הממשל מכשיל את נתניהו
באורח בעייתי רואה אובמה בנתניהו ובממשלתו את הגורם העיקרי שמכשיל את יוזמותיו, אך מהלכיו של הנשיא האמריקני במזה"ת הם שמדרדרים את המצב
ברק אובמה כבר עשה היסטוריה בעצם בחירתו לנשיא השחור הראשון בתולדות ארה"ב ובהצלחתו להעביר לראשונה את רפורמת הבריאות. הוא נבחר על בסיס הבטחותיו לשנות גם את הסדר העולמי ובעיקר את הסדר במזרח התיכון, וברצונו להיכנס להיסטוריה גם כמי שדחף והשיג פתרון כולל לסכסוך הערבי-ישראלי. באורח בעייתי הוא רואה בנתניהו ובממשלתו את הגורם העיקרי שמכשיל את יוזמותיו ותוכניותיו.
מרץ 2010 היה אמור להיות חודש של התפייסות ותיקון אי-הבנות וקלקולים ביחסי ארה"ב-ישראל. ביקור סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בישראל וביקור עוקב של ראש הממשלה נתניהו בוושינגטון תוכננו בקפידה להשיג יעדים אלו. במקום זאת, שני הביקורים חשפו חילוקי דעות עמוקים שספק אם שני הצדדים הצליחו להתגבר עליהם.
ההופעות של שרת החוץ הילרי קלינטון ושל נתניהו בוועידת איפא"ק, שהבליטה את ההשקפות הסותרות לגבי הבנייה בירושלים; פגישת נתניהו וביידן שתוארה כ"כנה", כלומר, טעונה בחילוקי דעות; והפגישה עם אובמה שהוגדרה כפרטית, נחסמה לסיקור תקשורתי ובאורח יוצא דופן אפילו לא צולמה, מעידים על קשיים ועל יחסים עכורים. הפגישה היחידה שהיתה ידידותית, התקיימה בין נתניהו לננסי פלוסי, יו"ר הקונגרס. הקונגרס תומך בישראל ומשקף את התמיכה הרבה של דעת הקהל האמריקנית במדיניותה. הקונגרס כבר נזף באובמה על יחסו לישראל במכתב ששלחו אליו 71 סנאטורים משתי המפלגות באוגוסט 2009.
ההודעה על תוכניות הבנייה של ישראל ברמת שלמה הציתה משבר, אולם ארה"ב החריפה אותו. הסיבות להחרפה נחשפו בהתבטאויות של אישי ממשל בכירים. ממשל אובמה, שלא סובל את נתניהו ולא נותן בו אמון, רצה לנצל את המשבר כדי לשנות את תנאי הכניסה של הפלסטינים לשיחות הקירבה ולהראות שארה"ב יכולה להפעיל לחצים על ישראל ולשנות את מדיניותה.
עם כניסת אובמה לכהונתו הוא תבע לחדש מייד את המו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים וקבע לו"ז של שנתיים עד שלוש להשגת פתרון ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית, לפי המערכת הפוליטית האמריקנית ולא לפי התנאים באזור. אובמה רצה הישג הסטורי נוסף בדיוק בזמן שבו הוא אמור להתחיל את מערכת הבחירות שלו לתקופת כהונה שניה. הישג כזה יכול לשפר את סיכוייו לנצח גם בבחירות האלה.
צעדים משמעותיים של נתניהו
כדי לאפשר את חידוש המו"מ, אובמה הציג דרישות לשינויים ולוויתורים ממנהיגי ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב הפרו-אמריקניות. המנהיג היחידי שנענה לדרישות, אם כי בצורה חלקית ומסוייגת, היה נתניהו, שקיבל את רעיון שתי המדינות ושהכרזי על הקפאת הבנייה. לעומתו, מנהיגי מדינות ערב דחו את כל בקשות אובמה למחוות כלפי ישראל והרשות הפלסטינית סירבה לחידוש המו"מ. למרות זאת, נתניהו היה היחיד שזכה לביקורת קשה מצד הממשל.
הביקורת נמשכה גם כאשר לקראת הביקור בוושינגטון ובמטרה לסיים את המשבר, נתניהו שלח להילרי קלינטון מכתב ובו שוב קיבל חלקית דרישות אמריקניות לחידוש המו"מ. האמריקנים דרשו את ביטול תוכנית הבנייה ברמת שלמה, שחרור אסירי פתח, הסרה נוספת של מגבלות על תנועה ביו"ש וכן נכונות ישראלית לדון בנושאי ליבה בשיחות הקרבה ולא רק בשיחות הישירות כפי שנתניהו רצה.
מאז כניסת אובמה לבית הלבן, הרשות הפלסטינית מסרבת לחדש את המו"מ עם ישראל ומציבה תנאים מוקדמים. בין השאר דרשה להפסיק את הבנייה בכל שטחי יו"ש ובירושלים ולהמשיך את המו"מ מאותו מקום שבו נפסק עם ממשלת אולמרט.
עד לפני שנה ומשהו, הבנייה ביו"ש ובירושלים לא הפריעה למחמוד עבאס לנהל מו"מ אינטנסיבי עם ממשלת אולמרט. הדרישה האמריקנית להקפאה מוחלטת היא שהקשיחה את העמדה הפלסטינית, וגם כשנתניהו הכריז על הקפאה זמנית ביו"ש וארה"ב בירכה על הצעד, הרשות התמידה בסירובה ודרשה מארה"ב שלא להתפשר על עמדתה הראשונית.
אובמה מקשיח את עמדות הפלסטינים
מדיניות אובמה השיגה בדיוק את התוצאה ההפוכה. המטרה היתה להביא לחידוש המו"מ והתוצאה היתה הקשחת העמדה הפלסטינית והעדר מו"מ.
הגנרל דיוויד פטראוס, מפקד כוחות ארה"ב במזרח התיכון, דיווח לקונגרס שמדינות ערב הפרו-אמריקניות מאבדות את אמונן בארה"ב משום שהיא אינה מסוגלת להביא את ישראל לשולחן המו"מ עם הפלסטינים, ושהעדר מו"מ ופתרון לסכסוך מקשה עליהן להתייצב לצד ארה"ב במאמץ לעצור את מירוץ הגרעין האיראני. הוא הוסיף שהיעדר פתרון מאפשר גם לארגוני הטרור האסלאמיים הקיצוניים לגייס פעילים ותומכים ובכך מדיניות ישראל מסכנת את חייהם של חיילים אמריקניים. את האמירות החמורות הללו, שעלולות לפגוע בתמיכת הציבור האמריקני בישראל, ציטטו גורמי ממשל. שתיהן כמובן מופרכות.
נתניהו ביקר אותן בחריפות בנאומו לפני חברי איפא"ק, הבהיר שהמצב בדיוק הפוך, שישראל מסייעת לארה"ב בתחומי מודיעין, נשק ולוחמה ושהסיוע הזה מציל את חייהם של חיילים אמריקנים.
אכן בעידן אובמה, אמינות ארה"ב נשחקה במזרח התיכון. האובדן הזה אינו קשור כלל לישראל ולמו"מ עם הפלסטינים. הוא התחיל דווקא בנאום הפיוס ההסטורי של אובמה בקהיר, שהשיג תוצאות הפוכות: מדינות ערביות ומוסלמיות, ידידות ועוינות, ראו בו גילוי של חולשה.
אמינות אובמה נפגעה עוד יותר עקב הפער שהתרחב והתעצם בין הצהרותיו על נחישות ארה"ב למנוע נשק גרעיני מאיראן, והכישלון המתמשך להשגת המטרה הזו. אין שום קשר בין ארגוני הטרור האסלאמיים, למצב המו"מ הישראלי-פלסטיני. אל-קאעידה, הטליבאן והסונים בעיראק נלחמים בארה"ב משום שלתפיסתם ערכיה ותרבותה מאיימים על האיסלאם ומשום הכיבוש הצבאי המתמשך של ארה"ב בעיראק ובאפגניסטאן.
מדיניות אובמה יכולה להצליח רק בטווח הקצר. בטווח הארוך היא תביא, כמו בכל המקרים הקודמים, לתוצאות הפוכות. מזה דורות שהפלסטינים והערבים חולמים על כך שארה"ב תעשה עבורם את העבודה, כלומר תלחץ על ישראל לקבל את תנאיהם להסדר מבלי שהם יעשו את הוויתורים ההכרחיים מצידם. המשבר האחרון משחק לידיהם, יקשיח את עמדותיהם ועלול להכשיל את הסיכוי להגיע להסדר שלום.
פרופ' איתן גלבוע, מרצה למדעי המדינה ומומחה ליחסי ארה"ב-ישראל באוניברסיטת בר-אילן
לפנייה לכתב/ת 
