שתף קטע נבחר

החיים זה לא "בובספוג"

אלירז שדה? "הייתי מכניסה אותו לסדרה". גיא גיאור? "עובר מריאליטי לריאליטי". טלנובלות? "אני רוצה סדרות עם שתיקות". "החיים זה לא הכל"? "העיקר שיש לי פן בעונה הזאת". ענת וקסמן פותחת את הפה וסוגרת חשבון עם תעשיית הטלוויזיה

אם ההקבלה בין העלילה של "החיים זה לא הכל" לחיים של ענת וקסמן תימשך, מצפה לווקסמן תקופה מסעירה ומרגשת. זה התחיל בגירושים של הדמות שלה, דפנה, מגדי (אבי קושניר), שחלחלו לה לחיים בצורת גירושים מבעלה במציאות, אוהד שחר.

 

בעונה השמינית הנמצאת בעיצומה, גדי ודפנה עדיין גרושים. הם אמנם עוברים לגור יחד בעקבות המשבר הכלכלי (הכסף הולך ומתרחק, ואיתו הגיל בו אתה נחשב מבוגר מדי מכדי לגור עם שותפים), אבל דפנה מחליטה שהגיע הזמן לסבב גברים מלהיב.

 

"זה מתחיל מילד בן 20 ואחר כך יהיו עוד כמה", מסבירה וקסמן. "בבוקר היא אומרת למישהו 'היי', בצהריים הם מתנשקים. ובאמת, אין אפליה, בחורים מכל הזנים, הצבעים והגילאים".

 

נו, אז גם זה בקרוב אצלך?

 

"אצלי זאת לא תחנת רכבת כמו אצלה. הנה, אני מארחת פה כמה חברים של הבן שלי, והבת שלי מכרכרת סביבם, אבל אני בחדר. אני אולי עוברת משהו דומה במובן הזה שדפנה היא אישה בגילי והיא לבד, אבל היא עובדת בזה, בלהיות גרושה שמתעקשת להמשיך לצאת לדייטים, ועובדת קשה. העניין בעונה הזאת מבחינתי הוא שיש לי פן, כל היתר לא חשוב".

 

אולי זה עוד יגיע. סבלנות. בינתיים וקסמן, לייט בלומרית אמיתית, בעיקר הולכת ונהיית צעירה יותר ("אני בעצם עוד לא נולדתי"). העונה השמינית של "החיים זה לא הכל", הסיטקום העברי הארוך בהיסטוריית הטלוויזיה המקומית, נפתחה עם רייטינג של 28.7 אחוזים (ותודה לגמר "רוקדים עם כוכבים" ששודר לפניה ואחריה). מאז הרייטינג קצת ירד, אבל היא עדיין מהווה עוגן יציב בלוח שידורי "רשת".


קושניר ווקסמן. "את יודעת איזה הורים איומים אנחנו?" (צילום: יוני המנחם)

 

וקסמן מודעת לעובדה שהסדרה לא המציאה את הגלגל, אבל עם הצלחה לא מתווכחים, לא בערוץ המסחרי בכל אופן. "פעם הכי נועז בז'אנר היתה 'נשואים פלוס', ולא היו הרבה כאלה. 'החיים' יושבת על מבנה מסורתי של סיטקום, אבל יש התפתחות. הסדרה כבר פחות נשענת על בדיחות מילוליות והמצבים הפכו להיות יותר מורכבים".

 

נו, והפעם יש סיכוי שדפנה וגדי יחזרו?

 

"כל הזמן שואלים אותי אם נחזור. גם אם הסדרה תרד ימשיכו לשאול את זה, וגם אם נחזור ימשיכו לשאול. אבל טוב שזה קיים, המתח הזה".

 

אם היית התסריטאית, היית מחזירה אותם?

 

"אני ריאלית, אז זה יהיה אכזרי מצדי, אבל לא. כולם רוצים קאמבקים אבל בחיים זה לא קורה, כי אתה רוצה ללמוד ולהתקדם ושהחיים יהיו טובים יותר, אז אתה לא חוזר לאיפה שהיית. גם בכלל לא בטוח שכדאי שנחזור. את יודעת איזה הורים איומים אנחנו? יש לנו ילדה אחת, אין לי מושג בת כמה היא. אני יודעת שהיא כל היום בחדר, או במעון. הילדה כבר שנים במעון, זה נשמע לך כאילו הכל בסדר?".

 

בין גדי ודפנה לסער ואיילה

אבל לא רק האין-זוגיות של גדי ודפנה מטרידה את וקסמן בימים אלה. יש זוג טלוויזיוני אחר שמעסיק אותה לא פחות, והיא שבה ומפשפשת ביחסיהם לאן, ובשאלה האקוטית כמה חסר מודעות צריך להיות הסער הזה, כדי לחשוב שבולבולון אשכרה תחזור אליו אחרי כל מה שהוא עשה.


אלירז. למות עליך (צילום: יוני טובלי)

 

"מה אתה סמרטוט? זה עלוב לראות את זה. פשוט לא להאמין. מה, הוא לא מודע לכמה מגוחך הוא נשמע? הוא ואיילה, שני חסרי מודעות לחלוטין. ומה זה אומר עלינו, כל ה'אח הגדול' הזה? את יודעת כמה אלירזים מסתובבים שם בחוץ? והיו צריכים להכניס אותו לבית ולשים אותו תחת זכוכית מגדלת בשביל שנבין כמה הוא שווה".

 

היית יוצאת עם אלירז?

 

"הייתי מכניסה אותו לאחד הפרקים בסדרה, בתור עובד חברת הובלות. ודפנה היתה יוצאת איתו".

 

אז בעצם את אומרת כן.

 

"תשמעי, הרבה נשים רוצות את אלירז, ולמה בעצם? הרי הוא קטן נמוך ורזה".

 

אבל יש לו קול מאוד נעים. זה חשוב.

 

"כן, אבל עכשיו בערוץ 24 שומעים את העילגות שלו".

 

אז סער ואיילה עצבנו אותך?

 

"כן, והחודדה הזאת, מאיפה היא באה? ראית אותה מתראיינת? כמו איזה ליידי אנגליה. אני חושבת שזה מרתק. איך תמיד מתפצלים לקבוצות, ויש את הטובים והרעים. לפעמים יש לי בעיה עם ההתעללות של ההפקה באנשים המסכנים. הרי יוצרים שם מצבים שלא נעים להסתכל, אבל הם באו ואמרו 'עשו בי כרצונכם', וזה ממכר בצורה בלתי רגילה.


גיאור. מה הדבר הבא? "רוקדים עם כוכבים"? (צילום: נוי סלסקי)

 

"ראיתי גם את 'הרווק', כי זה הסיטקום הכי טוב בטלוויזיה, וזה שהן באמת מתאהבות בו, זה לא להאמין, ואתה אומר ביג פאקינג דיל, עליו הן מתחרות? הוא עובר מריאליטי לריאליטי, מה הדבר הבא שהוא יעשה? יהפוך לסלב ויהיה ב'רוקדים עם כוכבים'! ואין מה להגיד, אני חושבת שזה מאוד נטורופתי. קבוצה שלמה שגרה ביחד, אוכלת ביחד...".

 

מקבלת מחזור ביחד.

 

"כן, ומתאהבת ביחד. בכלל, אני רואה המון טלוויזיה בעברית לאחרונה. רואה את 'סרוגים', ו'עד החתונה', וראיתי קצת 'עספור'. ואני רואה 'סופר נני', אני חושבת שהיא גאון. קצת חבל לי שאין תוכניות אירוח בארץ".

 

"הכל דבש", רואה?

 

"סדרה גאונית. אמנם יש לה בעיית גבולות קלה, אבל זה חלק מההתנהגות של המשפחה, מה לעשות. וזה שהיא שילבה את האחים שלה וחנה לסלאו, היא יצאה ענקית. איך היא מדברת על דברים שמחקים את המציאות ואז מחקים את הסדרה".

 

"הכל דבש" היא בעצם ההיפך מ"החיים זה לא הכל".

 

"במובן מסוים כן. זה בוטה ובועט ומלוכלך, אבל אי אפשר לעשות השוואה כי זה כמו להשוות סדרת מתח ו'בובספוג'. זה מבנה אחר לגמרי. אנחנו 'בובספוג', אני אוהבת 'בובספוג'. תראי את זה, כדאי לך, זה קורע. אגב, ראית את החיקוי שלי ב'ארץ נהדרת'? הם עשו את השיניים שלי נהדר".

 

הרבה טלוויזיה את צורכת. את אשה טובה.

 

"אני מקליטה ב'מקס'. הוא אחד מחבריי הטובים, למרות שמדי פעם הוא מאיים עלי עם הקו האדום הזה. אבל אז אני מוחקת לילדים דברים. מה הם מקליטים? 'בובספוג'? 'משפחת סימפסון'? נו באמת".

 

מה מחכה לך עכשיו אצל חברך הטוב?

 

"אה... עכשיו למשל אני מקליטה את אילנה דיין. זה טוב?"

 

זה כמו להגיד שאת מחזיקה את התנ"ך ליד המיטה.

 

"אז הצלתי את כבודי".


עם צוות השחקנים של "החיים זה לא הכל". וקסמן לא מתלוננת

 

וכך מתניידת לה וקסמן בין צפייה בטלוויזיה לבין הופעה בטלוויזיה, לבין הופעות בתיאטרון ("מי מפחד מווירג'יניה וולף" ו"הבדלה", שתיהן של "הקאמרי"). היא לא מתלוננת - הסידור הזה מוצא חן בעיניה.

"אני שמחה שיש לי את הסדרה, כי זה שומר אותי בתודעה טלוויזיונית, וזה מאוד חשוב לבאלאנס כדי להביא צופים מהטלוויזיה לתיאטרון. זה לא מובן מאליו בכלל. בכל זאת, התיאטרון הוא עדיין מקור ההכנסה העיקרי שלי, ולפעמים יש 34 הצגות בחודש".

 

זה לא קשה? אומרים שתיאטרון יותר תובעני נפשית.

 

"זה מיתוס. זאת עבודה כמו כל העבודות. אם כבר אז להיפך. כשאני שם אני שם לגמרי, וזה מוציא ממני הרבה דברים שצריכים לצאת. אני חוזרת הביתה מלאת שמחה ואנרגיות".

 

מה עם טלנובלה?

 

"הציעו לי טלנובלה אבל בינתיים אני נהנית לעשות דברים יותר דרמטיים. אני רוצה לעשות סדרות עם הרבה שתיקות".

 

ואין לך בעיה לזפזפ בין המדיות?

 

"ממש לא. ככה זה בארץ, כדי לשרוד פה אתה חייב לעשות כמעט הכל. מישהו שעובד בארצות הברית אמר לי שהמזל שלנו שאין לנו כסף, אז זה שומר על העניין, אתה עדיין מעריך את מה שאתה עושה ולא מסתאב. אם היינו עושים את הסיטקום באמריקה היינו בשלב של להתווכח אם זה מיליון או מיליון וחצי לפרק. אבל בארץ זאת תרבות עניים וצריך לדעת איך לעבוד עם זה, ולא נגד. אנחנו יהודים חכמים, נסתדר, נעשה תיאטרון גם בגטו".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
וקסמן. "תיאטרון תובעני יותר מטלוויזיה? מיתוס"
לאתר ההטבות
מומלצים