מנחמים בשגרירות פולין בת"א: "אבל כבד לכולם"
הדגל המתנוסס מעל מבנה הנציגות בישראל הורד לחצי התורן, ובפתח המבנה הניחו אזרחים רבים נרות וזרי פרחים לזכר נשיא פולין שנספה בהתרסקות מטוסו. "קצ'ינסקי היה נשיא שכולנו אהבנו", סיפרה תושבת תל אביב שעלתה לפני 3 שנים מפולין
בכניסה למבנה הסגור הונחו זרי פרחים ונרות נשמה, חלקם סודרו בצורת צלב. על שער השגרירות הודבק פתח שבו נכתב באנגלית: "אתכם ועם העם הפולני ביום טראגי זה. השכנים התל אביבים". למרות שבימי ראשון לא מתקיימת פעילות בשגרירות, הגיעו אליה חלק מהעובדים שעמדו מחוץ לה וחלקם אף הזילו דמעה. דגל פולין המתנוסס בראש המבנה הורד לחצי התורן.
הטרגדיה הנשיאותית - עדכונים אחרונים ב-ynet
- פולין באבל: "האסון הגדול מאז מלחמת העולם"
- האבל מתחלף בזעם: "הרוסים הרגו את הממשל הפולני"
- חקירת ההתרסקות: "הפולנים הוזהרו והחליטו להמשיך"
אורשלה לבדונסקה עלתה מפולין לפני שלוש שנים ומתגוררת ברחוב ויצמן הסמוך. היא הניחה פרחים והדליקה נרות זיכרון, אך התקשתה לדבר. "כואב מאוד ועצוב. קצ'ינסקי היה נשיא שכולנו אהבנו, והאובדן שלו המיט על כולנו אבל גדול".
אל השגרירות הגיע גם אברהם לדר מרמת גן, יליד פולין אף הוא, שחש צורך להגיע למקום כדי לגלות הזדהות עם סבל העובדים. "עליתי לפני 60 שנה מפולין, וזה עדיין מאוד כואב. קצ'ינסקי היה חבר גדול של עם ישראל. סמלי מאוד שהוא נהרג דווקא יום לפני ערב יום השואה".
זרים בפתח שגרירות פולין בתל אביב. הישראלים באו לנחם (צילום: AP)
צביה הלחמי ואחיה סם טיקן הגיעו אף הם מרמת גן לשגרירות כדי להביע את תנחומיהם. הלחמי סיפרה כי הגיעה לחתום על ספר זכרונות שאנשי השגרירות צפויים להוציא לאזרחים במהלך היום בשמה של חברתה, ניצולת שואה בת 70 מחיפה, שלא הייתה יכולה להגיע. "אין לישראל הרבה חברים בעולם כמו הנשיא הפולני. אנחנו המומים ושרויים בכאב גדול שדווקא הוא הלך. איבדנו תומך נלהב, שתמיד נתן לנו כתף חמה".
לדברים הצטרפו גם מירה ושרלי כהן, המתגוררים באחד הרחובות הסמוכים לשגרירות. "אין לנו הרבה חברים כמוהו. עצוב מאוד שדווקא אדם כזה הלך, ואנחנו שולחים את תנחומינו לעם הפולני". זויה נמסניקוב, שכנה נוספת של בניין הנציגות הפולנית וילדת אוקראינה השכנה, הניחה במקום זרי פרחים ואמרה בזעם ובדמעות: "איך ייתכן שדבר כזה קרה? נותנים לנשיא לטוס במטוס שמתרסק? זו תחושה של מלחמה, שעשתה לי מאוד רע מאז ששמעתי על המקרה".
דגל פולין על הבית בחיפה
אורן פטוקה מחיפה בחר להזדהות עם אבלם של הפולנים היום, בערב יום השואה ותלה את דגלה של פולין על מרפסת ביתו שבכרמל. הוא הסביר מדוע בחר לבצע את המחווה הזו: "אני דור שלישי לשואה, בעצם יותר דור שני כי גדלתי עם סבתי. היה לי יחס מעורב אל הפולנים תמיד, אך הם גם אלו שהצילו אותה . כששמעתי על ההתרסקות , בדקתי קצת וראיתי שלך קצ'ינסקי עשה מאמצים כנים להנצחת השואה. היתה לו מוטיבציה להקים מוזיאון בוורשה והוא גם ביקר ב ' יד ושם ' . הרגשתי מן צביטה בלב, דווקא עבור אותם פולנים שכן עזרו, לא האנטישמים " .
הדגל על המרפסת בבית משפחת פטוקה (צילום: אורן פטוקה)
הוא סיפר כיצד פולנים סייעו לסבתו לשרוד בשואה: "סבתי היתה בשנות ה-20 לחייה כשהגרמנים הגיעו לעיר שלהם, ריכזו את כולם כולל אותה ואת בעלה, ובאינסטינקט של שנייה היא ברחה עם בנה בן השלוש מהתור , בו העמידו אותם שהוביל הישר לגיא ההריגה. היא הסתתרה כשנה אצל משפחה פולנית שהכירה אותה היכרות שטחית וסיכנה את עצמה בכך שהחביאה אותה .
לאחר מכן ברחה ליערות והסתתרה אצל משפחה נוספת. בהמשך היא עלתה לארץ עם בנה ששרד, דוד שלי, הכירה ניצול שואה - סבי שהיה חייל בצבא הפולני . הוא ניצל, כי נשבה במלחמה ואיש לא ידע שהוא יהודי. כל משפחתו והעיירה שלו הושמדו. הם התחתנו והביאו לעולם את אמי".
תליית הדגל מבחינתו היא הבעת הערכה וכבוד לחסידי אומות העולם , ששמם לא נודע: "בניגוד לסטיגמות השליליות יצא לי לראות את הצד החיובי של אותם אנשים - חסידי אומות עולם שאין תיעוד שלהם. אני לא יודע מי אלו ואם הם שרדו את המלחמה בכלל". אורן עצמו ביקר בפולין ואת הדגל קיבל מבעלה של אחותו, איש קבע שנסע למסעות לא פעם: " הבנתי שהדגל הב סיסי שלהם הוא רק באדום ולבן, והדגל שיש לי הוא הדגל הרשמי - החגיגי יותר - עם הנשר עליו. זה כמו מדי א' ומדי ב'".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
