"אדוני, אתה לא מתאים להיות הורה"
אם תשאלו אותו, רגע לפני ההורות, אם אתם מתאימים לתפקיד, הוא יענה מיד שלא. ואם תילחצו, הוא מיד ירגיע ויאמר: "תירגעו. זה הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים". הפסיכולוג גיל ונטורה מזכיר: אין דבר כזה "קורס הכנה להורות"
זוזו הצידה, תעשו מקום, אני הולך להתלהם.
בראשית אקט ההתלהמות, אשתף אתכם ב"אני מאמין" מקצועי קטן - יש שתי מילים שאני ממש שונא לשמוע בייעוצי קריירה בפרט ובייעוצים בכלל. המילה הראשונה היא "נכון". המילה השניה, המחרפנת ממנה, היא "מתאים". בכל פעם שמישהו באמצע תהליך ייעוץ שם נפשו בכפו ושואל אותי משהו בסטייל של "אז אתה חושב שאני מתאים להיות עורך דין?" אני עונה בלא היסוס ובלי בדל של נימוס: "ממש לא!"
ואז הבחור (או הבחורה) מישיר אלי את מבטו (או מבטה) ההמום, מתגבר על הדחף להעיף לי שמאלית פדגוגית ומלעלע את קולו: "למה... למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון, יקירי, שכרגע, בדקה הספציפית הזו, לא הייתי שם בידך אף תיק משפטי. השאלה הרלבנטית היא לא אם אתה מתאים, אלא האם עריכת דין היא כיוון שנכון לך להתפתח אליו. במקרה כזה, התשובה שלי תהיה בהחלט כן". חלק מבינים את הפואנטה, חלק לא.
וכל כמה שזה נכון לכיוון המקצועי שלנו, קל וחומר כשמדובר ב"בשלות" (איכסה!) שלך להפוך להורה. בעולם שבו גידול ילדים נתפס בעיקר כמטרד כלכלי או כאשליה ורדרדה נוטפת הגשמה עצמית, יש הרבה תכשירים ומכשירים שנועדו להכשיר ולהעשיר אותנו בדרך למילוי "משימת ההורות". קונטיינרים של מידע, טיפים וכלים נשפכים על ראשנו, ההורים לעתיד, כדי לוודא שאכן "נצליח" במטלה הזו.
איך הכל התחיל?
צריך להכניס כאן כמה מלים היסטוריות. כל הזכויות על החדרת מטאפורות של שוק העבודה לחדר הילדים רשומות על שמם של ידידינו האמריקאים. נתיניו של אובמה היו הראשונים לייצר מדריכי "עשה ואל תעשה" באופן המוני לכל תחום אפשרי – שיטות ייצור תעשייתי, ניהול עובדים, יחסים בין אישיים, סקס ו... הורות (זוכרים את ד"ר ספוק?).
המודל האמריקאי, שהושפע מהגישה הביהביוריסטית (פבלוב, חולדות, גירוי-תגובה, חיזוקים, עונשים וכל שאר הכנופיה), נשא בחיקו מסר רב עוצמה: יש הורות נכונה ויש הורות שגויה. המסר הזה הוליד מתוכו עוד מסרונים נלווים – אפשר לכמת הורות, עליך למדוד אותה, התוצאות חייבות להיות מוחשיות וניתנות לצפייה – ורצוי להכשיר את האדם להתמודדות עם האתגר הזה (בכלל, לפעמים נדמה לי שהמילה "אתגר" הומצאה בארצות הברית בשנות ה-70).
אט אט התחלנו לקחת את זה ללב. התחלנו לדבר על "מוכנות" להורות. השהינו את שלב המעבר מרווקות להורות יותר ויותר כי "לא הרגשנו מוכנים". זו לא תיזה מטורללת – גיל ההורות הראשונה בעולם המערבי הולך ועולה כל הזמן. בעולם שבו כל צורך אנושי הופך תוך שניות למוצר וכל חרדה לובשת צורה של סדנה, קשה לפעמים למצוא את הקול השפוי, שיאמר לכל בן אנוש שמתכוון להוליד צאצאים את אותה אמת פרדוקסלית ולא פופולארית: "ברור שכרגע אתה לא מתאים להיות הורה".
לא מתאים להיות הורה? האם השתגעתי?
לא, הורים לעתיד יקרים, עדיין לא. טובים וחכמים ממני הצביעו על הסתירה הזו לפני – בן אנוש הופך "מתאים" למשימת ההורות רק כשהוא מצוי עמוק בעיצומה ולא דקה אחת לפני. המצב המנטלי של "הורה" שונה באופן כל כך מהותי מהמצב המנטלי "לא הורה", עד שהניסיון להבין את מידת מוכנותך להורות לפני שאתה חווה זאת בפועל, נדון מראש לכישלון. הנה נתון: מרבית ההורים מדווחים על כך שההורות החדירה והפיחה בהם שינויים בלתי צפויים לחלוטין – לטוב ולרע ותכופות עולים בדיווחיהם ביטויים כגון "בחיים לא הייתי מדמיין ש..." או "אם היו אומרים לי לפני שאסכים לעשות / לוותר על / הא ודא, בחיים לא הייתי מאמין".
הורות, בשורה התחתונה, היא האזור המרכזי שבו אתה יכול להפתיע את עצמך. פסיכולוגים קלינים יוסיפו ויאמרו שלהיות אבא / אמא הינו היצרן הטוב ביותר של מה שקרוי "חוויה מתקנת". אם הייתי צריך לגזור מכל ההגיגים הנ"ל איזושהי המלצה "פרקטית" למתלבטי האבהות / אימהות הייתי מנסח את המשפט הבא: "אם הייתי צריך לבחור את שני האלמנטים ההכרחיים שמצביעים על היותו של אדם מוכן להפוך להורה, הייתי אומר שהורה עתידי זקוק בעיקר ל – א'. נכונות מודעת לקפוץ למים ב'. מידה סבירה של אופטימיות" (בעצם, גם חדר ילדים עם בידוד אקוסטי ומצלמות מעקב דיגיטליות לא יזיק, אבל לדעתי לא מדובר באלמנט חיוני).
ידע, כלים, מיומנויות, עצות, טיפים, תרגילים – כל אלה הם מכשירי עזר ותו לא. הם יכולים להקל, לעורר מחשבה, לעודד תקשורת – אבל הם תמיד יישארו שוליים. הורות טובה, לתחושתי, היא יותר עניין של החלטה פנימית ופחות של הכשרה מקצועית. הורה טוב לא צריך לדעת פסיכולוגיה, תזונה או טכניקות הרפיה מדיטטיביות. הוא צריך לדעת בעיקר את עצמו. נכון, חשוב להיות קשוב לסביבה, להתבונן, לשאול ובמקרי קיצון גם להתייעץ, אבל ההקשבה לקולך הפנימי, השיח הפנימי המתמיד בינך לבין עצמך בנושא המשפחה הקטנה שלך, הוא הוא באמת המרכיב היחידי שאין לו תחליף ואי אפשר בלעדיו.
כמעט אף אחד לא לומד להיות מנהל בפקולטה למנהל עסקים. באותה נשימה, אל תחפשו שום גושפנקא להורות ממקור חיצוני. הדחף לגדל ילדים, לגונן עליהם ולשחרר אותם לדרכם בבוא השעה, נוצק אל מחזור הדם שלנו הרבה לפני עידן הכפר הגלובלי. אני יודע שאתם מפחדים. גם אני שקשקתי ובפראפראזה מחויכת על טום קרוז בסרט "משימה בלתי אפשרית": תירגעו. זה הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים...
גיל ונטורה הוא אבא לשניים, יועץ קריירה ומרצה להורות וחשיבה יצירתית. מעביר את הקורס "הורות שפויה, הורות אפשרית".
