נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, עומד בפני מבוכה גדולה. על-פי כל הסקרים, הבחירות המקומיות שיתקיימו מחר (יום א') ברחבי צרפת יסתיימו במפלה גדולה למפלגתו השמרנית. למרות שלתוצאות לא תהיה השפעה ישירה על המשך כהונתו של סרקוזי, רבים רואים בהן ברומטר המצביע על מידת הפופולריות של הנשיא מעט אחרי שהשלים מחצית מכהונתו בארמון האליזה. ולפי המדד הזה, עושה רושם שלסרקוזי אין יותר מדי סיבות לשמחה.
בבחירות המקומיות הקודמות, בשנת 2004, זכו הסוציאליסטים לניצחון חסר תקדים כשמועמדיהם רשמו ניצחונות ב-20 מתוך 22 מחוזות צרפת הקונטיננטלית - מלבד אלזס וקורסיקה. גם בבחירות הנוכחיות שומר השמאל על יתרון ברור ועקבי בסקרים, ואם לא יהיו הפתעות צפויים נשיאי המחוזות המכהנים, רובם ככולם, לזכות בכהונה נוספת. בחירות יתקיימו גם בארבע הפרובינציות הצרפתיות מעבר לים.
אך לסרקוזי יש גם נחמה. זו אינה באה מהזוגיות המתוקשרת שלו עם קרלה ברוני,
אלא דווקא מהסוציאליסטים עצמם. כישלונו המתמשך של השמאל הצרפתי לתרגם את הצלחותיו במישור המקומי אל המישור הלאומי, מעמידות בספק גדול את יכולתו למנף גם את מערכת הבחירות הנוכחית לטובת המירוץ לאליזה ב-2012. כישלון כזה הם רשמו גם ב-2007 כשנבחר סרקוזי,
וגם ב-2009 בבחירות לפרלמנט האירופי.
סרקוזי בחגיגות הניצחון ב-2007. השמאל מפוצל (צילום: AFP)
תקוותו הגדולה של מחנה הימין ושל סרקוזי בראשו, נעוצה בפיצול הפתולוגי כמעט בקרב השמאל. נראה שהלקח במחנה לא נלמד. גם בבחירות המקומיות הנוכחיות מתמודדות לא פחות משבע רשימות שמאל, בקשת רחבה הנעה מהמפלגה הסוציאליסטית, דרך שתי המפלגות הירוקות וכלה ברשימות קומוניסטיות ומאואיסטיות קיקיוניות. על הפיצול הזה שילם השמאל מחיר יקר כבר בבחירות לנשיאות ב-2002, בהן כשל מועמד השמאל בניסיון לעלות לסיבוב השני, דבר שהציב מול ז'אק שיראק את מועמד הימין הקיצוני, ז'אן-מארי לה פן.
על פי חוקי הבחירות, כל מועמד שיזכה מחר בלפחות 10% מהקולות יעלה אוטומטית לסיבוב השני, שיתקיים בעוד כשבוע. במפלגתו של סרקוזי מקווים שלפחות בכמה מחוזות יעלו מועמדי השמאל הקיצוני לסיבוב השני, דבר שיחליש את המועמדים הסוציאליסטיים ויוביל באופן כמעט פרדוקסאלי להתחזקות הימין. לפי שעה ולפי הסקרים, התסריט הזה קלוש למדי.
ולמרות כל זאת, הנשיא נמצא בלחץ. סרקוזי, שהכריז בראיון טלוויזיוני בתחילת הקמפיין כי "אין זה מתפקידו של נשיא הרפובליקה להתערב בבחירות המקומיות", שינה בהדרגה את דעתו והראה מעורבות הולכת וגדלה. הוא נפגש עם המועמדים במחוזות השונים וקרא לתומכיו להגביר את מאמציהם למען המפלגה. האופוזיציה הסוציאליסטית לא נשארה חייבת, וקראה לנשיא לטפל בבעיות המעסיקות את המדינה במישור הלאומי ו-"לחדול מתפקידו החדש כמנהל קמפיינים".
למרות ניצחונו הצפוי של השמאל במרבית המחוזות, מזמנת מערכת הבחירות הנוכחית כמה מאבקים שבכל זאת חשוב להתעכב עליהם. המרכזי שהם הוא מחוז איל דה-פראנס, הכולל את פריז וסביבותיה, ונחשב "למגרש הביתי" הפוליטי של סרקוזי. שם צפויה מפלגת השלטון לרשום את ההפסד הצורב ביותר שלה. מעבר למימד הסמלי, הרי שמחוז זה הוא גם מרכז הכובד הכלכלי והחברתי של צרפת על-פי כל אמת מידה, ובו מתגוררת כמעט חמישית מאוכלוסיית המדינה.
לקמפיין במחוז פריז בחרה מפלגת השלטון באחד מכישרונותיה המבטיחים - השרה לענייני ההשכלה הגבוהה ואלרי פקרס. אולם למרות הפופולריות היחסית שלה היא זוכה, מפגרת פקרס בסקרים בלא פחות מ-15% אחרי ז'אן פול אושון, נשיא המחוז הסוציאליסטי שמכהן בתפקידו מאז 1998. הקולות במפלגת השלטון להדחתה של פקרס גברו ככל שהתקדם הקמפיין, אולם סרקוזי הצהיר על תמיכה בלתי מסויגת במועמדת שלו. הבוחרים, כך עושה הרושם, לא התרגשו מהמהלך הזה יותר מדי.
מחוז מעניין אחר הוא לאנגדוק-רוסיון, הגובל בספרד. שם מתמודד הנשיא המכהן ז'ורז פרש - איש שמאל הוותיק ורב הפעלים. פרש עלה לתודעה הציבורית עוד בשנות ה-1960, אז ייסד את המפלגה הקומוניסטית והיה מתנגד קולני למלחמה באלג'יריה. ב-30 השנים האחרונות כיהן כראש העיר מונפלייה.
קלפי בצרפת. אבן בוחן לנשיא המכהן - וגם ליריביו (צילום: רויטרס)
פרש, בן 72, הוא מנהיג כריזמטי ופופוליסטי, והתבטאויותיו השנויות במחלוקת הגובלות לא אחת בגזענות אף העניקו לו את הכינוי המפוקפק "לה-פן של השמאל". בהתבטאותו מעוררת המחלוקת, זמן קצר לאחר שנבחר לנשיא המחוז ב-2004 קבל פרש על כך שבנבחרת הכדורגל של צרפת יש יותר מדי שחורים. בעקבות דברים אלה הוא סולק משורות המפלגה הסוציאליסטית.
ואולם, פרש סירב לוותר על כסאו כנשיא לאנגדוק-רוסיון, וסחף יחד עמו כמעט את כל פעילי המפלגה הסוציאליסטית במחוז הדרומי. מול פרש מעמידה המפלגה הסוציאליסטית מועמדת שהיתה במשך שנים בת-טיפוחיו. אך מועמדת זו משתרכת מאחור ועל-פי כל הסקרים צפוי פרש לזכות בניצחון מוחץ ובכהונה נוספת.
באגף הימני הקיצוני השם החם ביותר הוא מרין לה-פן,
בתו של ז'אן מארי לה-פן,
מייסד "החזית הלאומית" שיחגוג בקרוב 82 אביבים. לה-פן, שהפך ב-40 השנים האחרונות את מפלגתו מתנועה שולית וזניחה לתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה בפוליטיקה הצרפתית, קרוב לסיום הקריירה הפוליטית שלו, ואחת הטוענות המובילות לכתר הירושה היא בתו בת ה-42.
מרין לה-פן מנהלת קמפיין מתוקשר במחוז הצפוני נור-פה-דה-קאלה, הנתפש על-ידי רבים כנדבך מרכזי בביסוס מעמדה כיורשת המיועדת של אביה. לה-פן הצעירה לוטשת עיניים גם למירוץ אל ארמון האליזה ב-2012, אם אביה אכן יחליט, כפי שרמז במספר הזדמנויות, לא להתמודד בעצמו בפעם הראשונה מאז 1974.
למרין לה-פן צפויה הצלחה יחסית במחוז הצפוני מוכה האבטלה, שהיה בעבר מרכז הכובד של התעשייה הכבדה בצרפת.
הסקרים צופים לה כ-20% ועלייה לסיבוב השני, וזו תהיה כנראה גם התוצאה הטובה ביותר שתשיג "החזית הלאומית" ברפובליקה כולה.
אבל בסיכומו של דבר, אלה צפויות להיות בחירות של השמאל. יתרונות סוציאליסטיים מובהקים נרשמים בין היתר במחוזות ליון, מארסיי ובורדו, ואילו במחוז פואטו-שארנט - שסבל לאחרונה קשות מפגעי מזג האוויר -
צפויה לנצח בהפרש עצום מועמדת השמאל לנשיאות ב-2007 סגולן רויאל, דבר שעשוי לדרבן אותה לשוב ולהציג את מועמדותה גם בעוד שנתיים.
