בר מצווה מאוחרת לילדי השואה

שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה - ובתוכם מיליון וחצי ילדים. כל ילד שנספה הוא עולם ומלואו, לכל אחד יש סיפור חיים קצר מדי - אך משמעותי, ולכל אחד היה עתיד שנגדע באכזריות. פרויקט ייחודי שהחל לפני כמה שנים בארצות הברית ומגיע כעת לישראל, נועד לזכור את הילדים שלא זכו לחגוג בר-מצווה או בת מצווה, בעזרת אלו שכן זוכים לכך בימינו.  

ארגון "זכרו אותנו" (Remember Us), הפועל כבר בכמה מדינות בעולם, "משדך" בין בני מצווה לבין סיפורי חיים של ילדים שלא שרדו את השואה. כל נער ונערה שחוגגים מצוות ומשתתפים בפרויקט מקבלים דף זיכרון ובו קטע ביוגרפי על אחד ממליון וחצי הילדים - ומכאן הם פונים להנציח את זכרו. בין היתר מציע הארגון לספר על הילד בדרשה, לעשות מצוות בשמו, לומר עליו קדיש או להדליק נר נשמה. ב"זכרו אותנו" גם מעודדים את הנערים לפעול לעשייה חיובית בשמו של הילד שנרצח.

את הפרויקט המיוחד ייסד גשר קלמנסון, יהודי בן 74 מקליפורניה, שעבד כמנהל בית ספר יהודי. מתוקף תפקידו הוא דאג להביא ניצולי שואה שישוחחו עם ילדי בית הספר, אך הבין שבאופן בלתי-נמנע בתוך כמה שנים כבר לא יהיה מי שיגיע למוסד החינוכי. בשיחה עם ynet הוא מספר שכאשר נסע לביקור במוזיאון "יד ושם" בירושלים חש את השואה כפי שלא חש אותה מעולם - והרגיש שהוא חייב לעשות דבר מה להנצחת זכר הטרגדיה הנוראה בקרב הנוער.

"אזכור"

ואכן, החזון שלו קרם עור וגידים. רבים השתתפו בפרויקט שהקים, כשחלקם אף החליט לקחת אותו צעד אחד קדימה - ויותר מכך. סם אבוש שייניקין ממילווקי, למשל, חגג בר-מצווה בספטמבר 2008 בבית הכנסת עמנואל-בני ישורון. האורחים שהגיעו לחגיגת הבר-מצווה קיבלו עלון שבו נכתב כי כחלק מטקס הבר-מצווה שלו ינציח סם את זכרו של שמואל בורשטיין, ילד בן 12 מפולין, שנרצח בטרבלינקה. בדברים שנשא הזכיר שיינקין את בורשטיין, ואז הפתיע את הנוכחים כשהודיע שמאותו יום ואילך יישא את השם "שמואל" כשם שני - וכך יזכור אותו כל ימי חייו.

קרן אזולאי, מורה בבית הכנסת עמנואל בוורשסטר, מסצ'וסטס, מספרת שהעניקה לתלמידיה המשתתפים בפרויקט צמיד כסף שעליו נחרת שמו של בן או בת המצווה, ולצד זאת שמו, תאריך לידתו, גילו ויום מותו (אם ידוע) של הילד מהשואה. על הצמיד נכתב גם: "אזכור". לדברי המורה, רבים מתלמידיה לא הסירו את הצמיד מידם במשך חודשים.

אימן של מולי וג'סיקה סיימון יצרה עבורן טלית ייחודית שאליה תפרה ריבועי זכרון עם שמן של שתי הבנות שהן נטלו על עצמן לזכור - מרים וייסברג וג'וזט ארווס. הבנות לא הסתפקו בכך והזמינו את בני כיתתם להוסיף ריבועי זיכרון משלהם לטלית.

מוירג'יניה לקיבוץ אילון

סיפורו של סם שטיין מוירג'יניה מרגש במיוחד. שטיין ביקש להנציח את שמו של ילד בשם יעקב שנספה בשואה בגיל 5, והוא ערך מחקר קצר על אודותיו. יחד עם אמו, גילה סם שאחותו של יעקב, פולה, פעלה להנצחת את זכרו והם הרגישו מחויבות להגיע אליה ולספר לה על כך שיש מי שזוכר את אחיה.

משפחת שטיין גילתה שפולה חיה בקיבוץ אילון, אך לא הצליחה למצוא כתובת דוא"ל של הקיבוץ. במקום זאת שלחו סם ואמו מכתבים לבעלי עסקים באזור, ואחד מהם - גלעד שיבה - חזר אליהם ואמר שהוא מכיר את פולה. שיבה נתן לאמו של סם את מספר הטלפון של בתה של פולה, עופרה, ועודד אותה ליצור עמה קשר - וכך היה.

מאוחר יותר התקשר סם לעופרה, שהתרגשה מאוד. היא סיפרה כי אמהּ, פולה, עזבה את משפחתה בגיל 13 כדי לעבוד -ומאז לא ראתה את אחיה ואת הוריה. עוד הוסיפה כי אמהּ אמנם לא זכרה פרטים רבים, אבל מאוד שמחה כששמעה על פרויקט ההנצחה הייחודי. מאוחר יותר אף שלחה משפחת שטיין לפולה ולבתהּ את נוסח הדברים שנשא סם בחגיגת בר המצווה שלו.

בדרך לפרויקט עולמי

לפני יותר מחמש שנים, כשהרעיון לפרויקט צץ בראשו של קלמזון, הוא חשב שקודם כל ינסה אותו בבית הספר שאותו ניהל - ולאחר מכן יחליט האם להרחיבו. בשנה הראשונה היו בפרויקט 50 תלמידים, אך בשנה החולפת הצטרפו לפרויקט כבר יותר מ-3,000 נערים. בסך הכל השתתפו בפרויקט עד היום לא פחות מ-13 אלף תלמידים. מלבד ארצות הברית, הפרויקט נדד גם לאוסטרליה, מכסיקו וקנדה.

קלמזון מסביר כי את רשימת הילדים המונצחים קיבל ממאגר המידע של "יד ושם" ובאמצעות תוכנת מחשב מקפידים על כך שכל ילד שמשתתף בפרויקט יקבל שם שעדיין לא הונצח על-ידי אחרים. "השאיפה שלי היא להפוך את הפרויקט הזה לטקס כלל עולמי, בכל הקהילות היהודיות, כדי שכל הילדים יונצחו", הוא אומר.

האם אתם משנים את הפרויקט בהתאם למקום הפעילות?

"המדיניות שלנו היא להתאים את הפרויקט לצרכים המקומיים. במכסיקו תרגמנו את כל החומר שלנו לספרדית, בקהילות אורתודוכסיות

אנו מסירים את ההמלצה לומר קדיש ובניו-יורק נתנו את ברכתנו לצעדה שיזמו שם. אם יהיו צרכים מיוחדים בישראל, בהחלט ננסה להיענות להם".

פניתם לגורמים רשמיים בארץ?

"אנחנו ארגון קטן מאוד - סך שעות כל העובדים עומד על כשתי משרות, ועוד שעות התנדבות. אני נמצא בקשר עם חברי פרויקט 'גוונים' ומנסים ליצור קשר עם אנשים נוספים לטובת קידום הפרויקט. אנו מאמינים כי כאשר ילד פועל בשם ילד אחר, שכבר איננו עמנו, סיפור חייו של הילד שמת מקבל המשך, ואילו חייו של הילד הפועל מועצמים על-ידי הקשר הזה. אנו בהחלט מקווים לעשות זאת גם בישראל".