסברים כמו 'היא אחת שנותנת'".

 

מיכל רוזין מוסיפה הסבר משלה: "קיימות בחברה נורמות פרימיטיביות שלזכרים יש צרכים ושהם לא יכולים לרסן אותם. יש אפילו האדרה של מאצ'ואיזם מהסוג הזה, אז הגיע הזמן לטובת כולנו להתעורר. הם לא גברים. הם אנסים. ועל רקע האווירה הזו צצות התהיות 'מה רוצים מהם?' אז מה שרוצים מהם זה שהם יבינו שכשהם נמצאים בסיטואציה שחברים רבים שלהם והם עצמם, שוכבים עם ילדה אחת שכואב לה והיא מאוימת זה לא נורמטיבי. זה אונס. והם צריכים לדווח על זה למישהו - להורה, למרכזי הסיוע או ליועצת בית הספר, כי אחרת הם שותפים לדבר עבירה.

 

"והנערים הם לחלוטין לא החוליה היחידה שצריך לחנך. מדובר בחברה כולה. צריך להכניס סדנאות למנהלי בתי ספר, למורים, להורים ורק אז לתלמידים. צריך לשנות את האווירה החברתית כולה".

 

אפרופו הנחות רווחות, קיימת תפיסה שבאונס יש בהכרח צעקות, התנגדות. יכול להיות שאם הקורבן דומם, זה יוצר בלבול?

רוזין: "גם כשאבא נכנס למיטה של הילדה שלו בלילה ואונס אותה היא נשארת שקטה, קפואה ודוממת".

 


פורסם לראשונה 05/03/2010 00:44

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הנאשמים באונס הנערה בתל אביב
צילום: ירון ברנר
מומלצים