הנה עוד תופעה נלוזה הרווחת בשוק הביטוח. קיים חוק האוסר אותה. קיימת הוראה של המפקח היוצאת נגדה. קיימים גם פסקי דין המוקיעים אותה. עדיין הפיתוי להפיל באמצעותה את המבוטחים בפח קורץ יותר.
חנן עבדל, נהג אוטובוס באגד, נפגע בתאונת דרכים. צווארו וכתפיו נחבלו. רופא אישר לו חופשת מחלה של 93 יום.
שמעת על קושניר, שאלו נציגי ועד עובדי אגד את עבדל כשנודע להם כי נפצע. בוודאי השיב עבדל, זה שכל היום ממליץ ברדיו לעשות ביטוח בחברת הביטוח AIG. נכון מאוד, השיבו אנשי הוועד. איש חכם. גם אנחנו שמענו לעצתו וביטחנו ב-AIG בפוליסת ביטוח תאונות קולקטיבית את עובדי אגד. תיגש אליהם עם אישור הרופא ותקבל את המגיע לך.
אכן אתה באובדן כושר, אמרו נציגי AIG לעבדול. רק תחתום על כתב סילוק והכסף עבור 93 ימי המחלה ישולם לך. עבדל חתם. הכסף שולם. איזה אנשים טובים, הרהר עבדל בינו לבין עצמו. לא צריך להאמין לכל ההשמצות האלה על חברות ביטוח שמתחמקות מתשלום.
חלפה שנה נוספת. במצבו של עבדל לא חל שיפור. להיפך, הכאבים בעורף החמירו. התלוו אליהם הקרנות לשכמות ולכתף ימין. עבדל החל סדרה נוספת של טיפולים ובדיקות. הרופאים אישרו חופשת מחלה בת 82 יום.
עבדל פנה ל-AIG וביקש תשלום עבור ימי המחלה הנוספים שאושרו לו. כבר אין בושה בארץ הזו, גערו בו אנשי חברת הביטוח, הרי אתה חתום אצלנו על כתב סילוק, שאין לך יותר תביעות עבור התאונה.
אבל כשהחתמתם אותי על כתב הסילוק, ניסה עבדל להסביר, איש לא ידע כי תהיה החמרה במצבי. למה זה צריך לעניין אותנו, השיבו לו. חתמת. אדם שלא מכבד את החתימה שלו, לא מכבד את עצמו, כך נזפו בו ודחו את תביעתו.
עבדל לא ויתר ופנה לעזרת בית המשפט לתביעות קטנות.
שופטת בית משפט השלום בטבריה, תמר נסים שי, הבחינה מייד כי "כתב הסילוק נכפה על עבדל בתמורה לכספים שממילא הגיעו לו. עבדל חתם עליו שעה שהיה נתון בתקופת אי כושר, מנוע מיציאה לעבודה וממתין בקוצר רוח לתגמולי הביטוח. מצב עניינים זה נוצל על ידי AIG לטובתה שעה שהחתימה אותו על מסמך אשר לא היה כל צידוק כי יחתום עליו".
השופטת מצאה גם את הדרך המשפטית לחלץ את עבדל מהחתימה. כתב סילוק, מזכירה השופטת, מהווה הסכם פשרה. האם אמנם נעשתה עם עבדל "פשרה", הקשתה השופטת.
כאשר שני אנשים מגיעים לפשרה, הטעימה השופטת, שניהם מוותרים על משהו. אולם כאן רק עבדל ויתר. AIG לא ויתרה על כלום. היא פיצתה את עבדל עבור סכום שאינו שנוי במחלוקת. את מה שהיא שילמה לעבדל היא הייתה ממילא חייבת לשלם לו. לעומת זאת, עבדל וויתר על משהו שהוא לא יכול היה, מטבע הדברים, לצפות מראש. שהרי הוא לא ידע כי הוא עתיד, כעבור שנה מיום פגיעתו, להימצא פעם נוספת בתקופה של אי כושר מעבודה.
"הפשרה" בכתב הסילוק הייתה אם כן רק מצידו של עבדל. מצידה של AIG שולם תשלום שממילא היא הייתה חייבת לשלם על פי הפוליסה.
יתרה מכך, הדגישה השופטת, גם חוק חוזה הביטוח מחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת בתום לב מבלי להתנות אותם בכתב סילוק. מדובר בחוק צרכני המיועד להגן על המבוטח מפני ניצול כוחה העדיף של חברת הביטוח. החתמת מבוטח על כתב סילוק הכולל את כל יתרת תביעתו, על בסיס תשלום שממילא מחויבת בו חברת הביטוח, מהווה ניצול של חברת הביטוח את עמדתה העדיפה וזאת בניגוד לתכליתו של החוק.
השופטת חייבה אם כן את AIG לשלם לעבדל את תגמולי הביטוח גם עבור התקופה השנייה בה שהה באי כושר, למרות כתב הסילוק עליו חתם.
בשולי הדברים נעיר כי הפרקטיקה של החתמת מבוטחים על כתבי סילוק צורמת עוד יותר כאשר חברת הביטוח שולחת אל המבוטח המחאה על תשלום המגיע לו. במקרים רבים, מודפס על גב ההמחאה, באותיות קטנות, כתב ויתור. המבוטח חותם על גב ההמחאה כדי להפקיד אותה בחשבונו, אולם מאוחר יותר, כשהוא פונה לחברת הביטוח כדי לקבל תשלום נוסף המגיע לו, הוא מגלה שחתם על ויתור גורף על כל זכות עתידית מאת חברת הביטוח. בתי המשפט ביקרו בחריפות פרקטיקה זו, אולם למרבה הצער חברות הביטוח ממשיכות בשלהן.
גם המפקח על הביטוח שם לב לתופעה זו, הרווחת בקרב חברות הביטוח, להתנות תשלום של סכומים שאינם שנויים במחלוקת בחתימה על כתב סילוק. בחוזר מאוגוסט 2005 הוא מורה כי כאשר חברת הביטוח אינה משלמת למבוטח את מלוא תגמולי הביטוח, "חברת הביטוח רשאית להחתים תובע רק על טופס קבלה, המציין כי התובע קיבל לידיו תשלום כאמור. טופס הקבלה ינוסח באופן שיבהיר כי שמורה לתובע הזכות לתבוע את יתרת תביעתו".
קיים חוק, קיימת הוראה, קיימים בתי משפט. עדיין אין מי שבכוחו לשים קץ לתופעה המקוממת של ניצול אסונו של המבוטח כדי לחלץ ממנו כתב ויתור על זכויות שרכש במיטב כספו.
הכותב הוא עורך-דין מומחה בדיני ביטוח ונזיקין
