הפעילים משייח ג'ראח: "דרך חדשה לשמאל"

ההישג המשפטי הזה נזקף לזכותם של שלושה סטודנטים, חסרי כל רקע בתחום המשפט. אחד מהם הוא אבנר ענבר (29), דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת שיקגו, שסיפר ל-ynet על התנהלות העתירה. "הבנו שאין לנו יכולת לממן שירותים של עורך דין, ולכן החלטנו לכתוב את העתירה בעצמנו. ישבנו על זה יומיים-שלושה באופן מאוד אינטנסיבי - לילות כימים. למדנו את הנושא, קראנו פסקי דין באינטרנט בנושא החופש להפגין, ירדנו לשטח לצלם את האתרים הרלוונטיים, גבינו תצהירים ממפגינים ומתושבי השכונה וכתבנו את העתירה".  

נפגשים אחת לשבוע לסיעור מוחין, תכנון הפגנות וחשיבה (צילום: נועם מושקוביץ)

כשהתברר שהמשטרה לא מתכוונת לאשר את ההפגנה, המאבק החריף. "תכננו אירוע גדול למוצאי שבת", סיפר אבנר ענבר, "והסירוב של המשטרה היה מיידי ולא לווה בהסברים ונימוקים - למרות שעל-פי החוק הם מחויבים לכך. הבנו שמדובר בקמפיין של המשטרה נגד המחאה במקום. הגשנו את העתירה ביום ראשון, וביום חמישי כבר ייצגנו את עצמנו". הייצוג העצמי, לדבריו, הוא סמל לאופיו של המאבק בשייח ג'ראח - לא-מאורגן, עצמאי ולא ממוסד.

"המאבק יימשך, עד שיסתיים הכיבוש"

מאחורי המאבק החתרני, שמצליח להביך שוב ושוב את משטרת מחוז ירושלים, עומדת קבוצה של צעירים בשנות ה-20 לחייהם. מזה כשנה וחצי הם פועלים ללא תקציב, ללא ידע או ניסיון, ללא עורכי דין או מפלגות העומדות מאחוריהן. כעת, מעודדים מהניצחון במערכה בבג"ץ, הם מבטיחים להמשיך את המאבק. "המאבק יימשך כל עוד המטרה, שהיא הפסקת הכיבוש, טרם הושגה".

סהר ורדי, מיוזמות המאבק, צעירה בת 19 מירושלים: "זה התחיל לפני שנה וחצי בערך, כשמשפחת אל-כורד פונתה מביתה. זה היה מאבק קטן, בתוך אוהל מחאה", היא נזכרת. באוגוסט האחרון, עם פינוין של שתי משפחות נוספות שלבתיהן נכנסו מתיישבים יהודים, התחדשה המחאה. "היינו קבוצה של פעילים שהגיעו לשייח ג'ראח די הרבה, והפכנו לפעילים המעורבים יותר סביב הנושא".  

מאבק עצמאי - לא מאורגן ולא ממוסד (צילום: נועם מושקוביץ)  

"אחרי הפינוי האחרון בנובמבר עשינו ישיבה והעלינו רעיונות למה אפשר לעשות - אחד מהם היה לערוך צעדה. תוך שבוע וחצי התחלנו - היינו בערך 20 איש, וצעדנו מכיכר ציון לשכונה. שבוע אחרי זה הצטרפו מתופפים, והיינו בערך 40. אז התחלנו להזמין בתפוצה יותר רחבה", היא מספרת.

להפגנה הבאה כבר הגיעו יותר מ-100 מפגינים - ואז גם נכנסה המשטרה לפעולה וביצעה לראשונה מעצרים. "זה פורסם באיזה מקום, מה שהקפיץ עוד יותר את המאבק - קיבלנו כותרות, וכך הנושא עלה וקיבל מודעות". מאז, מגיעים לכל הפגנה כמה מאות אנשי שמאל, ובהם אנשי רוח ופוליטיקאים. בין המפגינים ניתן למצוא גם את הסופר דויד גרוסמן, חברי הכנסת לשעבר אברהם בורג ויוסי שריד, "אבל הרוב דומיננטי הוא סטודנטים ירושלמים", אומרים הפעילים.

"זה רק מקרה אחד של מאבק בכיבוש"

יוזמי המאבק באים מרקע שונה. ורדי היא מיוזמי מכתב השמיניסטים שסירבו להתגייס לצה"ל, ופעילה כבר כמה שנים למען זכויות הפלסטינים. מאיה וינד (20), גם היא ממובילות המאבק, הגיעה מתחום הפעילות למען זכויות האדם.

בשיחה עם ynet מספרת וינד כי לא שיערה בנפשה שהמחאה תזכה לתנופה כה גדולה. "אם היית אומר לי לפני שישה חודשים שחצי מדינה ישמעו על שייח ג'ראח, הייתי צוחקת", סיפרה. "התחלנו כקבוצה של חמישה-שישה אקטיביסטים בשכונה - ממש עברנו לגור בשכונה לתקופה מסוימת. המאבק שלנו מאוד עממי, דינמי וספונטני, וכל הזמן מצטרפים עוד תומכים. יש לנו מין ועדה קבועה כזו עם תושבי השכונה - אנחנו נפגשים אחת לשבוע לסיעור מוחין, תכנון הפגנות וחשיבה משותפת. זה מקסים בעיני שהצלחנו ליצור מאבק כזה משותף", הוסיפה.

לטענת וינד, המאבק טומן בחובו כמה מטרות, שאינן מתחילות ומסתכמות בשכונה הטעונה. "המטרה הראשונה והבסיסית היא להביא לצדק בשכונה עצמה, למנוע פינויים נוספים, להחזיר משפחות שפונו לבתיהם ולהקפיא את מפעל ההתנחלות שם. אבל זה לא רק שייח ג'ראח, זה גם מאבק אחד מני רבים למען שחרור מזרח ירושלים ופלסטין. שייח ג'ראח היא רק עוד מקרה של מאבק בכיבוש, בגזענות ובאפליה, ואנו מעלים הרבה שאלות למערכת המשפט הישראלית באשר לאופן שבו צריך להתייחס ליהודים ולפלסטינים", הסבירה.

הצעירים המעורבים במאבק מספרים כי עיקר הסיפוק נובע מתחושה שהצליחו לשבור את

 המעגל הקטן והמסורתי של השמאל בישראל. ואכן, בחלוף כמה חודשים, עושה רושם שהוואקום שנוצר בשמאל מתמלא לאיטו. "זה הדבר הכי טוב שקרה לשמאל הישראלי בשנים האחרונות", אמר ל-ynet מוסי רז, ח"כ לשעבר מטעם מפלגת מרצ ומפגין קבוע בשייח ג'ראח. "הם בלי שום ספק התקווה הגדולה ביותר כיום במאבק נגד הכיבוש ולמען חברה צודקת יותר".

"שייח ג'ראח הוא כבר התחלה של דרך חדשה לשמאל. קבוצה צעירה ונחושה כזו לא ראינו כבר המון שנים", מוסיף רז. "הם לא מקבלים משכורת, לא שייכים לשום ארגון או מפלגה. הם פשוט אנשים ערכיים שגילו עמידה איתנה מול העוול המוסרי העצום של השלכת אנשים לרחובות - והטמטום הישראלי שמכניס מתנחלים לשכונה ערבית. המאבק יצליח, נקודה. גם אם ייקח שנים ויכנסו עוד משפחות ויהיו עוד עוולות. אי אפשר אחרת, מדינת ישראל לא תתקיים אם לא תפסיק את הכיבוש. לחבר'ה האלה מגיע פרס", קובע הח"כ לשעבר.