שתף קטע נבחר
צילום: index open

הוא "בוגד עם האינטרנט", איך זה יכול להיות?

הטור הזה נכתב בתחילת 1996, בתחילת ימי הרשת הישראלית. מה שהשתנה, כנראה, הוא שעכשיו כבר לא מתפלאים

אתם קוראים כותרת כמו "אשה רוצה להתגרש מבעלה שבוגד בה עם האינטרנט", וזה נראה לכם כמו הדבר המופרך ביותר בעולם. בערך כמו מישהו שבוגד עם עיתון הבוקר. גם אני חשבתי כך, עד לפני שלושה שבועות, כשנלכדתי ברשת.

 

בסך הכל מה, יושב הבנאדם מול המחשב. לא שוכר חדר לפי שעה במלון דירות, לא יוצא לשוטט בפאבים, גם לא הולך לריקודי עם. רק יושב בשקט מול הצג, אפילו לא מבקש בירה, ואת יכולה לך לראות בשקט את כל המלרוז פלייסס ואת כל היפים והאמיצים שבעולם.

 

זה יכול להתרחש ככה: הבנאדם (או הבתאדם) משוטט לו בנבכי הרשת המהימה הזאת, מרחיב את אופקיו, מלקט לו מן הגורן ומן היקב. עד שפתאום, יום אחד, הוא נקלע למה שנקרא "צ'אט" - קו פטפטת. בהתחלה זה נראה כמו סתם קשקוש. פלוני אומר "הלו", אלמונית אומרת "היי", איזה סטיב או ברנדה מדברים על מזג האוויר. אבל אם עוקבים בסבלנות, אפשר לשים לב שג'רי מכיר היטב את ג'ודי (הם מזכירים מכתב שנשלח בדואר האלקטרוני), ש"ביג דדי" מנסה למשוך את תשומת לבה של מרילין, או שבטי מבואסת בגלל משהו ש"הוט אנד הורני" אמר לה אתמול.

 

במילים אחרות, בתוך העולם הווירטואלי של האינטרנט מתקיימות גם קהילות שמתנהגות כמו כל חברה אנושית שבעולם. בתוך הרשת, ממש לצד המאגרים הבלתי נדלים של אינפורמציה מילולית וחזותית, יש גם אולמות גדולים, חדרים מצומצמים יותר, ואפילו תאי התייחדות אינטימיים. באולם גדול, השיחה מתנהלת כמו בדיסקוטק הומה אדם - אנשים מדברים זה מעל ראשו של זה, נכנסים זה לדבריו של זה, מנסים למשוך תשומת לב במילים (ובתמונות) גסות. בחדר קטן יותר, שמתנהג כמו הפאב השכונתי, יש בדרך כלל חבורה של אנשים שמכירים זה את זה, שואלים על הילדים ועל בני הזוג, על המבחנים ועל ראיונות העבודה. שם אפשר למצוא גם ויכוחים, קנאה, הפגנת בעלות. וישנו גם התא האינטימי ההוא, שאפשר רק להשות אותו לחדר לפי שעה במלון דירות.

 

יש להניח שבהתחלה הוא רק התפעל מהאנציקלופדיות

נחזור לאותה אשה מהידיעה בעיתון, שבעלה בגד בה עם האינטרנט. יש להניח שבהתחלה הוא רק התפעל מהאנציקלופדיות, מהמשחקים שאפשר למשוך חופשי מהרשת ומה"ניו יורק טיימס" שנכנס לו לתוך המחשב. אחר כך הוא התחיל אולי לצותת קצת לשיחות של אחרים. סקרנות אנושית פשוטה. ויום אחד, כשאיזו "ללניה" רהוטת לשון אמרה למישהו משהו שהצית את דמיונו, הוא בחר לעצמו כינוי וצלל פנימה.

 

ומאחורי האנונימיות המבורכת הזאת, הוא מצא את עצמו מחזר בלהט אחר אותה ללניה עלומה. ללניה לא רואה את הכרס שלו, ללניה לא אומרת לו שהזיפים שלו דוקרים, ללניה - אף היא מאחורי אותו מסווה מבורך - משתפת אותו בפנטזיות הכמוסות ביותר שלה. בעיניו היא התגשמות כל החלומות. גם הוא, כמובן, לא רואה לה את הקמטים הקטנים, את הצלוליט ואת הקרמים של הלילה.

 

דאפי, ידידי האנתרופולוג מהרשת, סיפר לי שבתוך חצי שנה הספיק להתאהב, שיתאהבו בו, לנפנף מישהי, ושינפנפו אותו, לשבור לבבות, להישבר, וכו' וכו'. החוכמה הגדולה, אמר, היא לדעת להפריד בין העולם של האינטרנט לבין העולם האמיתי.

 

אבל אני יכולה עכשיו בהחלט להבין לרוחה של הגברת ההיא שמרגישה נבגדת. המרחק בין שני העולמות האלה בהחלט יכול להיות קצר להפחיד.

 

  • הטור התפרסם בראשונה בתחילת 1996

 


 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים