"נישואין וגירושין של יהודים בישראל יהיו לפי דין תורה", קובע החוק הקיים, ומרגע שיתקבל חוק "ברית הזוגיות" המיועד לכאורה לפתור ל"חסרי דת" את האפשרות "להינשא" בישראל, יקבל החוק רוח גבית דתית חדשה. כי מעתה יוטל פיקוח דתי לא רק על יהודים "שלמים", אלא גם על "חצאי יהודים" – אזרחים ש"רק" אביהם יהודי, שהם רוב "חסרי הדת" בישראל (אלה כמובן על פי כל הגיון והגינות וגם על פי חוק השבות, יהודים טובים כמו כל יהודי אחר).
"חסר דת" שיתאהב ביהודי "שלם", לא יוכל אם ירצה להירשם במרשם הזוגיות, משום מניעת התבוללות בלשון רבנית. רק במצב בו שני בני הזוג "חסרי דת" יתאפשר הרישום, ורק דרך קבלת אישור רבני(!) על מעמדם זה.
מדובר במהלך ציני מבית היוצר של הכת החרדית: מדינת היהודים תבקש במהלך אבסורדי מחלק מאזרחיה היהודים על פי מצפונם, שאף עלו מכוח זה לישראל, להתכחש לזהותם האישית היהודית כדי לאפשר להם להירשם במרשם הזוגיות.
מספר הזוגות ששניהם "חסרי דת" מוערך בכ-150 זוגות לשנה בלבד, דהיינו, 300 איש. פרומיל אחד מסך כל האזרחים שהצעת החוק "המהפכנית" באה לתקן את המצב עבורם. ובהתחשב בעובדה שרבנים חרדים הם שיחליטו מיהו "חסר דת", יש להניח שחרדותיהם הכרוניות יאפסו כמעט את מספר הנרשמים לזוגיות.
חוק ברית הזוגיות החדש שיתקבל בהסכמת המפלגה החרדית ש"ס, ישמש תקופה ארוכה כעלה תאנה שיסתיר את המחדל המקפח אזרחים שלא בחרו ולא רוצים בדין הדתי. הוא אף יסתום את הגולל על ניסיונות לחקיקת חוק נישואין אזרחיים לכל אזרח.
אין כאן חור בסכר ובקיעת סדק במונופול הרבני. להיפך. הסכר מדופן הפעם בעוד שכבה של ציניות ופיקוח, ונישול מבזה של עוד אזרחים מיהדותם לפי מצפונם.
לכידות העם היהודי היושב בציון נפגעת שוב, משום שהמדינה בוחרת רק בעוגן זהות חרדי כעוגן הזהות היהודי, ומתרחקת משורשי היהדות שהם גמישות וסובלנות, ויוצרת מצע של חברה ההופכת הלכה לאלילות, ומסרסת את הקשר לרוב העם היהודי בתפוצות.
תקוות שווא היא שבג"ץ יתערב וישנה את החוק בשל האי שוויון שהוא יוצר. בג"ץ כבעבר לא יתערב למען שינוי מצב בדיני נישואין וגירושין. סוגיה זו היא בסמכות כנסת ישראל, המכזיבה שוב.
חסרונותיו הנוספים של החוק מגדישים את סאת הבלוף: אישור לזוגיות תהיה רק לאחר שנה וחצי מיום חתימת הברית, תוך אפליה לרעה מול זוג נשוי. הסטאטוס המשפטי אינו ברור בארצות אחרות. אין איסור על בן זוג להינשא לאחר בעודו רשום במרשם, ובכך יוצר ביגמיה. בעוד זוגות חד מיניים חסרי סיווג דת מופלים לרעה.
היתרון היחיד של החוק הוא, שהוא אינו פוגע במעמד הידועים בציבור, אך בכך למעשה החוק מיותר, היות שכבר היום "חסרי הדת" יכולים למסד זוגיות באמצעות מעמד זה ללא השפלה והתכחשות וללא אישור הרבנות שדחתה את יהדותם מלכתחילה.
תהליך ההתחרדות של ישראל קונה לו עוד מאחז חוקי, והפעם בשם נישואין אזרחיים לכאורה.
המודעות לזכויות אדם בציבור המתקרא "חילוני" היא כה מבזה, עד שהחרדים יכולים להגביר את אחיזתם אפילו דרך מהפיכה אזרחית כביכול. אין דמוקרטיה בעולם שבה חוק המדינה כופה על אנשים הגדרת זהות דתית כדי להתחתן. הדבר עומד בניגוד גמור לזכות אדם בסיסית כפי שבאה לידי ביטוי בהצהרות זכויות האדם הצרפתית, האמריקנית ובמגילת היסוד של האו"ם. ללא חקיקת חוקה המכילה יסוד זה אין מדינה רשאית לכנות עצמה "דמוקרטית". כך מגדירה עצמה ישראל שוב לא כדמוקרטיה, אלא כתיאוקרטיה.
יאיר רוטקוביץ, ממייסדי אתר "טקסים"
