"לא נעים לשאול אם הוא עשה בדיקת איידס"
ב-1988, שיאה של בהלת האיידס בישראל, פאבים רק התחילו להיות פופולריים, וכולם עישנו סיגריות בלי לחשוב פעמיים, אבל סטוץ כבר לא היה משהו שנעשה בקלות ובלי מחשבה
- היי ציפ, איך היה אתמול בפאב? לא יצא לי להגיע.
- טוב, לא כל כך מהר אני הולכת לוותר על הנאות העולם הזה, ולא כל יום נוחתת לצידי מציאה כזאת, אבל בכל זאת נלחצתי: אני עדיין די מבסוטית מהחיים, ולא כל כך בא לי לקצר אותם בגלל ליבלוב חד-פעמי (=סטוץ.
ש.פ.), אפילו פוטנציאלי כזה. והרי לא נעים לשאול את הבנאדם אם כבר עשה בדיקה מאז ששב ארצה.
- חצי ערב היה יבש כמו הנגב. אני יושבת על הבר עם כמה מהקבועים, שותה בירה עם קש, מדברת עם הברמן ויורדת כסאח על הארבּעס (=גרגירי חומוס מבושלים - ש.פ). פתאום אני רואה אותו נכנס.
- נו???
- מה אני אגיד לך, חתיך לא נורמלי, גבוה, לבוש יפה, ועם מבט חכם כזה. אמרתי לעצמי שאולי הערב בכל זאת לא יהיה יבש לגמרי.
- אז כמובן עשית לו עיניים, את הרי טובה בזה.
- הסתכלתי בו פעם אחת, מלמעלה למטה - חתיכת דרך - והמשכתי להשתעשע עם הארבעס.
- והוא התיישב לידך...
- אכן. והאפטרשייב שלו ממש מהמם. ישבתי שם, מתה להסתכל, מתעמקת בתמונה שעל הקיר. ואז הוצאתי סיגריה...
- והוא מיד קפץ עם מצית שלוף, אני מניחה.
- כמובן. ואז אני עושה את הפוזה מהסרטים, את יודעת, לא מסתכלת על הסיגריה, אלא עמוק לתוך העיניים שלו, במבט מצועף כזה. כמעט חצי סיגריה נשרפה לי. אבל איזה עיניים! צלולות כמו הסמירנוף שלו, לטבוע ממש!
- אני כבר מתארת לעצמי את הברקים שרצו שם...
- נ-כ-ון. אחרי שנות דור הוא כיבה את המצית והציג את עצמו. נשמע מדליק לגמרי, עם המון סיפורים מעניינים וחוש הומור משהו עשר.
- שגעון! בטח קפצת מיד על המציאה הזאת.
- ברור, אבל אז, כשסיפר שלפני שבוע חזר ארצה אחרי חצי שנה בניו יורק, נדלקה אצלי נורה אדומה והתחלתי להתעניין במרץ בבילוייו החברתיים בניכר.
- בחייך, אם תתחילי לדאוג מכל מי שאולי נדבק באיידס בלי שהוא יודע את יכולה כבר להצטרף למנזר.
2010
בדיקת איידס מפחידה, לא משנה מי את ומה עשית
לירון סיני
גם רווקות סטרייטיות עושות סקס עם מי שבא להן, כמה שבא להן. כך צריך, וצריך גם להיבדק. להוציא את בדיקת האיידס מהארון
- אז מה עשית?
- סתם נתתי לשיחה להתגלגל. תמיד יש אפשרות קלושה שהבחור בכלל לא יציע המשך אינטימי לערב בפאב, ואז אין בעיה.
- הצחקת אותי. כמו שאני מכירה אותך, בטח נתת לו להבין שהצעה כזאת תתקבל בברכה.
- דווקא השתדלתי להוריד פרופיל, אבל כשמדליק הזה אמר שמתחיל להיות מאוחר וגילה התעניינות באוסף התקליטים שלי, נכנסתי איתו לג'יפ בקפיצה אמיצה.
- מה קרה, החלטת לעשות "על החיים ועל המוות"?
- השתגעת? פשוט מאוד, בדרך אליי שאלתי אותו על הפאב ההוא בניו יורק, שבו כל המצלצריות מסתובבות עם אישור שאין להן איידס תלוי על הצוואר. הוא קלט את הקטע, ציחקק ואמר לי שאצלו זה לא על הצוואר, אבל יש לו אחד כזה בבית.
- נו, אז אני מבינה שהראית לו גם את חדר השינה...
- תתפלאי, אבל נשארנו בסלון. שמענו תקליטים (מארז קדמוני של מוזיקה - ש.פ.) ודיברנו עד לפנות בוקר. נראה שזה הולך להיות סיפור רציני. אספר לך הכל מחר. עכשיו אני רצה לעשות בדיקה. הוא, באופן עקרוני, לא מתעסק עם מי שאין לה אישור תקף...
- הטור התפרסם בראשונה במרץ 1988
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
