נכון הוא שהיהודי המאמין כמהּ לבניין ירושלים ולהקמת בית המקדש, אך אין הוא מאמין שבשיקום חורבות ייבנה המקדש. לפיכך, הטענה שמפריחים חברי כנסת ערבים, ראשי התנועה האיסלאמית, החמאס והפתח כאילו שיקום בית הכנסת הוא מהלך מחושב
לקראת שיקום בית המקדש, גובלת בפנטזיה.
בית הכנסת החורבה, שממנו ניתן היה להשקיף על הר הבית ולחוש במרחק נגיעה, הופצץ בימי מלחמת העצמאות ונותר בחורבנו עד לאיחוד העיר. שיקומו שיקף עניין שבקונצנזוס בקרב החברה הישראלית, לחזק את האחיזה היהודית ברובע היהודי, שלכולי עלמא, עתיד להישאר בשליטה ישראלית.
ישנו חשש כי התועמלנים הערבים עלולים להאמין במסכת הפנטזיות השקרית אותה הם מפיצים. הסכנה הגדולה יותר היא שצאן מרעיתם באמת מאמין בכך. וכשהם מאמינים הם הופכים לאלימים, מפרים את הסדר וזועקים חמס: "הצילו את ירושלים מסכנת הייהוד", "הצילו את מסגד אל אקצא מסכנת החורבן", "הצילו את העולם מסכנת ההשתלטות היהודית שתושלם עם הקמת בית המקדש".
הבעיה קשה שבעתיים, כיוון שמבחינה תודעתית מוסכם שכאשר תושבים ערבים מתגוררים בשכונה יהודית במערב העיר הרי שמדובר בדו קיום. לעומת זאת, כאשר תושבים יהודים מתגוררים במזרח העיר הרי שמדובר בהתנחלות, בפרובוקציה, בכיבוש ובהשתלטות. עד להכרזה על מערת המכפלה וקבר רחל כאתרי מורשת, מספרם של אירועי הפרת הסדר בשטחים ובמזרח ירושלים היה מבוטל.
נפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות המחישה את אוזלת ידו של היישוב בשמירה על האחיזה במקום בעל החשיבות ההיסטורית הגדולה ביותר ליהדות ולציונות, ואת השאיפה הערבית לנתק הקשר בין הציונים לאתרי המורשת היהודית.
ביום בו כבשו הירדנים את העיר העתיקה, הם החריבו מעל ל-30 בתי כנסת בירי ארטילרי מהר הזיתים. הם הפרו את התחייבויותיהם ואסרו על יהודים לבקר בבית הקברות היהודי העתיק בהר, ולעלות לכותל המערבי, זאת במטרה לנתק את מדינת ישראל מאתרי הזיקה הדתית וההיסטורית שסימלו את הקשר בין עם ישראל למולדתו.
בזמן שראש ממשלת ישראל מדבר על בנייה בכל רחבי ירושלים, לשומרי החותם הפלסטינים בישראל ובשטחים יש אינטרס עצום לחמם את הגזרה. וכשהממשל האמריקני מצביע על ישראל כגורם המהווה מכשול לשלום, דומה כי החמאס מצליח לחזק את מעמדו, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מתחזק והרשות הפלסטינית הופכת לגיטימית.
השייח כמאל חטיב, המנהיג האידיאולוגי של הפלג הצפוני, מדגיש כי ראוי לבית הכנסת החורבה שייחרב בשנית וכי ליהודים אין מקום בירושלים ובהר הבית כיוון שכל גרגר אדמה בהם שייך למוסלמים. זהו ניסיון ציני לגייס את הקונצנזוס הדתי המוסלמי סביב הר הבית לטובת המאבק הלאומי הערבי-פלסטיני, ולא בכדי מציינים ראשי החמאס כי מדובר במלחמת דת.
כשהמאבק על ירושלים מקבל מעמד של ג'יהאד, הרי שהוא מאבק של להיות או לחדול. זהו מאבק על המהות ולא על הכמות. ולכן הדרישה הבלתי מתפשרת של ראש הממשלה נתניהו להכיר בישראל כמדינה יהודית, מקבלת משנה תוקף.
המאבק הערבי לנתק את ישראל מאתרי המורשת שלה מחושב להפליא, כיוון שניתוק הישראליות מערש התרבות היהודית בירושלים ובבית לחם, בחברון ובצפת, יהפוך את הציונות לתנועה קולוניאליסטית לכל דבר ועניין.
הציבור הישראלי צריך להפנים את העובדה שביום בו ירושלים תהפוך למקום בלתי לגיטימי למגורי יהודים, הריבונות הישראלית כולה תיהפך בלתי לגיטימית. ציונות ללא יהדות, כמוה כשלטון הבורים בדרום אפריקה, הצרפתים באלג'יר והצלבנים בארץ ישראל. עם המנותק מעברו ומערש תרבותו ההיסטורית - ההווה שלו ארעי ועתידו קצוב בזמן.
ד"ר יחיאל שבי, מזרחן המתמחה בסכסוך הישראלי-פלסטיני
