אני בנאדם ערבי מהצפון, עובד בבית מלון בטבריה כשהתחלתי לעבוד במלון היתה לי הרגשה שהמקום הזה לא בשבילי, המשכתי לעבוד שם מחוסר ברירה, כי לא מצאתי פרנסה במקום אחר אחר. זה המשיך כך כמעט שנה שלמה.
אחרי זה שמעתי מעובדים שמביאים למלון אחראית חדשה שעבדה פעם במלון ועכשיו היא חוזרת. בהתחלה התבאסתי, כאילו מה, עוד מנהל שיישב לי על הראש, מה אני צריך את זה.
אבל יום אחד נכנסתי לחדר האוכל והאחראי הישן קרא לי והכיר לי את המנהלת החדשה. צעירה, נחמדה, עם חיוך על הפנים. זרמתי איתה.
אחרי כמה משמרות שלנו יחד הרגשתי משהו מוזר כלפיה, משהו שלא יכולתי להסביר אותו. החלטתי לספר לה. התכתבנו פעם באמצע הלילה והיה לי קשה להגיד לה את מה שיש לי בלב. אני בן 22 והיא בת 28. אני ערבי והיא יהודיה, אבל בסופו של דבר אמרתי לה – "אני אוהב אותך".
היא היתה המומה, לא האמינה. אמרה לי "מה אתה חושב את עצמך? למה אני? למה אמרת לי את זה?"
המשכנו עם המצב הזה, לא דיברנו כמעט חודש, עד שבא היום והיא החליטה להגיד שהיא מרגישה אליי משהו, "אבל זה אסור!!! שכח מזה", היא אמרה.
תפסתי אותה ואמרתי לה שאני אמשיך בזה עד הסוף.
המשכנו כך, ובסופו של דבר החלטנו להיפגש מחוץ למלון. נפגשנו באיזה חוף באזור, היה ממש כיף, מלא דיבורים, מלא אהבה, מלא צחוקים. ובאה גם נשיקה ראשונה.
מאז אנחנו יוצאים ביחד, נהנים ביחד, מבלים ביחד ולא מסתכלים על השוני בינינו. זה לא חשוב! יש אהבה, אז ננצח!
אנחנו ביחד כבר חצי שנה, אבל דווקא עכשיו מחשבות צצו לה, נזכרה בכל ההבדלים בינינו והיא לא יודעת מה לעשות. קשה לה להחליט.
מה אנחנו אמורים לעשות? תגידו לי בלי לחשוב על פוליטיקה וכאלה!
תודה מראש על העזרה.
