במקרה הכינותי ראש

אחרי שנים רבות של יצירה פוריה בניו יורק, חוזר אוהד מרומי להציג בישראל. התערוכה "חוג" של האמן הישראלי המוערך בגלריה גורדון הינה הזדמנות נדירה להתרשם מיצירותיו, אשר זיכו אותו במקום מכובד ברשימת מאה האמנים המבטיחים בעולם לשנת 2009 של מגזין "פלאש-ארט". לא שמרומי בן ה-41 נותן יותר מדי חשיבות לדירוגים האלה. "הרשימות האלה הן תמיד קשקוש. אני אומר את זה גם בתור מי שהיה בצד השני, זה לא אומר כלום. אל תאמינו לכל מה שכתוב בעיתון", הוא אומר.

התערוכה כוללת שלושה מפלסים המהווים שלבים שונים במניפסט האמנותי שמרומי מנסה להציג בפנינו ונוגעים ביחסים בין החלל לקונסטרוקציות הסטטיות שהוא מציב בתוכו, כגירוי מפתה לתנועה. "יש פה הזמנה לריקוד", הוא אומר. בכניסה לחלל הגלריה ניצב פסל ענק מקלקר, של דמות כפופה ועל גבה גיטרה. "הפרוטגוניסט הפסיכדלי", אשר מתכתב על פי מרומי עם דמותו של המוזיקאי בריאן אינו, דמותו שלו עצמו או של כל אמן אחר ברגע של מופנמות, הוא היצירה האיקונית היחידה בתערוכה. כזו העומדת בפני עצמה. משלב זה ואילך נכנס המבקר לשיח בין האובייקטים לחלל, אותו מנתב מרומי בניסיון לנסח תנועה - של העצמים עצמם ושל המבקרים ביחס אליהם.

המעקה שתחילתו בסמוך לפסל הקלקר מוליך מהחלל המרווח שבכניסה לחלל הדחוס שבמפלס הבא, שם בונה מרומי קונסטרוקציות נקיות מעץ, ובתוכן "טוויסטים" כמו תוף מרים, חישוק הולה-הופ, ענף מעץ אורן או מצוף מגולף כמודל של פסל של דב פייגין בגן העצמאות בתל אביב - ביטוי של המודרנה, אל מול הסדקים בה.

מרומי. מבנים עדינים כמחוללי תנועה (צילום: אבי חי)

"אני מתכתב עם הארכיטקטורה ומנסה בעצם ליצור כזו שאינה כופה. המבנים האלו הם כמו שרטוטים, הם שבירים. זה לא מבנה של בית כלא, אבל זה כן משפיע על סידור החלל ומייצר תנועה", מסביר מרומי, "יש פה ניסיון לייצר מקצבים, אולי אפילו כוראוגרפיה". במפלס התחתון, האפל, מוצג סרטון וידאו של אחד המבנים לצד מנורה חרישית מוארת ומאוירת ברוח הנגינה וגם עצם דמוי גיטרה הנשען על הקיר.

"אני מתעסק עם חומרים שנוגעים לעולם התוכן המקומי. עבודות של בתיה עוזיאל, ארכיטקטורה של קיבוצים, או לדוגמה אצטרובלים, על כל מה שהם מבטאים מבחינה אידיאולוגית, דרך זה נחשפים גם צדדים אפלים מחיי שלי", אומר מרומי שמתייחס גם לתהליך היצירה בניכר, "עבדתי על התערוכה הזאת בחו"ל וזה היה מעניין ליצור בסביבה, שזרה לעולם התוכן הזה. בניו יורק לא מכירים עבודות של בתיה עוזיאל איתן אני מתכתב, אבל מצד שני מסתבר שאצטרובלים יש גם בקליפורניה".