איכות סבירה, מחירים סבירים, מידות סבירות

אני: קוראים לי קרן אוחיון ואני מתרגשת מכך ש-H&M מגיעה לארץ!

החברות (ע"ע קבוצת התמיכה) שלי: ווי לאב יו, קרן

אני: בטח, בטח אוהבות, חושבות כבר על כרטיסי המתנה שתקבלו ביומולדת לקניות ברשת!

החברות: ברור!

בבואי לכתוב על התרגשותי כי רבה מבואה של H&M לישראל, מצאתי את עצמי שוקעת בנוסטלגיה ומתגעגעת. כי למרות שנראה לי שמאז ומתמיד הייתה זו רשת

 האופנה המועדפת עליי, בעצם היא נכנסה לחיי רק לפני עשור, כשגרתי והתבגרתי בניו יורק. מוגזם ודרמטי יהיה להגיד שמאז השתנו חיי, אבל תכולת הארון שלי השתנתה בגם השתנתה. יותר מכך – שככו תחושות האשמה על היותי שופוהוליקית מודעת שאוהבת לגוון את הגרדרובה (אבל לא את העברית) בהתאם לצו האופנה. שזה, כך יודעת כל שופוהוליקית, עולה הרבה כסף.

H&M נתנה לי תמיד את האפשרות לקנות כמעט כל מה שאני רוצה, בלי להצטער מדי אם הבגד נלבש לא יותר מפעם וחצי או הפך למיושן טרם זמנו. וכל זאת בלי לוותר על בגדים באיכות סבירה במקרה הרע, וטובה מאוד במקרה השכיח. חלק מהבגדים האלה – קבלו וידוי – נמצאים בארון הבגדים שלי עד עצם היום הזה. אינספור רכישות ביצעתי ברשת הזאת, ורבות מהן שימחו אותי, היטיבו עם גזרה שהלכה והשתנתה כאקורדיון לאורך השנים, ולא רוקנו את חשבון הבנק שלי. לפחות לא יותר מדי.

ומילה על הגזרה: ב-H&M אני תמיד מרגישה טוב עם עצמי, וזה היה כך גם כשהגעתי לשיא משקלי, והמידה שלי הייתה הרבה מעבר ל-38. תמיד מצאתי מה

יודעים חדוות רכישה מהי. H&M (צילום: פטר גרק)

לקנות, ולא רק פריט אחד או שניים סמליים, אלא מגוון רחב שממנו אפשר באמת לבחור. והכי חשוב: כל הבגדים המקסימים האלה לא היו במחלקת ה-plus אלא על מדפי הבגדים ה"רגילים". מחלקת המידות הגדולות, מצידה, מתחילה במידה 46, כמו שכתוב בספרים (ותסמכו על השבדים שהם מכירים היטב את הספרים והולכים ב-ד-י-ו-ק לפי מה שכתוב בהם).

במהלך השנים יצא לי לא פעם לטוס לאירופה, ובכל ביקור לא פסחתי על קפיצה לרשת. בתחילת החורף הזה הייתי בביקור קצר בלונדון. היו לי רק כמה שעות לקניות, ומעט מאוד כסף. זה לא הפריע לי לאסוף חולצות טי מתוקות מאגף הסיילים בעשרים-שלושים שקל החולצה וכן ז'קט ספורטיבי שחור מעוטר בפאייטים ושמלה פרחונית ואביבית, שעלו כל אחד כמאה שקל. לא מזמן יצאתי לחפש לי בגדים במכירות סוף העונה כאן בארץ, ולא יכולתי שלא להשוות: ברשתות האופנה המובילות בישראל לא מצאתי שמלות במאה שקל, וטי שירט נאה בעשרים-שלושים שקל הוא בכלל סוג של מדע בדיוני.

אז פלא שאני, כמו אחיותיי וחברותיי שתמיד יעדיפו לקבל בגד במתנה לכל אירוע, מרוצות ומתרגשות מהגעתה של H&M לישראל, סוף סוף? כי אפשר לקנות שם חולצה, מכנסיים וז'קט נחמד במחיר כולל שישתווה למחירו של פריט אחד ברשת

ישראלית מקבילה. האם יש סיבה שהבגדים ברשתות המקומיות יקרים בצורה משמעותית מהבגדים ב-H&M? ממש לא. לא מדובר בבגדים איכותיים פחות או יפים יותר מאלה במקבילות המקומיות. אז למה אנחנו צריכות לשלם מאות שקלים על זוג מכנסיים, שיכולים לעלות חצי מהמחיר?

אני מרשה לעצמי לקוות שעכשיו, כשתהיה אצלנו אלטרנטיבה ראויה לשופינג אופנתי, ייאלצו גם הרשתות המקומיות להתיישר לפי הקו של H&M ולהוריד מחירים, כך שכולנו נרוויח. כשנרצה נקנה ב-H&M, כשנרצה נקנה במקומות אחרים, נקנה ולא נרגיש פראייריות.

יש רק דבר שמעיב על שמחתי בבואה של הרשת לארץ. עכשיו, כש-H&M תשכון במרחק הליכה מהבית (באמת, רק עשר דקות הליכה מפרידות בין הסניף בעזריאלי לבין הבית שלי), אני מרגישה כאילו הביאו לי את חו"ל לישראל. עכשיו, כשניסע לחו"ל, החוויה של להיכנס לסניף של H&M ולחזור הביתה עם מזוודה מפוצצת ורון בלב – כבר לא תהיה אותו דבר.

על הצד השלילי: יפגעו בחוויית חו"ל. סניף הרשת בארץ (צילום: אלעד שריג)