שתף קטע נבחר

חינוך ביתי: "מלמדים רק כשהילדים רוצים ללמוד"

"אנחנו מקפידים שלא ללמד את הילדים שלנו", מצהירים חדוה ורני כשר, שילדיהם לומדים בחינוך ביתי ומוסיפים: "אין לי כל רצון שהילד ידע משהו, מתישהו ואיכשהו וזה כולל מיומנויות בסיסיות כמו קריאה וכתיבה". חינוך ביתי: כתבה ראשונה בסדרה

"הורים רבים שבחרו לבסוף בחינוך הביתי, התחילו במערכת הפורמאלית ומשהו בסיטואציה שנוצרה בבית הספר יצא לא טוב", אומרת י' (השם המלא שמור במערכת), פעילה בחוגי החינוך הביתי. "אני מדברת גם על ילדים ללא קשיים. ההורים אומרים 'היצירתיות של הילד נעלמה והניצוץ שהיה לו בעיניים כבה', המשפט הנפוץ של הורים שהחליטו להוציא את הילד מהמערכת הוא 'קיבלתי את הילד שלי בחזרה'".

 

נשמע קיצוני? כנראה שלא. בימים בהם גם גורמים במערכת החינוך טוענים, שלא לציטוט, שבמתכונתה הנוכחית מערכת החינוך אינה מתאימה לילדים רבים, השיחות הארוכות שניהלתי עם הורים שבחרו בחינוך הביתי, שכנעו אותי שיש כאן אפשרות מעניינת וכלל לא הזויה כפי שזה נראה במבט ראשון.

 

בחיל וברעדה אנו שולחים את ילדינו הרכים למסגרות החינוך. אנו מנופפים לשלום לפעוט הבוכה מבעד לגדר הגן, מלווים את הילקוט הגדול על הרגליים הדקיקות ל"שלום כיתה א'" ובהמשך נפרדים מהמתבגר המבולבל הנבלע בשערי חטיבות הביניים והתיכון.

 

קמים בבוקר מתי שרוצים

לא כך כולם. מטעמי אידיאולוגיה צרופה או כתוצאה מאכזבה מהמערכת, ישנם הורים שהחליטו שמקומם של ילדיהם בביתם. זה גם אולי הזמן להזכיר שוב, שבתי ספר קמו והתפתחו בתקופת המהפכה התעשייתית לפני כ-160 שנה בלבד, ונועדו לענות על הצורך להכשיר פועלים לעבודה. הורים רבים כיום חיים בתחושה שהם שולחים את ילדיהם בכל בוקר להשגת מטרות לא ברורות ובשיטה בעייתית למדי.

 

חדוה ורני כשר, מוותיקי וממובילי החינוך הביתי בארץ, מתגוררים בצפון עם ששת ילדיהם בני ה-17, 15, 13, 11, 8 ו-5, כולם בחינוך ביתי. ההתעניינות שלהם בחינוך הביתי החלה כאשר אחותה של חדוה הוציאה את ילדתה מבית הספר בכיתה ה'. יחד עם משפחה נוספת שהביאה את הרעיון מארה"ב, הם התחילו לרכז משפחות שהתעניינו בנושא ובמקביל החלו להוציא לאור את העיתון "באופן טבעי". "בחרנו באורח חיים טבעי, שאומר שהתינוק נמצא הרבה בבית ויונק תקופה ממושכת", אומר כשר. "נמנענו מלהוציא את הבכורה שלנו למסגרות מחוץ לבית ובהמשך, גם לא שלחנו אותה לבית הספר. זה היה תהליך הדרגתי שנבע בעיקר מבחירה באורח חיים טבעי יותר".


 קמים בבוקר מתי שרוצים. צילום אילוסטרציה: index open 

 

איך זה נראה בפועל?

בבית משפחת כשר אין סדר יום קבוע. הילדים קמים והולכים לישון מתי שהם רוצים. הלינה המשותפת (מונח מושאל מהלקסיקון הקיבוצי), היא אחד מהערכים המנחים ומועד עזיבתו של הילד את מיטת הוריו תלויה לגמרי ברצונו החופשי. "ילדים שמחים לישון עם ההורים שלהם כמה שנים טובות וההוכחה לכך היא כל אותם הילדים שמגיעים למיטות הוריהם באמצע הלילה או בבוקר וההורים לא יודעים מה לעשות עם זה. אצלנו כולם ישנים מעולה. הם קיבלו את הביטחון של שינה בסביבה מוגנת", אומר כשר.

 

כעיקרון, חדוה ורני לא מכריחים את הילדים לעשות דבר מה, כאשר אפשר שלא להכריח, לא מלמדים אותם ואף לא מכוונים אותם ללמידה. "אנחנו מקפידים שלא ללמד את הילדים שלנו. אנחנו לא בוחרים את הנושא, את הדרך ואת היעדים. אנחנו שמחים ללמד אותם כאשר הם שואלים, אך אין לי כל רצון שהילד ידע משהו, מתישהו ואיכשהו וזה כולל מיומנויות בסיסיות כמו קריאה וכתיבה".

 

כשר טוען שהקריאה והכתיבה הן פעולות טבעיות לילדים, בדיוק כמו הליכה ודיבור וכשמסתכלים על זה כך, כל פעולה אקטיבית מצד המבוגרים שתכליתה ללמד את הילדים, עלולה להזיק יותר מאשר להועיל. "הגדולה שלנו התחילה לקרוא לבד בגיל 6, אחיה בגיל 8 וגם אם זה היה בגיל 10, זה בסדר. עדיף אפילו שזה קורה מאוחר יותר, כי ההסתכלות על העולם שלא דרך המילה הכתובה היא מאוד משמעותית".

 

על פי כשר, יאנוש קורצ'ק, הוא האב הרוחני של הגישה. "במילה אחת העיקרון של החינוך הביתי הוא כבוד. הרבה מהעקרונות שטבע קורצ'ק בבתי היתומים שלו מבוססים על גישת הכבוד לילד וההתייחסות אליו כאל אדם שלם ולא כאל אדם שבדרך", הוא אומר.


 הילדים לומדים כשהם רוצים לדעת. צילום אילוסטרציה: index open

 

ומה אומרת המערכת?

עד 1994, משרד החינוך כלל לא הכיר בחינוך הביתי. בעקבות לחץ של הורים, המשרד נדרש לסוגיה ועבר מספר גלגולים בהתייחסותו לנושא. בחוזר המנכ"ל האחרון שיצא בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, נכתב "עמדת מערכת החינוך בישראל היא שמקומם של תלמידים בגיל לימוד חובה הוא במסגרת מוסדות החינוך". "...עם זאת, תאושרנה בקשות לחינוך ביתי במקרים שבהם ההורים מציגים השקפת עולם מגובשת ביותר, השוללת חינוך במסגרת בית ספר או במקרים שקיימות נסיבות יוצאות דופן, מיוחדות וחריגות, שבעטיין יאפשר משרד החינוך פטור מחוק לימוד חובה להורים המבקשים שילדם לא ילמד במוסד חינוך מוכר, בתנאי שנמצא שהילד מקבל חינוך שיטתי המניח את הדעת בביתו".

 

על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים הקודמת אישר המשרד לכ-260 תלמידים ללמוד במסגרת של חינוך ביתי, לעומת כ-230 תלמידים בתשס"ח וכ-100 תלמידים בתשס"ז. עם זאת, להערכת גורמים הפעילים בחינוך הביתי, המספר בפועל גדול לפחות פי 3. הם טוענים כי בקשות רבות כלל לא מוגשות וזאת בין השאר כמחאה על התפיסה המנחה את משרד החינוך.

 

"ב-15 השנים האחרונות הם לומדים ויש שיפור גדול, אבל עדיין אף אחד מהם לא עשה חינוך ביתי ולא טרח ללמוד את הנושא מקרוב וככה זה נראה", אומרת י'. "בגלל חוסר ההכרות שלהם, הם משנים נהלים בגישה של ירייה באפלה, לראות אם פוגע או לא פוגע ואחר כך משנים שוב. בפועל, אין להם יכולת של ממש לפקח על הלמידה", אכיפת חוק חינוך חובה מוטלת על הרשויות המקומיות ואלו בוחרות לרוב שלא לאכוף אותו במקרים אלו.

 

חלק מתפיסת חיים

החינוך הביתי לרוב, הינו חלק מתפיסת חיים רחבה, הדוגלת בחזרה לחיים ערכיים, אורח חיים בריא וצרכנות נבונה, הנקה עד גיל מאוחר ושחרור הילד לעצמאות על פי הקצב האישי שלו. בפועל, המנעד היישומי הוא רחב, החל מ-Unschooling – תפיסה המתנגדת לצורך ללמד את הילד באופן יזום וכלה בלימוד הילד בבית על פי תוכנית לימודים מובנית ולעיתים צמודה לתוכנית הלימודים של משרד החינוך.

 

הן ב-Unschooling והן ב-Home schooling, החינוך הביתי נשען למעשה על נוכחות קבועה של מבוגרים זמינים בבית במהלך כל היום. לרוב, ההורה המתגייס הוא האם וכך נוצרת למעשה חלוקת תפקידים "של פעם" במשפחות החינוך הביתי - האב אחראי על פרנסת המשפחה והאם נענית לצרכי הילדים ומנהלת את הבית במשרה מלאה. כך או אחרת, החיים עם משכורת אחת לא פשוטים.

 

"החיים בבית חוסכים הרבה מאוד כסף", אומר כשר. "את מדברת על ויתור על קריירה, אבל אם אישה מחליטה על קריירה, היא צריכה לוותר על לא מעט מהמשפחתיות שלה. הרבה נשים בקהילה שלנו הן אמהות אינטליגנטיות ואינטלקטואליות שהבחירה שלהן היא להישאר בבית. היום אפשר לעשות קריירה גם אחרי שגומרים את סבב הילדים. היו תקופות שעבדתי מאוד קשה על מנת לאפשר את אורח החיים הזה. לאחרונה, עברנו לדירה קטנה בקיבוץ, אחרי שעזבנו בית גדול בראש פינה. אנחנו מנסים להוריד הילוך ולצרוך פחות".

 

ומה עם תעודת בגרות?

"הם ניגשים לבגרות אם צריך וכשצריך", עונה כשר. "הילדים נדרשים לעשות בגרות בתיכון בגיל שבו לרוב הילדים קשה להתמודד איתה, כי יש להם דברים יותר מעניינים לעשות. בנוסף, הם לא רואים בשלב הזה את הצורך הברור. כשילד מחליט לעשות תעודת בגרות כי יש לו סיבה אמיתית או מטרה ברורה מול העיניים, כמו תנאי קבלה לבית ספר למוזיקה, הוא יעשה את זה מרצון וזה יהיה לו הרבה יותר קל". די משכנע, לא?

 

  • יש לכם סיפורי חינוך ביתי? שילחו אלינו לכאן .

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חדוה ורני כשר
צילום: רועי כשר
מומלצים