עד כמה באמת מפעיל משרד החינוך את מערך החינוך המיני שלו? מסתבר שמעט מאוד. בעקבות אונס הנערה בידי 13 נערים
במשך שנים, עלו שאלות רבות לגבי מודעותם וחינוכם של התלמידים בישראל בנושא פגיעות מיניות. במשרד החינוך טענו שהפעילויות המתבצעות, בהן תוכניות "כישורי חיים" לתלמידי כיתות ה', שיעורי המחנך השבועיים ו"שבוע מסוכנות באינטרנט", בהחלט מספיקות, אולם נתונים שהוצגו היום (ג') בוועדת זכויות הילד בכנסת מגלים תמונה שונה בתכלית: בפועל אין בבתי הספר כמעט התייחסות לנושא, וכשכבר יש התייחסות - היא באה בעיקר בתגובה לאירועים נקודתיים.
"הכל מתחיל ונגמר בחינוך", אומר יו"ר הוועדה, ח"כ דני דנון (ליכוד). "החברה בישראל הפכה להיות בשנים האחרונות חברה עם וירוס שמשחית את עצמה. אתרי מין ותוכניות טלוויזיה הפכו למודל לחיקוי בקרב הילדים, וכבוד האדם נשחק עד עפר. מערכת החינוך לא מתפקדת ומפקירה את החינוך לטלוויזיה ולאינטרנט. משרד החינוך חייב להכניס תוכניות לחינוך מיני כתוכנית חובה לבתי הספר כבר מגיל צעיר, בשביל למנוע את מקרי האונס הבאים בחברה. אני רואה במנכ"ל משרד החינוך אחראי למקרה האונס של הנערה שנחשף בשבוע שעבר". במשרד החינוך אמרו כי "הדברים אינם ראויים לתגובה".
משרד החינוך הוא הגורם העיקרי המופקד על חינוך מיני בבתי ספר - באמצעות היחידה לחינוך למיניות, זוגיות וחיי משפחה בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, בה מועסקות שמונה מדריכות שמכשירות יועצות ופסיכולוגים חינוכיים לעיסוק בחינוך מיני. לנושא אמורות להיות מוקדשות כ-70 שעות במסגרת תוכנית "כישורי חיים" בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים. בחינוך העל-יסודי אין תוכנית חובה לחינוך מיני, אולם הנושא אמור להיות מטופל בשעות החינוך השבועיות.
לפי ממצאי המחקר שנערך באגף המידע והמחקר בכנסת והוגש לוועדה, יישומה של תוכנית "כישורי חיים" בבתי ספר חלקי בלבד, וגם בבתי ספר שבהם היא פועלת, לא תמיד נכללים בה שיעורי החינוך המיני. גם שיעורי החינוך המתקיימים בכל כיתה מדי שבוע עד כיתה י"ב, ואמורים לכלול גם הם תכנים של חינוך מיני, בפועל מנוצלים בדרך כלל לדברים אחרים.
עוד נטען במחקר כי ליחידה לחינוך למיניות אין סמכויות פיקוח, והיא אינה מנהלת מעקב אחר מידת ההטמעה והיישום של התוכניות. ממצאי התחקיר העלו כי מרבית התלמידים כלל לא נחשפו לחינוך מיני, או נחשפו לשעות בודדות. נטען כי החינוך המיני במסגרת בתי ספר ניתן כתגובה מקרית לאירוע נקודתי, ובדרך כלל מתייחס למיניות בני הנוער כמאיימת ואינו מאפשר דיון משמעותי בנושאים המטרידים באמת את בני הנוער.
תלמידים ששוחחו עם ynet הציגו תמונה המאשרת את הממצאים. "אין באמת שיערי חינוך מיני שנותנים לתלמידים הסתכלות אחרת", אומר אלון רייכמן, תלמיד כיתה י' בתיכון קציר ברחובות. "עושים את זה כדבר שחייבים - וזהו. נפטרים מזה כי יש בגרויות ועניינים. לא מדברים מספיק על פעילות מינית. לא מדברים על זה בדיבור רציני או מעמיק. תמיד יעדיפו להשלים שעת מתמטיקה, והמורה לחינוך אומרת שאין שיעור כי צריך להשלים חומר".
גם לדברי קורל וקסלר, תלמידת י"ב בתיכון בן צבי בקריית אונו, "שיעורי חינוך לא מתקיימים. המורים מעדיפים לקחת שיעור ולעשות איתו משהו אחר. למורים קשה לעסוק בנושא אינטימי, כי הם גם לא מקבלים הכשרה ולכן עוברים הלאה. על האונס שקרה דיברו וזה היה מאוד ייחודי ולא קרה בבתי ספר של חברים שלי. זה נושא חשוב וחבל שמשרד החינוך מזניח את הנושא. יש תוכניות שאמורות אולי לפעול, אבל בפועל לא קורות. מתמקדים בבגרויות ולא בערכים".
המצב מגובה גם במספרים: על פי סקר חדש שנערך בחודשיים האחרונים בקרב 90 אחוז מבתי הספר באחד ממחוזות משרד החינוך, רק 35 אחוז מהם לימדו את התלמידים חינוך למיניות בריאה. זאת ועוד - רק 6 אחוז לימדו את התלמידים על אמצעים למניעת היריון, ו-8 אחוז שוחחו על מחלות מין מדבקות לרבות איידס. אשר לנטייה חד מינית, המצב רק מעט יותר מעודד - ב-30 אחוז מבתי הספר קיימו שיחות בנושא. גם בהטרדות מיניות עסקו פחות מחצי מבתי הספר - 47 אחוז.
נתונים נוספים שהוצגו נוגעים להרגלים המיניים של בני הנוער. מתברר כי שיעור בני הנוער המקיימים יחסי מין בישראל עדיין נמוך ביחס למדינות מערביות אחרות.
בנות עדיין נוטות להתחיל לקיים יחסי מין בגיל מאוחר יותר מבנים - אם כי הפערים בין המינים בנושא זה הולכים ומצטמצמים, ועד כיתה י"ב - כ-45 אחוז מהבנים ו-30 אחוז מהבנות קיימו יחסי מין.
אולם בני הנוער שכבר מקיימים יחסי מין - נוטים להתנהגות מינית מסתכנת. כ-40 מהם קיימו יחסי מין עם שלושה בני זוג או יותר, וכ-65 אחוז קיימו יחסים עם בן זוג מזדמן. ולא רק זאת - שיעור השימוש בקונדום בקרב בני נוער הולך ויורד בשנים האחרונות. מדי שנה מבצעות כ-1,100 נערות הפלות באישור משרד הבריאות.
אף שמחקרים מצביעים על כך שכ-35 אחוז מבני הנוער הפעילים מינית קיימו יחסי מין לראשונה לפני גיל 15, לא נערכו מחקרים בנושא בגילאים צעירים, וגם לא מחקרים פרטניים על המגזר הערבי או המגזר הדתי.
