פעם בשנה מתבקש כל אדם יהודי לחוש כאילו הוא יצא ממצרים. הבעיה היא שהוא מתבקש לעשות זאת תוך כדי מנוחה על כריות תפוחות, כוסות יין וזרוע נטויה. קצת קשה. לא רק להיות עבד, אלא לדמיין שאתה כזה כשאתה לבוש בבגדים חגיגים מול שולחן עמוס בקניידלך, דגים ומרק עוף. העבודה היחידה שנראית באופק היא החשש שמא יבקשו ממך לשטוף כלים בסוף הערב (גם זה לא בטוח יש פה מספיק אנשים אחרים מסביב לשולחן).
בשביל רובנו יציאת מצרים היא ביטוי שמתאר ניסיון משפחתי לצאת לטיול או חופשה עמוסת תיקים ומזוודות. בפועל אין שום קשר בין חיינו לבין החויה הבסיסית של חג פסח: יציאה ממצב של עבדות לחופש, יציאה למסע ממקום מוכר לארץ לא נודעת, יציאה לדרך רצופה סכנות כדי להגיע בסוף לבית שחיכנו לו, אבל אנחנו בעצם מעולם לא היינו בו. בשביל רובנו זו חויה זרה, אבל עבור מעטים שגרים פה איתנו זה לא חלק מסיפור הסטורי, אלא חלק מסיפור חייהם האישי.
לפני 26 שנה יצאו אלפי יהודים מאתיופיה דרך
מדבר סודן בשאיפה להגיע בסופו של דבר לארץ ישראל. הסיפור שלהם הוא הסיפור המודרני הכי קרוב שיש ליציאת מצרים ומבצע העליה הראשון שלהם אף כונה על שם המנהיג שהוביל את בני ישראל במסע מפרך זה - "מבצע משה". בימים אלה יצאה לאור, ב"הוצאת קורן", הגדה אתיופית שמשלבת את הסיפור העתיק עם הסיפור המודרני, ומתארת את ליל הסדר של יהודים שהיו במשך אלפי שנים מנותקים מעמם, והצליחו לשמור על המסורת שניתנה לנו על ידי אותו מנהיג שהוציא אותנו לחופש בחג החירות.
העלייה לארץ (צילום: נתן אלפרט, לע"מ)
את ההגדה הכין הרב מנחם ולדמן, ראש מכון שבות עם, מכון לזהות יהודית הפועל , בין היתר למען עליית יהודי אתיופיה וחיזוק זהותם היהודית. הרב ולדמן אומנם אשכנזי לבן, אבל בשל העיסוק המתמשך עם בני העדה האתיופית הוא רואה בעצמו "חצי אתיופי" והאמהרית שגורה בפיו.
"אני מרגיש לבן מבחוץ שחור מבפנים", מסביר הרב ולדמן מה הביא אותו להוציא הגדה אתיופית, "אני עוסק רבות בקליטה הרוחנית של בני העדה ואחד הדברים המשמעותים שמאפיין את אי ההכרה ביהודי אתיופיה זה בשל העובדה שהמסורת שלהם לא כתובה. אפילו התפילות שלהם לא נעשות בשפה המדוברת אלא בשפה עתיקה, שמשתמשים בה רק בטקסים הדתיים, כך שהרבה לא מכירים את מורשת יהדות אתיופיה, אפילו בני העדה עצמם. לצד הייחוד שלהם כעדה השונה מרובנו במראה, הם שונים גם במנהגים שלהם , מאחר שהם היו מנותקים מעם ישראל. ולכן היה לי עניין לחבר אותם לעם ישראל ולהביא את המורשת שלהם לארון הספרים היהודי".
הרב ולדמן לקח מסורת בעל פה והפך אותה לטקסט כתוב. התוצאה היא הגדה ייחודית שמשלבת סיפור הסטורי בסיפור מודרני מה שהופך את יציאה מצרים לחוויה כמעט מוחשית .
"בהגדה יש שלושה רבדים" מסביר הרב ולדמן "ברובד הראשון יש את הנוסח המסורתי של כל עם ישראל, הנוסח הזה מלווה ברובד השני המתבסס על טקסטים ממורשת יהדות אתיופיה שמתורגמים לעברית ומביעים דברים דומים למה שמופיע בהגדה , הרובד השלישי הם טקסטים שמביעים את ההישרדות ואת הגאולה של יהודי אתיופיה . טקסטים שמתארים את יציאת מצרים של דורנו, את יהודי אתיופיה שיצאו מאתיופיה דרך מדבר סודן, שהתמודדו מול סכנות רבות ואיבדו אלפים מבניהם. שלושת הרבדים שלובים זה בזה ומלווים בהמון תמונות נדירות של יהדות אתיופיה".
מי שיבחר לשלב בליל הסדר את הזכרונות הטריים של אחינו מאתיופיה יגלה תרבות עשירה שבסיסה הוא זיכרון ומילים , כמו שחוו אותה אבותינו בראשיתה. לדבריו, "באופן מובהק היה ליהודי אתיופיה פסח לפי התורה, אבל מאחר וכל התרבות שלהם היתה בעל פה. אך ליל הסדר שלהם היה נראה אחרת. הם ניקו מחמץ, הכינו כלים מיוחדים ואפו מצות בדרך המיוחדת שלהם, אבל עד הדור האחרון הם גם שימרו את המסורת של
קורבנות, ולכן בערב פסח כהן העדה שחט שה זכר בן שנה ובלילה אכלו אותו עם מצה ומרור והכהנים סיפרו בעל פה על יציאת מצרים.
"את הערב העבירו ביחד בעיקר הגברים, לא היה להם ארבע כוסות ולא הגדה, ולא ליל הסדר שבו מסובים סביב שולחן. רק במאה שעברה באמצעות נציגי העליה שהגיעו אליהם החל תהליך של התחברות עם מורשת עם ישראל כפי שאנו מכירים , אבל אז ההשפעה היתה עדין קטנה. מאז העליה לארץ המורשת שלהם הולכת ונחלשת. היא נשברת יחד עם מעמד הקייסים. בין הקייסים קיימות היום שתי גישות האחת מעודדת את בני העדה לקבל לגמרי את המורשת המקובלת בארץ ולא להתבדל, מצד שני יש קבוצה של קייסים שרוצים לשמר את המסורת שלהם ולא לקבל את המורשת הרגילה".
על פי ולדמן, "ההגדה האתיופית באה לתת מענה לא לנטישת המסורת שלהם, אלא לשמירתה. ההגדה מנציחה את המורשת של יהדות אתיופיה ותאפשר לדור הצעיר לשלב טקסטים שלהם עם הנוסח הקלאסי ובכך תהיה המשכיות למורשת נפלאה שהצליחה לשרוד כל כך הרבה שנים בסביבה קשה"
אתה רואה אדם שהוריו לא באו מאתיופיה יושב לסדר עם הגדה כזו?
"אנשים שקוראים את ההגדה מגלים מורשת עשירה שיכולה להיות דבר שמרענן ומחייה את הסדר המוכר. הכוונה היא לא שהסדר יהפוך לסדר אתיופי, אלא להוסיף לו קטעים מסיפור גאולה מופלאה שקרה בדורנו. אדם צריך לספר גם על יציאת מצרים הפרטית שלו, ועל יציאות מצרים שהוא ראה או מכיר. וסיפור יציאתם של יהודי אתיופיה משם לכאן זה יציאת מצרים של דורנו, כל התפיסה של יהודי אתיופיה שהחליטו לצאת לארץ ישראל נובעת מהעוצמות של סיפור יציאת מצרים".
