| |
רופאי הדור
"אנשים איבדו אמון בעולם, בעמם, במנהיגיהם, ובעצמם. עם יהודי שלם הסתובב לו במזרח אירופה עם עיניים כבויות ועם לב עצוב. ואז הגיעו רבי נחמן ורבי אלימלך מליז'נסק עם תורת החיים ונגעו בנשמה". אבי רט עם טור ליום השנה
שתי דמויות מעולמה של תנועת החסידות ממשיכות להיות נוכחות ומשמעותיות אף בימינו באופן שונה וחריג מדמויות אחרות שהיו אף הן חלק מהנהגת תנועת החסידות.
הדמות האחת היא דמותו המופלאה והמיוחדת של רבי נחמן מברסלב,
והדמות השנייה היא של רבי אלימלך מליז'נסק,
שביום ראשון הקרוב, כ"א באדר, יחול יום פטירתו. שניהם,דור שלישי-רביעי לבעל שם טוב ולתנועת החסידות, פועלים בעיקר במחצית השנייה של המאה ה 18, באזורי אוקראינה-גליציה-פולין.
היו אלו שנים דרמטיות וסוערות של תהליכים עולמיים מחד ותוך יהודיים מאידך. בעולם מהפכות ומלחמות - נפוליאון והרוסים, והפרוסים, והאוסטרו-הונגרים, ופולין שנכבשת ומחולקת שוב ושוב שלוש פעמים רק באותה התקופה. מבית - מלחמות בין החסידים למתנגדים, והעולם היהודי עוד מלקק את פצעי פרעות ת"ח ות"ת ושבתי צבי, וההשכלה מאיימת ממערב, ומשבר רוחני ממזרח.
דמויותיהן של רבי נחמן ורבי אלימלך, כל אחת במקומה ובאישיותה המיוחדת, ניצבו באותה עת עבור העם היהודי במקור של יציבות ואמונה בעולם כל כך מיטלטל ומתרסק.
לא רק העולם המדיני-פוליטי חיצוני התרסק. גם העולם הפנימי של המנהיגות היהודית - הן הרבנית והן הציבורית, הן הכלכלית והן החברתית - גם הוא הפך להיות לא רלוונטי ומנוכר. אנשים מאבדים אמון בעולם, בעמם, במנהיגיהם, ובעצמם. עם יהודי שלם מסתובב לו במזרח אירופה עם עיניים כבויות ועם לב עצוב.
על רקע זה באים רבי אלימלך ורבי נחמן ועוסקים בנפש האדם, בתורת החיים, נוגעים ללא הנחות וללא רחם ברבדים הכי עמוקים של הנשמה,של האמונה, של האדם, כוחותיו וחולשותיו. הם אוהבים ותובעים, מציבים רף רוחני גבוה מחד, ומטפלים בבעיות הכי יום יומיות והכי קיומיות מאידך. שניהם נרדפים וכואבים, ועם זאת לא פוסקים מלאהוב ולקרב.
אנשים שהגיעו לחצרו של רבי אלימלך בליז'נסק, לא פגשו שם רק דמות של אבא, אלא פגשו בעיקר את עצמם. רבי אלימלך עזר להם לרומם את המציאות ולהתרומם בעצמם טפח מעל הקרקע. די היה במבטו כדי שכל אחד יחוש שהוא בן יחיד אצלו, ודי היה במבטו כדי שכל אחד יחוש את כל הדקויות של נשמתו ושל עולמו הפנימי.
ראשו של הסולם של רבי אלימלך הגיע השמיימה, אולם רגליו היו מוצבות ארצה. חמש שנים, ויש אומרים אף יותר, כיתת רבי אלימלך את רגליו ביחד עם אחיו הגדול רבי זושא במרחבי מזרח אירופה. היו אלו שנים של גלות, נדודים, אנונימיות, השפלה ועבודה על המידות, שנים של היכרות עם המציאות היהודית הקשה 'מלמטה'. את שוועת העניים וזעקת הדל, בכי האלמנה וכאב היתום לא שמע רבי אלימלך בחדשות, או בדו"ח של משרד ברווחה. הוא חי שם, לן איתם במתבנים, רעב איתם את רעבונם, היה עימם בצרתם - ומתוך כך למד לדעת ולהבין יותר מכולם את נפש האדם ואת צרכיה, מכאוביה וכוחותיה.
בעולם מתרסק - פיזית ורוחנית - בעולם מנוכר ומנותק - היה רבי אלימלך לדמות רלוונטית לדורה ולדורות. הבנתו את נפש האדם, כמו גם יכולתו לקרוא את הכתובת על הקיר ואת המציאות, ולתת לה דרך, מוצא ופיתרון הציבה אותו עד ימינו כדמות מכוננת בקורות ימי ישראל.
כשם שבארץ ישראל היו עולים ההמונים לפקוד את הציון של רבי שמעון בר יוחאי במרון, כך היו יהודי אירופה נוהרים לציון של רבי אלימלך בליז'נסק. יבואו המתנגדים, או הציניקנים, או הרציונליסטים ויסבירו למה זה לא נכון, ולמה זה לא רציני, וישמיעו טיעוניהם ונימוקיהם, וכל זה לא רלוונטי לחסידים ולמאמינים המחפשים את הרלוונטיות לחיים, את המשענת, את האבא, את המטען הרוחני החברתי והקהילתי אליו אשר להתחבר, וממנו לינוק כוחות. עם רגש לא מתווכחים. רגש פשוט מרגישים - וכך חשים רבבות רבבות כבר מאות שנים- שהדמויות הללו והמקומות הללו מטעינים אותם באנרגיות של חיים ואמונה.
היום, במבט לאחור, אנחנו יכולים להבין יותר ויותר כמה עוצמה, גדלות, מנהיגות ואמת היו באותן הדמויות - רבי אלימלך ורבי נחמן - וכמה הם ידעו לרפא את הדור ואת פצעיו, את הנשמות הדואבות והכואבות, ולזרות פירורים של שמחה ונחמה על פצעי הנפש.
העובדה שלמרות שעברו למעלה ממאתיים שנה מאז עברו
מן העולם, ושכל כך הרבה קרה והשתנה והתהפך בעולם מאז, ושאף על פי כן כל כך הרבה אנשים חשים שתורתם ודבריהם של רבי אלימלך ורבי נחמן רלוונטית ונוגעת בחייהם גם עכשיו, 2010, העובדה הזו מלמדת על עוצמתה ועומקה ונצחיותה של תורתם ושיטתם.
לא צריך ישר לחפש את הביקורת או את ההערה עליהם או על תורתם. לפעמים צריך פשוט לשבת בשקט ובענווה, להתבונן וללמוד מאנשים גדולים, שהיו חכמים גדולים, ומהפכנים גדולים, שעשו מעשים גדולים שהדיהם ניכרים בעולם היהודי כמו גם בנפש האדם עד היום.
|
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
