הסערה שעוררה בקואליציה ההצבעה
על "חוקי הדגל" של ישראל ביתנו, ברית הזוגיות והרפורמה בגיור, התקבלה דווקא באדישות בקרב חלקים מהציבור שלו נועדו לתת פתרון. ציבור העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר שאינם יהודים על פי ההלכה, מונה היום כ-300 אלף בני אדם. בשיחה עם ynet הציגו שתי צעירות את תמונת המצב והדילמות שאיתן נאלצים להתמודד בני אותו המגזר - שתיהן בחרו בדרך שונה מזו שמנסה לסלול עבורן השר ליברמן.
נ', בת 24 ו-מ' בת 27 חולקות רקע דומה: שתיהן צעירות שאביהן יהודי ואמן לא. הן משכילות, מרגישות שייכוּת לחברה הישראלית ונאלצו לעמוד בפני דילמה זהה - כשהבינו שאת החתונה עם בחיר לבן היהודי לא יוכלו לערוך כדת משה וישראל. אלא שכאן התפצלו דרכן של השתיים: בעוד אחת בחרה לעבור הליך גיור ארוך ומייגע כדי שתוכר כיהודייה, החליטה השנייה להותיר את המצב על כנו ולהתחתן בחו"ל.
נ' עלתה ארצה בשנות התשעים והחלה בהליך גיור במהלך שירותה הצבאי. "הייתי בקורס שעסק ביהדות, ציונות והיסטוריה. נהניתי ושאלו את מי שלא היה יהודי מי רוצה להשלים סמינר לקראת גיור בצבא. אמרתי לעצמי שאם אני כבר פה אז למה לא - והסכמתי".
| דעות |
|
| של מי הזוגיות הזו? / דוד רותם, צבי טריגר, יעקב מרגי |
|
ברית הזוגיות היא מסלול הכרחי כדי לפתור בעיות שהרבנות לא יכלה להן, או שהיא עלולה להנציח בעיות אחרות? או שמא היא תאיים על זהותנו היהודית? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
אלא ש-נ' לא סיימה את גיורה בתקופת השירות, ונאלצה להשלימו בהליך אזרחי - שם החלו העניינים להסתבך. "הגעתי לבית הדין לאחר ההליך בצבא, שם לא קיבלו את מה שעברתי מכל מיני סיבות. הייתי מאוכזבת כי השקעתי - לא רציתי רק סתם חתימה. יצאתי משם עם דמעות בעיניים והחלטתי שאני לא רוצה יותר".
לפני כ-3 שנים פגשה נ' את מי שברבות הימים יהפוך להיות ארוסה, יהודי כדת וכדין. "הכרנו וראיתי שאומנם המשפחה שלו לא דתייה, אבל היה חשוב להם שאתגייר אם נתחתן. אני ראיתי בזה סימן והתחלתי ללכת לשיעורי הגיור של ארגון צוהר, שם החזיר לי המורה את האהבה ליהדות. הגעתי כי היה מעניין ולא בשביל החותמת, נכנסתי לזה והתחלתי לנהל דיונים עם חברים על מסורת".
אבל גם בפעם השנייה שבה נאלצה נ' להגיע לבית הדין הרבני נתקלה בחומת אדישות. "הגעתי אחרי הליך ארוך של שנה שגרם לי לאהוב את המסורת היהודית. פתאום החלו לחקור אותי ולשאול אותי ואת בן זוגי שאלות". המפגש עם הדיינים הסתיים שוב בעוגמת נפש, לאחר שהובהר לבני הזוג כי עליהם להתחתן במהרה - אחרת ייאלצו להתייצב שוב בבית הדין. "זה הטריף אותנו. יצאתי משם עם דמעות, בתחושה שדי, חנקתם אותי, שיקרתם לי והוצאתם ממני את הרצון להיות יהודייה. רצינו להיות משפחה מסורתית ולקיים מצוות ועשו מזה משהו זול".
נ' הוכרה לבסוף כיהודייה ונישאה לבן זוגה, לא לפני שעברה תשאול נוסף בבית הדין. אבל למרות התלאות והקשיים הרבים, סיכמה כי לא הייתה משנה את ההליך. "בסך הכל הרגשתי שונה מהתהליך שעברתי בצבא. מה שהיה בצוהר הרבה יותר השפיע עלי וחיבר אותי ליהדות. אני לא חושבת שצריך להקל בהליך אלא רק ביחס בית הדין. מי שמעוניין להיות יהודי צריך לרצות את זה ולחוות את ההליך כולו, לעבור שנה בתוך היהדות, לשמור כמה שבתות וחגים. זה משהו הכרחי כי בשורה התחתונה לא מדובר בדת ככל הדתות".
מ', כיום בת 27, עלתה ארצה גם היא בשנות ה-90. "בדקתי את עניין הגיור. בצבא זה היה מאוחר מדי. גם אחרי זה עברה במוחי המחשבה על כך שוב בשביל ילדיי, שיגדלו כאן, יקבלו חינוך ישראלי ויהודי ויתגייסו לצבא - ובשורה התחתונה יהיו נחותים יותר במקום מסוים. חבל לי שלא אוכל להקל עליהם".
מ' הסבירה כי העובדה שהליך הגיור נחשב לארוך וסבוך הרתיעה אותה מלהתחיל בו. "העניין שצריך ללמוד זמן רב, להתחייב להיות דתייה ולא להסתפק בשמירת מצוות, לא מתאים לי". בעוד כמה חודשים היא תטוס עם בחיר לבה היהודי לפארג, שם יתחתנו בהליך אזרחי.
"אנחנו אוהבים בלי שום קשר לדת, אני מבינה את מי שזה חשוב לו אך לא מרגישה שזה מעל הכל".
בניגוד לנ', הסבירה מ' כי יש צורך להקל בתנאי הליך הגיור. "אם יחליטו על מהלך כזה ייתכן שאשקול להתגייר, אבל אני לא חושבת שאדם צריך לעשות את זה רק כדי להתחתן, אלא רק אם הוא מאמין בדת. צריך לתת לאנשים את התקווה ואת ההזדמנות להתחיל בתהליך כדי לבחון אם הוא נכון להם, לבוא לקראתם ולאפשר להם להיות מסורתיים ולא בהכרח דתיים. אז אולי תיפתר הבעיה של מאות אלפים כאן שההליך הארוך והמייגע מכשיל ומרחיק אותם".
למרות הבדלי הגישות שתי הצעירות קבעו כי עובדת מוצאן לא הפריעה להן בחיי היום יום בישראל. "יש לי אפילו חברים דתיים וזה לא מפריע להם", ציינה מ'. אבל בשאלת ברית הזוגיות, שבה המחלוקת על כנה. מ', שתתחתן בקרוב בצ'כיה, מצדדת במהלך ואמרה כי "הוא יביא הקלה להרבה זוגות, גם ליהודים שרוצים להתחתן בנישואים אזרחיים. זה יהיה פתרון להרבה אנשים כמוני, שרק אביהם יהודי, ולאוכלוסייה בישראל זה לא מפריע. צריך לתת את האפשרות הזו, מה זה משנה אם עושים את זה בארץ או בקפריסין? כך או כך מקבלים את אותן הזכויות ורק משלמים אלפי דולרים מיותרים".
אבל גם כאן מסרבת נ' להצטרף לתחושותיה של מ'. "אני נגד. אני גאה במוצאי אך כרגע אני יהודייה-ציונית, ואני חוששת כי הליך כזה יאפשר בסופו של דבר נישואים מעורבים שיפגעו בצד היהודי. לטוס לקפריסין זה לא סוף העולם, ולא צריך לתת יד להחליש את היהדות".
