חיפשת ומצאת בחור. ועכשיו מה את רוצה ממנו?
כמות האנרגיה שאת מבזבזת על הניסיון להבין מה הבחור רוצה ממך יכולה היתה לספק חשמל למדינת עולם שלישית שלמה. זה גם מציב אותך כחסרת שליטה בקשר. כמשל, ניקח בחורה רעבה ששואלת את אלה שסביבה "מה אתם מזמינים? מה אתם אומרים על העוגה? מה דעתכם על השניצל?". מגוחך, לא?
מי שמחפשת קשר יודעת שתוצאות החיפוש הן רב-גוניות, והן מעלות בחורים שלעיתים מתאימים לזוגיות, לעיתים לסקס, ולעיתים לא מתאימים לשום דבר... חוץ מלכתוב עליהם בערוץ יחסים של ynet, כמובן. לפעמים אפילו זה לא.
אחת הבעיות השכיחות בעולם הדייטינג, שנוספת לבעיות שהשתיקה אינה יפה להם, היא הבעיה המוכרת בשמה "מה הוא רוצה?". אילו היה לי שקל על כל פעם שעמדתי בפני נתיחת גופה שנקראת "אז מה הוא בעצם רוצה ממני?" היה לי מספיק כסף כדי לקנות ארמון ברפובליקה הדומיניקנית ועוד היה נשאר עודף לנהג צמוד.
וכך, כשאנחנו מהלכות בין הטיפות, הכוונה לאותן טיפות זיעה שגורם לנו החיפוש, אנחנו מגלות שהבחור שנמצא יכול להתאים לזוגיות ארוכת טווח או לערב קצר. זו לא ה-בעיה, כיוון שאנחנו כבר יודעות שלא כל חכה מעלה דג זהב, לפעמים היא מעלה סתם גפילטעפיש (אין בכך רמיזה להעדפה האתנית של הכותבת לגבי הבחורים שהיא יוצאת איתם).
הבעיה צצה כשאנחנו מחכות לראות מה הבחור רוצה מאיתנו, ורק אז מחליטות מה אנחנו רוצות ממנו. וכן, זו בעיה, שכן כמות האנרגיה המבוזבזת על הניסיון להבין מה הבחור רוצה יכולה היתה לספק חשמל למדינת עולם שלישית שלמה. בנוסף, זה מציב את הבחורה כחסרת שליטה בקשר הנרקם וממצב את הרצונות שלה כפחות חשובים מאלה של הבחור.
שמתי לב שברירת המחדל במקרים רבים היא לשאול קודם כל מה הוא רוצה ממני. אולי כדאי לשנות אותה ולפני כן לחשוב מה אני רוצה ממנו.
יש כמה סיבות שלדעתי גורמות לנו, המין הנשי, לחשוב קודם מה הוא רוצה. שנתחיל? כי זה מה שאני רוצה.
"בעל הרצון החזק מעצב את עולמו במו ידיו" ( יוהן וולפגנג פון גתה)
בחיי שעולם הדייטינג הפך לחדר ניתוח אחד גדול, בו מנתחים סיטואציות כאילו היינו בסדרת בית חולים אמריקנית. בינינו, ניתוח כשלפעמים החולה בכלל בריא, ומה שצריך זה פשוט להבין את הדברים כהווייתם, במקום לנתח את הסיטואציה עד שתדמם למוות.
עוד מבט:
אין ברירה, צריך לאסוף את האכזבות ולחפש מחדש
אני אי-שם
מה לעשות? לוותר? לשבת בבית, לשכוח שאני רוצה מישהו? אין שום ברירה חוץ מלהמשיך וכל פעם זה נהיה קצת יותר קשה, כי כל פעם אתה סוחב עוד כאב, ועוד שריטה ועוד פספוס. וכל פעם זה קצת יותר כבד, זה קצת יותר מייאש
זו בעיה שסובלות ממנה בעיקר בחורות, בשל היותן מורכבות, רגישות, מנתחות (יתר על המידה?) וכנראה מכווננות יותר על זוגיות מאשר המין שכנגד, ולכן מיד חייבות לבדוק אם זה שממול מתכוון לאותו דבר - כדי להבין אם הן יכולות להרשות לעצמן להרגיש כלפיו מה שהן אמורות להרגיש כלפי בן זוג פוטנציאלי.
איך מלכתחילה נוצרת הבעיה? שהרי כולנו חכמות, נבונות ויודעות את התורה. אבל לפעמים אנחנו מחליטות החלטות ומתוות התנהלות מתוך רצונות הבחור (או ליתר דיוק – רצונותיו המשוערים), ולא מתוך עצמנו.
כמשל, ניקח בחורה רעבה שלא החליטה מה בא לה מהתפריט. אז היא שואלת את אלה שסביבה "מה אתם מזמינים? מה אתם אומרים על העוגה? מה דעתכם על השניצל?".
הלוווו, מה זה? זו המנה שלך. זו ההחלטה שלך. תבחרי בעצמך. מה שאת רוצה לאכול לא קשור למה שאחרים אוהבים. אז נכון שבזוגיות יש את עניין ההדדיות, ושיש ערך לתחושות הדדיות ורצון משותף לקשר, אבל בתור התחלה כל אחד צריך לחשוב עם עצמו מה בא לו לאכול... אה, סליחה, להרגיש.
"תוכנית היא קו ישר. רצון הוא גל" (גבי ניצן)
אולי זה בגלל האגו? אותו אגו פתלתל, שיכולת ההשחתה שלו מכלה כל חלקה טובה, ממש כמו שוקולד בזמן דיאטה: זה רק נראה מזמין, אבל או-הו איזה תוצאות הרסניות יש לו!
חשוב לנו להבין מה הבחור רוצה, כדי שלא ייצא שאנחנו רצינו יותר ממנו. יותר בכמות הקשר או באיכותו. כי אם את מגלה שאת רוצה יותר ממנו - זה מבאס ת'תחת!, שלא לדבר על שאר איברי הגוף, החיצוניים ו/או הפנימיים.
אגב, נהוג לחשוב שבחור רוצה סקס, בחורה רוצה קשר, ולכן אנחנו יושבות ומנתחות מה הוא רוצה, כדי שיהיה ברור שהוא בעניין של קשר, לפני שהאגו שלנו נפגע. אבל הדברים הם לא שחור ולבן. מנסיוני, ומנסיון אלה שמקיפים/ות אותי, זו ברירת המחדל, אבל יש עוד אופציה. מאחד רציתי קשר, מאחר רציתי (רק) סקס, ומשלישי רציתי שיסביר לי איך המין הגברי חושב. כן, גם אצל בחורות קיימים רצונות שונים לגבי בחורים שונים. לא תמיד אנחנו עושות "עסקת הכל כלול" באותו בחור.
סיבה נוספת למחשבה קודם על רצון הבחור יכולה להיות שבתור נשים התחנכנו לחשוב קודם כל על הצד השני, ורק אחר כך על עצמנו. אז נכון שהפמיניזם קידם אותנו בעניין הזה, אבל אם נתבונן היטב נראה שנשים לרוב לא דורשות אלא מבקשות, לא רוקעות ברגל אלא ממתינות בנימוס לתורן. כך גם פה - בואו נראה מה הבחור רוצה, ואז נתאים את עצמנו. הרי לא נגיד מה אנחנו רוצות, כדי ש"חס וחלילה" לא יחשוב שאנחנו פמיניסטיות לוחמניות ויברח כל עוד נפשו בו.
"הראייה היתרה של הנולד מביאה לידי חוכמה יתרה, אבל בנתיים היא מסרסת את הרצון" (חיים נחמן ביאליק)
אז תשאלי את עצמך - מה את רוצה? לעזאזל, מה את (!!!!) רוצה?
אני מודה, תשובה על השאלה הזו יכולה להיות מבאסת, שכן יכול להיות שאני רוצה מה שהבחור לא רוצה. מי אמר חוסר הדדיות ולא קיבל? ואז מגיעה אכזבה, ומי רוצה להתאכזב? יש שמועות שזה סתם עושה רע לעור הפנים. ואז מגיע גם ייאוש, וגם זה ממש לא תורם לעור פנים צעיר ורענן.
אבל, ופה האבל הגדול, רצון אמיתי נבנה מתוך פנימיות עצמאית, ולא כתגובה חיצונית לרצון של זה שמולנו. אז נכון שמישהו שרוצה אותי וחושב שאני המהממת בנשים מיד ימוצב בעמדה גבוהה שיש לקחת ברצינות את רצונו (בי), הלא יש לו טעם טוב, ולכן יתוגמל ברצון הדדי בו מצידי. אבל רצון שתלוי בדבר, שתלוי ברצון של מישהו אחר, לא ישרוד לאורך זמן.
אז אני אומרת, עזבי אותך מלהסתכל מבעד למשקפיים שלו. פנקי את עצמך במשקפיים אופנתיים, ודרכם תוכלי להתבונן ברצונות האמיתיים שלך. הרווחת! עשית עסקת אחד פלוס אחד: גם חוש אופנתי וגם רצון אמיתי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
