יינות "צרפת ישראל" קיבלו את הייבוא של יינות פנפולד'ס וערכו טעימה של המיטב ממה שישווקו בארץ, כולל יינות מבציר 2004 המצוין. פנפולד'ס הוא אחד מהיקבים האייקונים הגדולים של אוסטרליה. יין הגריינג' שלהם שם למעשה את אוסטרליה על המפה, והוא מהווה עד היום בנצ'מרק ליינות אוסטרליים אחרים ונדמה לי גם שללא מעט יינות עולם חדש אחרים.
אחד הדברים הגרועים ביותר שיכולים להיות לכתב יין הוא להגיע לטעימה כשהאף שלך סתום. עשיתי את הטוב ביותר האפשרי, כולל נטילת ריכוזים לא תקינים-פוליטית
של אנטי-היסטמין כלשהו (ותודה לרוקח מהסופר-פארם של הרצליה פיתוח על ההמלצה), כך שכמה דברים כן הצליחו לעבור את מחסום הטישו. שימו לב ליין מבציר 2004, אחד הגדולים בדרום אוסטרליה, ואחד מאלה שחיכו לו, ולא מעט. הבעיה של יינות פנפולד'ס, כמו תמיד, היא המחיר. את הגריינג', בציר 2004, יש להדגיש, מציע היבואן ב-2500 שקלים לבקבוק. הלוואי והיינות היו קצת פחות יקרים, כדי שגם אפשר היה להנות מהם. חבל.
Bin 2 בציר 2007
ממסך של שיראז ומורבדר, שמחירו 119 שקלים. הרבה פרי אדום, ולא מעט עץ, עם מתיקות רבה. המון קפה ומוקה, קצת אפר וקופסת סיגרים. מעט מרירות, אבל תיבול יפה ו'Zest'. הטאנינים כאן די מחוספסים, והסיומת ארוכה ומתובלת. טיפה אלכוהולי.
Bin 407 בציר 2006
153 שקלים. קצת יקר, וחבל. צבע שחור סגול, מאוד כהה. באף יש משהו של פלפל אדום, מאוד יפה, עדין. הפה מאוד עגול, חריף ודי אלגנטי – לא שמן או מסיבי. הסיומת טאנית, והיין בהחלט יכול לשכב עוד זמן, למי שאוהב להשכיב דווקא יינות. הוא מאוד מעניין עם הרבה "בשר".
RWT Shiraz 2004
זה כבר בנבחרת הגבוהה של היקב, ולא רק המחיר בהתאם, אלא כל התנהגות היין. כן, צריך לאהוב את הז'אנר, אבל גם מי שלא אוהבים את היינות המודרניים יבינו למה קל להתאהב בו. יש ב-RWT הרבה מאוד פרי – ממש מתפוצץ ועובר כל מחסום אפשרי. מתחת לזה, לפירות הסגולים, למשל, יש המון בשר ופלפל שחור. הפה עגול ורחב, ומאוד דינמי; היין עובר בפה ועוטף את כל חלקיו. אין פינה שהוא מפספס או משאיר לא מטופלת בשכבות על גבי שכבות של טעמים, כולל עץ מבוגר ודובדבנים, לאחר כמה דקות נוספות. חומציות טובה וטאנינים שיספיקו לעוד עשור של חוויות. 463 שקלים ליין שהמחיר שלו בחו"ל הוא 70-80 דולר.
סקנדל היין האחרון בצרפת הוא
רקע מצוין לפגישה שהיתה לי עם מי שהוא הקרוב ביותר להיות הממונה על ענף היין הישראלי, צחי דותן – מנכ"ל המועצה לגפן יין. אני אומר "הכי קרוב", כי אין ממש מישהו בממשלת ישראל שתפקידו להיות ממונה על ענף היין. דותן הוא הממונה על כל תחום גידול הענבים ליין, מועצת גפן יין (משרד החקלאות), ממש כמו שמועצת החלב אחראית לייצור החלב ולא על רישוי מחלבות. מצד שני, מכון היין הישראלי (משרד המסחר והתעשייה) הוא גוף שבודק יינות ליצוא ויינות מיובאים, אבל מי שממונה על הרישוי הוא אגף המכס והמע"מ, שההבנה שלו ביין ואלכוהול היא בערך כמו שזה נשמע. בענף אומרים שאנשיו היו שמחים לו היו מורידים מהם את העול הזה. מסובך? מסורבל? הצחקתם אותי. למה שיהיה אחרת?
צחי דותן הוא איש ניהול והגיע לעולם היין לפני כשנה וחצי, מהמשרד לאיכות הסביבה. אחרי הרבה מאוד זמן שקשה היה לדבר על פעילות של המועצה, עכשיו נראה שיש מי שעושה מאמצים להזיז עניינים ולקדם דברים. דותן עצמו אומר שיש עכשיו נכונות ועניין אמיתיים של היקבים הגדולים לשתף פעולה איתו ובינהם. "כל היקבים מבינים שהם צריכים לעשות דברים משותפים. היו פגישות עם מנהלי השיווק של היקבים הגדולים, ויש הענות ודחיפה לפעילות במקומות שהיא לא קיימת." הוא אומר.
דותן סבור שענף היין הגיע לגודל ולהקף ייצור כזה שהוא כבר חייב רגולציה ופיקוח: "העדר הסדר, הניהול והשליטה יכה בנו בסופו של דבר", הוא אומר, ובעניין הזה הוא פנה לשרי התמ"ס והחקלאות - שכבר נפגשו בינהם בנושא. "הענף פרוץ ואין מי שמבקר אותו. לא חייבים להמציא דברים, מספיק להסתכל מה נעשה בעולם, כדי לקחת משם מנגנוני רגולציה".
"צריך שיהיה גוף אחד ויחיד שינהל את הענף, והנושא נמצא בעבודה ליצירת נייר עבודה לשרים", אומר דותן. "זה שאין מישהו מקביל במשרד התעשייה והמסחר שממונה על עולם היין, למשל, לא מאפשר להגדיר אזורי יין בישראל". במצב בו אין אזורי יין עדכניים, היצוא נפגע. למשל בגלל שמה שקורה הוא שיקבים מגדלים ענבים במקומות שלא מוכרים (בשמם) בחו"ל.
פרדוקסלית, אפילו אם היו רוצים, המצב גם לא תמיד מאפשר רישוי: "יקב נחשב כענף תעשייתי וככזה צריך להיות באזור תעשיה", אומר דותן. "מצד שני, יקב בוטיק – או יקב-בת קטן, גם של יקב גדול – צריך להיות חלק מתיירות היין ובשטח. חייבים למצוא פתרון תכנוני לאותם יקבי בוטיק – 6% מהשוק, עד גודל מסוים, כדי שבעיקר יוכלו לארח תיירות יין בכרמים ולהתפרנס".
"תרבות היין ותיירות חייבות חיבור", הוא מסביר, ומספר שלקח את שר התיירות מיסז'ניקוב ליום סיור בענף היין. "השר התרשם, והבין את העניין, והולך להכניס את הנושא של היין לתוכניות השיווק של ישראל בעולם התיירות הייעודית. אנחנו עובדים צמוד מאוד עם מכון היצוא - ומיכל נאמן, הממונה על תחום המזון במכון - כדי לקדם את נושא היין גם בחו"ל, וגם על חשבון משרד החקלאות, שמבין היום שיין זה מוצר חקלאי, והחריגו את היין ואת שמן הזית, כדי לאפשר קידום על חשבונו ובשיתוף שלו".
אז למרות שאין בשורה כרגע, ואין דברים שהולכים להשתנות כבר מחר, יש הרבה כוונות טובות. מצד שני, בין השורות מסתתרת גם בירוקרטיה שלא רוצה לפתור את הבעיות שמפרנסות אותה. ייעול והאחדת רשויות הם לא דברים שקל לעשות בישראל, וחבל שכך. כנראה שצריך לפלל ולקוות לאיזו שערוריה טובה, לאיזה מקרה הרעלה המונית או סתם רמאות שתחשף, ולא רק שירכלו עליה מאחורי הקלעים, כדי שדברים יזוזו. אז כבר יהיה מי שיגיד "אמרנו לכם", ויהיה מבקר המדינה ויהיה סדר.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק
"
