רפואה שלמה

"כמו שצריך ללמוד הלכה כך צריך ללמוד את חוקי החיים", ממחיש לנו הרב יובל הכהן אשרוב בפתיחת היום הראשון מה יכול להיות יהודי בסדנת התזונה. "מי שעובר על החוקים נענש ונעשה חולה", הוא מוסיף, "התוצאות תבואנה". אכן כמו ההלכה. אשרוב, ראש מכללת אילמה המארחת והרוח החיה בה ובסדנאות שהיא מקיימת, אינו חוסך בציטוטים מהמלצות הרמב"ם או מפסוקי התנ"ך המשרתים את מסריו. בהמשך יטען כי החיידקים שתוקפים אותנו הם בכלל "חסד הבורא", אבל מי שגר בתל אביב המזוהמת, לא עלינו, "זקוק לרחמי שמים".

תזונה, על פי התורה. הרב אשרוב (צילום: אהוד פוקס) 

הרב אשרוב – כמו רוב צוות אילמה – הוא חסיד הרב יהודה אשלג, שחיבר את פירוש "הסולם" על ספר הזוהר ונחשב לאחד מגדולי המקובלים בדורות האחרונים. בהשראתו, ייסדה קבוצת חסידים סמוך למירון את היישוב אור הגנוז והקימה בו את המכללה היהודית לרפואה משלימה. מדובר בדרך כלל במטפלים ותיקים שרכשו את השכלתם בתחום בגרסה ה"מזרחית", עד שחזרו בתשובה ו"גיירו" את השיטה על פי הקבלה והחסידות – פנימיות התורה. כך גם אשרוב עצמו.

ב"אילמה" שלל מקצועות לימוד – מדיקור גולגלות ועד שיאצו ורפלקסולוגיה. בלוח השעות והמבחנים, לצד הקורסים "רפואה מערבית" ו"רפואה סינית", מצאתי גם "דמיון מודרך" ו"עבודת המידות" – ביטוי שנשלף בכלל מתוך ספרי המוסר היהודיים. "במזרח מגיעים אולי לנפש אבל לא לנשמה", מאבחנת אחת הסטודנטיות, "אנחנו בוררים מהחכמה הזו את הדברים הטובים ויוצקים לתוכם תוכן רוחני. איפה שהסינים הפסיקו שם אנחנו מתחילים. מדובר ברבדים הרבה יותר עמוקים".

המכללה פועלת בשני מבנים ענקיים שכל אחד מהם מעוצב כפגודה סינית ומחולק לשני מתחמים – גברים ונשים. הסטודנטים – דתיים וחילונים, "רוחניים" (במלעיל) בדרך כלל - מגיעים לשם מכל הארץ ליום או יומיים בשבוע – ספק ללימודים ספק לנופש חלומי. בבניין החדש יותר נמצאות גם הקליניקות של צוות ההוראה, ונדמה שהכניסה אליהן היא חלק בלתי נפרד מהטיפול. על המיטה, מול קירות הזכוכית, אתה מוצא את עצמך באמצע יער ירוק ואינסופי, כשאפילו את בתי היישוב שבו אתה נמצא דאגו להחביא איפשהו. "איפה אנחנו ואיפה רידמן?", מפטיר אחת הנוכחים שאלה רטורית, "אוי, הזיהום של תל אביב...".

"סור מרע, ועשה טוב"

"תרופות? הכל אינטרסים כלכליים"

אשרוב שולל באופן כמעט גורף כל טיפול תרופתי, וקובע ש"אין תרופה שיכולה לרפא. היא עוזרת רק באמצעות פגיעה בדברים אחרים". עוד טען כי לחברות התרופות יש אינטרסים כלכליים שבשמם פוגעים בבריאות הציבור, שהרי "חומר שהורג חיים (חיידקים) הורג גם אצלנו חיים". לשיטתו, החומרים שמשתמשים בהם במזון תעשייתי הם "רעלים ממש" – כולל שום ושמן זית. "רוטב אלף האיים? זה אלף סוגים של E – כל התוספות שדוחפים לנו לאוכל".

בין מאכל למלאך

מרצה נוסף הוא אסף משה בילר, שבין דאחקה לדאחקה ("מי שאוכל חמין בשבת חייב מיטה"; "בעל טוב – צריך שיאכל משהו לפני שהוא בא הביתה לאכול") מנפק גם תובנה מעניינת במיוחד: "אכילה היא הדרך המהירה ביותר להפוך חומר לרוח. כולם יודעים כמה זה קשה בתחומים אחרים בחיים, ופה – תוך כמה דקות האוכל מתפרק, הפסולת הולכת לאן שהולכת ומה שצריך נשאר והופך לחלק מהנשמה. 'מאכל' - אותיות 'מלאך'".

מסקנתו של בילר היא שהאכילה היא עבודה

רוחנית לכל דבר ולכן יש להתייחס אליה ככזו. כך הוא מסביר את בחירת הקב"ה לברוא את האדם רעב ולא שבע, עד שכל חייו הם סביב ציר האוכל – במחשבה ודיבור על מה שיאכל, בבישול, באכילה עצמה, בעייפות שאחריה ועוד. זו לשיטתו גם הסיבה לכך שכל העבודה הרוחנית של האדם הראשון הייתה בנושא זה, כאשר נצטווה רק מאיזה עץ לאכול ומאיזה לא, ובכך בלבד אמור היה לתקן את העולם.

אז מה קשה יותר – לא לאכול או לא לדבר? מודה ומתוודה: בחמישה ימים בלי הג'אנק-פוד שאני רגיל אליו (עגבניות לא אורגניות, כמובן) לא ממש הצלחתי לעמוד. ומה יהיה בסדנת השתיקה, הויפאסנה היהודית, "דממה דקה" במירון?