צרכניות כל העולם - התאחדו!
צרכניות כל העולם - התאחדו!
חג החירות מתקרב בצעדי ענק ואיתו הילולת הקניות לחג. נשים, כך מתברר, הן רוב בקרב הקונים. נשים יותר מגברים הן אלה שקונות מתנות לילדים, מצרכים לארוחות החג, פרחים ושוקולדים וספרים חגיגיים לבני משפחה וחברים, תמרוקים ריחניים ובגדים חדשים. נשים הן גם רוב בקרב המוכרים, שעובדים בשכר מינימום בשירות תאגידי השיווק הגדולים. נשים יותר מגברים הן אלה שעומדות בקופה בסופר-פארם, מעבירות כרטיס מועדון במגה, אומרות שיפה לך שחור בזארה, ממליצות על החדש של אשכול נבו בסטימצקי.
הגיעה העת להפוך את התופעה הזאת – את הדומיננטיות המוחלטת של נשים בתרבות הצריכה – לכוח חברתי-כלכלי של ממש. אם חג החירות הוא אצלנו חג השופינג, הגיע הזמן לטעון אותו בערכים אקטואליים וחתרניים. ייצאו נא הנשים מעבדות הצריכה לחירות היצירה והפעילות והמחאה והתנועה במרחב הציבורי החופשי.
השבוע, לכבוד החג, הגיעו לתיבת הדואר שלי לא מעט הודעות לעיתונות מטעם מכוני מחקר העוסקים בדפוסי הצריכה של נשים. לדוגמה, אחד הסוקרים – אריה רותם, המנהל המקצועי של מכון T.R.I רותם – מוצא לנכון להסביר את העניין שלו בנשים צרכניות: "נשים מבצעות למעלה מ- 70% מהקניות במשק הבית לכן הן אוכלוסיה מאד חשובה ברמה הצרכנית". משום כך, רותם – בדומה לשורה ארוכה של מכוני מחקר אחרים – טורח לחלק את הנשים הצרכניות לטיפוסים, ומסייע כך למשווקים להגיע בצורה מדויקת ככל האפשר, בפעולה כירורגית, לכל צרכנית וצרכנית.
אכן, נשים "מבצעות" את רוב הקניות והן "אוכלוסיה חשובה ברמה הצרכנית" (מעניין להבחין בשפה הצבאית והגברית של תרבות השיווק – עם מושגים כמו פילוח, חדירה, אסטרטגיה שיווקית, כיבוש קהל יעד ושאר אגרסיות מעודנות – אבל זהו עניין שראוי למאמר במקום אחר). זה לא חדש. למעשה, נשים הן רוב בקרב הצרכניות מאז ראשיתה של תרבות הצריכה, כפי שזו מוכרת לנו כיום. צמיחת תרבות הצריכה האמריקאית בסוף שנות החמישים, ובתחילת שנות השישים – עם הקניונים הראשונים, והחיתולים החד-פעמיים, ושואבי האבק המשוכללים, והארוחות המוקפאות - נכרכה במידה רבה בגל השני של הפמיניזם. נשים יצאו סוף סוף מהמטבחים ומעבודות הבית שלהן בבתי הפרוורים המדכדכים, רק כדי לעזור בהנעת גלגלי הצריכה, להתפרנס מעט בזכות עצמן ולהסתובב חופשיות ובטוחות במרכזי הקניות. שימו לב כיצד בנוי הקניון הטיפוסי – מקדש הצריכה – סביב צורכי "האשה": עיקרו חנויות אופנה, תמרוקים ומזון. ויש בו גם חנויות של צעצועים לילדים וכלי מיטה וכלי בית וחנויות ספרים ומתנות ובתי קפה.
הקניון הוא בעצם מרחב "ציבורי" לכאורה, שמנוהל וממושטר באופן פרטי, ומספק מקום לנשים לשוב ולהגדיר את עצמן כנשים באופן מסורתי, כאילו לא התחולל בחמישים השנים האחרונות שום שינוי מהפכני בתפישת הנשיות. אם לנסח זאת באופן בוטה: החירות של בנות מעמד הביניים, מהישגיה הבולטים של התנועה הפמיניסטית, כרוכה בניצול נשים בנות מעמד הפועלים, ובמכירת נפשן של הנשים הבורגניות לשטן הצריכה.
טוב, זהו העיקרון. אז מה אני מציעה?
הנה כמה רעיונות לציון חג החירות כמחאה על מצב הנשים בתרבות הצריכה:
1. נסו להפוך את השבוע שלפני החג דווקא לשבוע ללא קניות. כמו "יום ללא קניות" המצוין ברחבי העולם לקראת חג המולד, טוב יהיה אם ננצל את בולמוס הקניות היהודי המקומי לעצירה ומחשבה על המקום שהצריכה תופסת בחיינו.
2. אם בכל זאת קונים, נסו להפנות את כספי הצריכה שלכן באופן נבון וביקורתי. בדומה לקמפיינים ציוניים מהעבר, שעודדו אותנו לקנות "כחול לבן", גם כיום בעידן הגלובליזציה אפשר לנסות לכוון את הכסף באופן פוליטי, במטרה לחזק חלשים ולהחליש חזקים. למשל, אל תקנו מתאגידים גדולים שמשלמים שכר רעב לעובדים. קנו מבתי עסק קטנים, משפחתיים, כדי להבטיח פיזור מגוון של הכסף, והפעילות המסחרית, בחברה הישראלית. אל תקנו מחברות שמשתמשות בפרסומות סקסיסטיות (ראו את מצעד הפרסומות הסקסיסטיות על פי ארגון ויצ"ו, שפורסם לרגל יום האשה הבינלאומי).
3. הפנו את כספי הקניות לחג לנשים אחרות כדי להעצים את כוחן. קנו מעסקים שמנוהלים ומוחזקים בידי נשים. המדריך הארצי לעסקי נשים, שהוציאה חברת האופנה הפמיניסטית קום-איל-פו, יכול לסייע לכן למצוא מגוון בגדים, מוצרי קוסמטיקה, דברי מתיקה ויין, ושאר מתנות לחג, שנוצרו בידי נשים.
4. השאירו טיפים שמנים לעובדות ברשתות השיווק הגדולות ובקניונים. הביאו להן משלוחי מנות. ברכו אותן בחג
שמח. ואם יש לכן זמן פנוי, הצטרפו לארגונים חברתיים כמו עמותת ידיד או קו לעובד שפועלים למען זכויות עובדים ועובדות.
5. דברו על תרבות הצריכה – על מה עושה לכן טוב ומה עושה לכן רע, כמה אתן מרגישות משועבדות וכמה משוחררות – בשולחן ליל הסדר. וחשבו על העבדים, חסרי החירות, של עולמנו: עובדים ועובדות מאפריקה ומהפיליפינים, פלשתינים שחיים בכלא השטחים המסוגרים, ושאר נשים, מכל עדה ולאום, שלא מצליחות להשתחרר מהתלות בבעל, באבא, בעבודה, בקניות, בדימויי היופי, ובאידיאל האושר הצרכני הכוזב.
