לפני רגע הכל היה בסדר, שרתם עם הרדיו, צחקתם צילום: ויז'ואל/פוטוס
לרוב, ריב זה לא דבר שאפשר להחליק אותו. אתה מרגיש שזה ממש לא בא טוב עכשיו. אבל, בינינו, מתי זה כן בא טוב? אתה אומר לעצמך, אבל דווקא עכשיו? מה, מרפי לא יכול ללכת לקראתי מידי פעם?"
עכשיו חייבים שגם אני אעלב קצת, כי זה ממש מעצבן שככה משום מקום אני בסדר ותומך. ואחר כך צריך שהיא תתחנף אליי טיפה, ואז אני אתרצה. וכל זה לא לפני ששנינו נשתוק כמה שעות, נשמור נגיעה, ואולי אפילו נשלח עקיצות קטנות אחד לעבר השני"
אני מיד מנסה לתקן ולהגיד שה'לא!' שיצא לי בדיוק לפני רגע הוא לא בדיוק לא, ושבכלל, אצלי לפחות, הלוואים תמיד פתוחים לדיון. אבל זה כבר לא עוזר, היא כבר שותקת בפנים זעופות ולא מוכנה לשמוע"
ריב כזה שאי אפשר לגמור אותו בלי קצת לא לדבר לכמה שעות, לא להחזיק ידיים ואפילו ללכת לישון כועסים. ריב הארד-קור כזה, שנוגע בנקודות הרגישות של מערכת היחסים. יש סדר: קודם מלחמה, אחר כך שלום. למה אי אפשר לפסוח על שלבים?
פורסם:
31.03.10, 10:42
מכירים את זה שאתה והיא מחליטים לצאת לחופש, לאילת למשל. ומגיע היום הגדול ואתם מגיעים לעיר הדרומית. ודווקא אז, כשכל התפאורה מוכנה. הים צלול ומזמין, השמים מצוחצחים ונקיים מעננים וההרים אדומים מתמיד, דווקא אז משום מקום ניצת לו ריב שמאיים להחריב לכם את שארית היום, אם לא את החופשה כולה?
מכירים את תחושת האין אונים הזו של למה זה טוב, דווקא כשיש לנו קצת זמן ביחד אז הכל מתחרבש? את הרצון לגמור עם זה וחוסר היכולת להתגבר על עצמך. מכירים את השנייה הזו, אחרי שנורתה יריית הפתיחה. היא רצתה מאוד משהו ואתה אמרת - "לא!". ומרגע שה"לא!" הזה נורה אל חללו של עולם, כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל.
עכשיו היא כבר כועסת, עכשיו אתם בריב. ריב כזה שאי אפשר לגמור אותו בלי קצת לא לדבר לכמה שעות, לא להחזיק ידיים ואפילו ללכת לישון כועסים. ריב הארד-קור כזה, שנוגע בנקודות הרגישות של מערכת היחסים שלכם.
לפני רגע הכל היה בסדר, שרתם עם הרדיו, צחקתם, ועכשיו צריך לעשות הערכה מחדש.
לרוב, ריב זה לא דבר שאפשר להחליק אותו. אתה מרגיש שזה ממש לא בא טוב עכשיו. אבל, בינינו, מתי זה כן בא טוב? אתה אומר לעצמך – אבל דווקא עכשיו? מה, מרפי לא יכול ללכת לקראתי מידי פעם?
אני מנסה לפחות למזער נזקים
עוד מבט:
בזמן ריב לא מספיק לספור עד 10 / ד"ר מאיר ויקלר
מומלץ להמתין יום שלם, "לישון על זה", לפני שמשיבים לבן הזוג בנושא מעורר מחלוקת, או טעון רגשית. לא צריך לאכוף תקופת המתנה זו של 24 שעות בצורה נוקשה, בדייקנות של שעון שוויצרי, אבל חשוב לעשות פסק זמן, גם אם רותחים מזעם ומתפוצצים מרוב רצון להגיב - ודווקא בגלל זה
כיוון שאני בן אדם שדי מודע לעצמו בסך הכל, אני מנסה לעצור את כל העניין, או לפחות למזער נזקים. אני מיד מנסה לתקן ולהגיד שה"לא!" שיצא לי בדיוק לפני רגע הוא לא בדיוק לא, ושבכלל, אצלי לפחות, הלוואים תמיד פתוחים לדיון.
אבל זה כבר לא עוזר, היא כבר שותקת בפנים זעופות ולא מוכנה לשמוע.
אני אומר לעצמי (בראש כמובן) "וואי וואי איך נפלתי!", ובקול רם אני אומר: "אני מצטער... אולי בכל זאת ננסה להתגבר... הרי אנחנו בדרך לאילת...".
אבל היא בשלה, שותקת.
עכשיו צריך לתת זמן לזמן, כמו שאומרים
ועוד מבט:
מי אמר שאסור לבני זוג ללכת לישון כועסים? / אמונה ברוורמן
בכל פעם שזוג צעיר מתחתן מישהו חייב להזכיר את העצה של הסבתא שלו לזוגיות מוצלחת. לי זה ממש לא נשמע כמו אסטרטגיה יעילה. כי לא משנה כמה עגמומית נקודת המבט שלנו בלילה, היום תמיד מביא איתו תקווה ואפשרויות חדשות
"מה, חייבים עכשיו לעבור את כל השלבים?" אני חושב לעצמי. חבל שאין איזה קוד שיקפיץ אותנו שלושה שלבים קדימה, כמו במשחקי מחשב... אני מנסה לנחם, להיות קשוב, אבל בפנים אני יודע שאין שום דבר שאני יכול לעשות עכשיו. הגעתי למצב "תכנסי כבר אל האוטו וניסע" מהשיר של מאיר אריאל. עכשיו צריך לתת זמן לזמן, כמו שאומרים.
עכשיו חייבים שגם אני אעלב קצת, כי זה ממש מעצבן שככה משום מקום אני בסדר ותומך. ואחר כך צריך שהיא תתחנף אליי טיפה, ואז אני אתרצה. וכל זה לא לפני ששנינו נשתוק כמה שעות, נשמור נגיעה, ואולי אפילו נשלח עקיצות קטנות אחד לעבר השני.
או אפילו ממש נצעק ונחליף האשמות. כן, אין מה לעשות, יש סדר בעולם הזה: קודם כל מלחמה ואחר כך שלום. קודם כל צריך להוציא את כל הג'יפה החוצה, ורק אחר כך אפשר לסלוח ולהמשיך הלאה.
את מרפי לא מעניין שאנחנו בדרך לאילת אחרי שלא היינו בחופש כבר ממש המון זמן. את מרפי לא מעניין שאנחנו צריכים קצת זמן לעצמנו. "אז אתם יודעים מה!" חשבתי לעצמי, "מרפי יכול לדחוף את החוקים שלו לאתם יודעים איפה!". וזה עזר לי? לא ממש.
אז שתקנו, שמרנו נגיעה, הטחנו קצת האשמות... ועשינו כל מה שצריך. ובינתיים הזמן שלנו ביחד קצת התבזבז. אבל מה? לפחות כשזה נגמר נשאר לנו קצת מהחופשה, והחלק הזה של החופשה היה כנראה פחות מתוק ומיוחד אם לא היינו רבים לפני כן.
