האמצעים הטכנולוגים החדישים שבהם מקפיד צה"ל להצטייד לא הצליחו להוות תחליף לפעילותם החשובה וארוכת השנים של הגששים הבדואים בהגנה על גבולותיה השונים של המדינה ובהובלת הכוחות הלוחמים למשימות השונות.
כתב ynet הצטרף השבוע ליחידת הגששים של עוצבת הגליל, שבה משרתים יחדיו שני דורות: שלושה אבות ושלושת ילדיהם, כולם בני העדה הבדואית הרואים בשירותם ביטוי לנאמנותם ותרומתם למדינת ישראל, שאותו החלו בני המגזר עוד בתקופה קום המדינה.
כבר שנים רבות שרב-נגד יוסף חרוב מכפר מרר, רב סמל בכיר דיין מזאריב מבית זרזיר ורגא נעים מאבו סנאן, עוסקים בפעילות ביטחונית לאורך גבול הצפון, ולקחו חלק במערכה במלחמת לבנון השנייה ובמבצעים השונים שערך צה"ל על אדמת ארץ הארזים. ילדיהם, שגדלו כל העת כשהשירות הצבאי ברקע, לא חשבו פעמיים כשהגיעו לגיל הגיוס והפכו להיות דור ההמשך של העדה בשורות צה"ל.
דור האבות, לאורך גדר גבול הצפון (צילום: אביהו שפירא)
"בכפר שלנו להיות גשש בצה"ל זה כבוד. רבים במשפחה שירתו ביחידה. נהוג לומר אצלנו שמי שמתאים לתפקיד - חשוב שיבצע אותו, ואנחנו יודעים להיות גששים", אמר חרוב בגאווה. "בכל החברה הישראלית יש קונפליקטים, אבל צה"ל חייב להישאר בקונצנזוס. התפקיד שוחק ומסוכן אך באותו הזמן גם מרתק, ונחשב לאחד המשמעותיים ביותר בפעילות הכוחות לאורך הגבול. אין ספק שאם הייתי מתגייס היום בשנית הייתי בוחר ביחידת הגששים, כי זו התרומה שלי למדינת ישראל".
אבל אולי דווקא בשל השנים הרבות שבהן נוכח יוסף למחיר הכבד שגבתה הלחימה, התקשה לשמור על קור רוח כשבנו, חמזה, בחר להמשיך את דרכו בשירות הטומן בחובו סכנות רבות. "זה בהתחלה היה מאוד לא פשוט. לאורך השנים איבדתי חברים חיילים וקצינים, ולכן זה לא מובן מאליו שאתה והבן שלך משרתים יחד בתפקיד חשוב ובאותו זמן מסוכן. אחרי שהוא נקלט ביחידה הדברים התקדמו וכולם התרגלו לרעיון שמשרתים יחד".
אבל חמזה הצעיר דווקא לא בטוח כי דאגותיו של אביו - וחברו ליחידה - הופכות את פעילותו לקשה עוד יותר. "מי שחושב שלנו יותר קל מהאבות בשירות טועה. ההתקדמות בטכנולוגיה לפעמים רק מקשה על הפעילות שלנו כגששים. אנחנו לומדים כיצד להתמודד עם השיטות החדשות של האויב, אבל גם לא שוכחים את העבודה הבסיסית שאותה מבצעת היחידה מאז שקמה".
סבו של דיין מזאריב נחשב לחבר ילדות של השכן משה דיין ממושב נהלל הסמוך, שבמרוצת השנים הפך להיות אחד ממפקדיו החשובים של צה"ל ודמות נערצת במיוחד על בני העדה הבדואית - מה שבא לידי ביטוי בין היתר בהחלטת הוריו של דיין מבית זרזיר לקרוא את שמו על שם המצביא המהולל.
הגששים הוותיקים וממשיכי הדרך (צילום: אביהו שפירא)
"אני גאה לשאת בשם של אחד מהמנהיגים שתרם רבות למדינה ולבני העדה שלי. כגשש, אתה נמצא כל הזמן בפעילות שעיקרה להיות רודף ונרדף. על כתפיך מונחת האחריות לחייהם של לוחמים רבים, שהותירו בבית משפחות ופועלים לשמירה על גבולות המדינה", הסביר דיין - ותיאר את המציאות היומית שעמה הוא מתמודד מתוקף תפקידו.
"אתה מסייע בסיכול הברחות סמים עם המשטרה. מבחינתך כל דמות חשודה מהווה סיכון, כי לא ברור אם מדובר ברועה צאן, מבריח סמים או מחבל. סוחרי הסמים בצד השני מוכנים לסכן את חייהם בשביל לבצע עסקאות, מה שלא מתקבל על הדעת אצלנו. לכן לא ננקוט שום צעד שעלול לסכן את חיי התושבים בגבול הצפון ואת שלומם של הכוחות שפועלים יחד אתנו לסיכול פעולות חבלניות".
בנו של דיין, שלאחר גיוסו הפך להיות חבר לנשק של אביו, סיפר כי במהלך הפעילות ביחידה נותרים הקשרים המשפחתיים הרחק בבית - לטובת ריכוז מירבי במשימות שאותם הם צריכים למלא. "דיין הוא אבא שלי בבית. ביחידה אני לא הבן שלו, אלא חלק מקבוצת גששים שפועלת במשימות אבטחה בראש הכוח, עם אחריות רבה על הכתפיים. כשמגיעים לסוף השבוע בבית אז הצבא נשאר בצד ודואגים ליהנות, להיות יחד עם המשפחה, שאותה לא ראינו הרבה זמן".
רגא נעים סיפר כי למרות הקשיים הרבים והסכנות האורבות לגששים, עוזרת התמיכה מבית להתגבר גם על מצבי המשבר - לשני הדורות היחידה. "כולנו משאירים ילדים ואמהות דואגות. העובדה שהבנים משרתים איתנו לא רק שלא מורידה מהסכנה אלא מעלה את הדאגה. בלי התמיכה של האשה לא הייתי מצליח להחזיק מעמד בתפקיד במשך כל השנים, וכך זה גם אצל שאר החברים הוותיקים כאן.
יש רגעי משבר, אבל כשמתגברים עליהם רק יוצאים חזקים. שאלת המוטיבציה אצלנו היא שולית, כי כולם מאמינים בצבא ובשליחות שלנו בו. אנחנו משרתים כאן קודם כל מתוך רצון לשמור על הבית".
בנו של רגא, סמיר, הצטרף לתחושת השליחות של אביו. "רציתי ללכת בדרך שלו ולתרום להגנת המדינה. זה תפקיד שדורש אומץ ונחישות, וכל יום מתעוררים בו לאירועים שונים ולפעילות חדשה ומעניינת".
עם סיום המפגש, שבו האבות ובניהם לשגרת פעילותם לאורך גבול הצפון כשהם נושאים על גופם ציוד כבד, ונכונים למלא את תפקידם בתנאי ערפל, גשם ורוח - לצד פעילות תחת השמש הקופחת ובחום כבד דוגמת זה ששרר השבוע. למרות הסכנה והדאגה לבנים, חולמים האבות כי גם הדורות הבאים ימשיכו את דרכה של העדה הבדואית בצבא ויצטרפו להגנת הגבול הצפוני, אולי גם בעידן של שלום.
