שתף קטע נבחר

שאלתי מי שלחה לו סמס - ומיד הוגדרתי כקנאית

הסקרנות הרגה את החתול? במקרה שלי היא הרגה מערכת יחסים. כשהבחור הבהיר לי שוב ושוב שהמון בנות מעוניינות בו, כבר לא ידעתי אם אני חוצה את הקו הדק בין סקרנות לקינאה

למזלם או לצערם של ההורים שלי ניחנתי בסקרנות מאוד מפותחת, שאני בטוחה שגרמה לחתולים רבים לאבד את חייהם. אני אוהבת לדעת דברים, אפילו פרטים שנראים שוליים לגמרי לרוב האנשים. חלק רואים בכך מעלה והכרח המציאות, בעוד אחרים וממציא הביטוי "הסקרנות הרגה את החתול" ביניהם, תופשים זאת כמגרעה חטטנית.

 

ויכוחים תיאורטיים בצד, העניינים מסתבכים כשהסקרנות הורגת מערכת יחסים. על זה אף אחד לא מדבר. מתי נחצה הקו הדק בין סקרנות תמימה גרידא לבין אובססיביות או קינאה? על זה אין לי תשובה, עובדה שגם אני נופלת בין הכסאות. מה שבעיקר לא מובן לי הוא האם אני האשמה בסיפור, או שיש בחורים שאוהבים לחשוב שהכל סובב סביבם?

 

אין לי בעיה שיבואו אליי בטענות ויטיחו בפניי את מגרעותיי הגדולות. אני לא מלאך ולא מושלמת, ולכל אחד יש פאקים בפס הייצור שלו, אבל לא אסכים למצב בו תהליך הסקת המסקנות אצל הבחור שאני יוצאת איתו יוצא מכלל פרופורציה.

 

למשל, יצאתי עם בחור במשך חודש מאוד אינטנסיבי. הבחור נראה טוב מאוד. בשל המראה והכריזמה הכובשת הוא היה מוקף בלא מעט ידידות וחברות טובות. בכל מקום אליו הגענו במהלך החודש הוא טרח לציין בפניי, כולל הפניית אצבע, שזאת אקסית שלו, זאת רצתה אותו, זאת עדיין רוצה אותו, זאת מתקשרת אליו כל פעם וכו'.

 

סיקרן אותי איך זה שבחור שמוקף בכמות ידידות שלא היתה מביישת פר הרבעה ממוצע, עדיין רווק. מר בחור ענה לי בצורה הכי ישירה שיש: "יש לי תסביך דון ז'ואן. אני חייב למצוא חן בעיני כל בחורה ללא הבדלי גיל, דת או גזע. אני צריך שהיא תאהב אותי, גם אם זה לא יהיה בהכרח בהיבט הרומנטי מצידי".

 

זירת הקרב התנהלה במרחב הקליטה הסלולרית

בנות יקרות, אני מבקשת מכן לסגור את הפה הפעור לנוכח הכנות של מר בחור ולומר לי מה לעזאזל אני אמורה לעשות במצב כזה. בנים יקרים, תנסו לשנייה, אבל באמת לשנייה, לשים את עצמכם בנעליה של מישהי ששומעת התבטאות כזו בתחילת קשר ומה היה קורה אם המצב היה הפוך, חלילה?

 

אעצור לשם הבהרת נקודה חשובה: באף מערכת יחסים שהיתה לי לא באו אליי בטענות על קינאה. אני לא טוענת שאין בי טיפת קינאה; אם אומר כך אשקר. בכולנו יש קצת מהמפלצת ירוקת העין, אבל אחרי שאני בונה אמון במישהו, אני שולחת את המפלצת לטיול מסביב לעולם על חשבוני.

 

אני כמובן רציתי מאוד שהקשר הזה יעבוד. אלוהים יודע למה, אבל רציתי. החברים שלו והממצאים על הנייר העידו עליו כבחור רציני, בעל זיקה לדת המעוניין ביציבות, מעניין, מצחיק, אינטליגנטי ונראה טוב: בדיוק מה שאני צריכה.

 

נחושה ומעוניינת, אמרתי לעצמי שזו תחילת הקשר, וכמו כל בחורה טיפוסית האמנתי ללא צל של ספק שאני אהיה זאת שתצליח במקום בו כל השאר כשלו ותאלף את הסורר. הבעיות התחילו כשהסקרנות שלי החלה להיתפש אצלו כקינאה.

 

זירת הקרב העקוב מדם על הגדרתי כסקרנית ומתעניינת או קנאית ומעצבנת היתה מרחב הקליטה הסלולרי של הסמסים. אתם חייבים להבין, כל מי שנמצא לידי ומקבל הודעה מעיר אצלי רפלקס אוטומטי ואני שואלת "מי זה". אי אפשר לייחס את זה לקינאה, מפני שזה קורה בצורה זהה גם עם אמא שלי וחברות שלי.

 

הבעיה היא שבקשר חדש קשה להסביר לבחור שכשהוא מקבל הודעה אני מתעניינת מתוך סקרנות ולא בגלל קינאה טרייה. הסברתי לו שאני בנאדם כזה באופן טבעי, ונוסף לכך האמון שלי בו עדיין לא לגמרי מבוסס, ושאם אין לו מה להסתיר - שיגיד לי מי זה ונסגור עניין.

 

הנורה האדומה החלה להבהב

מה לעשות, בתחילת קשר בחורה צריכה להרגישה בטוחה כדי לסמוך על מי שעומד מולה בעיניים עצומות. אבל הוא לא ראה את ההסברים שלי בעין יפה והבהיר שהוא מוכן לקבל שאלות מהסוג הזה פעם פעמיים ולא יותר.

 

מאז, לא שאלתי אותו אפילו פעם אחת, כי באמת רציתי להאמין בו. הצלחתי לגבור על יצר הסקרנות שלי לזמן מה עד ששלושה שבועות לאחר מכן הרפלקס התעורר ושאלתי שוב את הנוראה מכל השאלות. הוא סירב לומר לי ממי ההודעה, בטענה שהוא מנסה לחנך אותי. כן, בבקשה לסגור שוב את הפיות הפעורים ונא לצעוק בקול רם את מה שכולנו חושבים עכשיו: "מי הוא בכלל שיחנך אותך???".

 

הנורה האדומה החלה להבהב אצלי, אבל המשכתי כאילו כלום לא קרה. ניסיתי גישה חדשה, שהתגלתה לאחר מכן כמשוללת כל היגיון. באותו לילה ב-2:00 הוא קיבל הודעה. שוב. הפעם לא שאלתי, למרות שכבר התחלתי לתהות מי לעזאזל שולח לו הודעה בשעות כאלה.

 

נראה שהבחור יודע לקרוא הבעות פנים, כי הוא לא האמין כשאמרתי לו שאני סומכת עליו וקרא לי קנאית. נורא קל להשתמש בשם התואר הזה, במיוחד כשהוא בוחר להזכיר לי שוב ושוב כמה בחורות מעוניינות בו בכל רגע נתון.

 

אני לא יודעת אם זה הוא פעל בכוונה לגרום לי לקנא, או שבאמת יש בתוכי מפלצת ירוקה שהגיחה אל פני השטח רק במהלך הקשר שלי איתו? אין לי תשובה, אני רק יכולה לומר בוודאות שהוא חשב את עצמו למרכז העולם ושנפלתי כחימר לידיו.

 

בחורים יקרים, הגיע הזמן שתבינו: לא כל התעניינות מצידי מהווה אוטומטית סממן לקנאה. לעתים השאלות המציקות הן תופעת לוואי של חשש שמא הגבר משחק על כמה לוחות בו זמנית, מה שבעולם של היום לא בהכרח רחוק מהמציאות.

 

בסופו של דבר, לאחר מופע זיקוקים מרהיב של נורות אדומות,  חתכתי את הקשר. הניתוק ששחרר אותי מהאשמותיו של הבחור, אבל הותיר אותי מבולבלת לגבי ההתנהגות שלי והיכן היא נופלת בתוך הגבול הדק.

 
 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נו, תגלה לי - מה אכפת לך?
צילום: thinkstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים