שתף קטע נבחר

לזכר השריד האחרון

האזינו לשירו החדש של עובדיה חממה, שנכתב על חיים פרידמן, יליד פולין שנפל כחייל ב-54' בגבול מצרים, ניצול שואה והשריד האחרון למשפחה שנספתה כולה במלחמה

"זהו שיר שנכתב לזכרו של ילד, פליט שואה, חייל שנפל בקרב על ארצו, השריד האחרון ממשפחתו, אבל לא, אבל לא, לא. לא ניתק החוט וחי הזיכרון, לא ניתק החוט וחי, חי החזון, לא ניתק החוט וחי, השריד האחרון". כך מסתיים שירו החדש של הזמר והמוזיקאי עובדיה חממה.

 

היום (ב'), יום השואה, שבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל, חממה מציג את "הבלדה לשריד האחרון", שיר מרגש וטעון שנוצר בחודשים האחרונים. השיר מביא את סיפורו של חיים פרידמן, יליד פולין שנפל כחייל ב-54' בגבול מצרים. פרידמן היה ניצול שואה והשריד האחרון למשפחה שנספתה כולה במלחמה.

"בפברואר קיבלתי פנייה מאסתר אלט מקיבוץ שער הגולן", מספר חממה את התגלגלות יצירת השיר, "היא ביקשה ממני להלחין שיר שכתבה לזכרו של  פרידמן. נקשרתי לסיפור מיד, בעיקר בגלל היותו השריד האחרון למשפחתו. רעיונית התקשיתי לקבל את העובדה שזהו אכן השריד האחרון, וחיפשתי את החיים שאחרי. הזיכרון, החזון והשריד שממשיך לחיות בכל רגב מאדמת הגולן והגלעד ובכל אחד ואחד מאיתנו.

 

"הלחנתי את השיר עוד באותו יום. תוך כדי העבודה התחברו לי מספר פרטים פרוזאים, כביכול, בביוגרפיה של המנוח, שלא הותירו אותי אדיש. המנוח היה יכול להיות היום בגיל של אבי ותאריך יום הולדתו הוא יום ההולדת של אמי. בישרתי לאסתר שמילותיה זכו לסוג של לחן. מלאכת ההקלטה החלה מידית והשיר הפך לבלדה. שבע דקות תמימות, כראוי לדרמת חייו של חיים ז"ל. חשבתי שיהורם גאון צריך לשיר את זה בגלל 'בלדה לחובש', או מישהו משער הגולן, בשביל האותנטיות, אבל איכשהו זה התלבש עליי ולא עזב אותי יותר.


חממה. "זה התלבש עליי ולא עזב אותי יותר" (צילום: גיא הכט)

 

"המוזיקאים הנפלאים שהשתתפו בהקלטות התמזגו לכדי יצירה אחת שלמה שמספרת את הסיפור, בדרמטיות אותה אני כל כך אוהב", מוסיף חממה, "כל אחד מהם הוא כלי ניגון המדבר ומספר איזה פרט בשפתו. את הקלטת השיר הספקנו להשלים לפני יום הזיכרון, לבקשתם של החברים בשער הגולן, והשיר יכלל בוודאי באחד מאלבומי הבאים".

 

הבלדה לשריד האחרון

לזכרו של חיים פרידמן (1934-1954)

מילים: אסתר אלט / עריכת טקסט, מילות סיום ולחן: עובדיה חממה

 

רוץ ילד רוץ, שמע חיים את אימו

את אימו קוראה, בדרך לגיא ההריגה

אימו שמטה ידה וחיים הילד רץ

רץ אחר אחיו, בדרך לגיא ההריגה

 

אחיו נפגע מירי הצוררים, חיים בן ה-8, רץ קפץ לבור

ואחר כך המשיך לרוץ, ביער בין בתי האיכרים

מיטתו הייתה ערימת שחת או בור ביער, עם חופת עלים עליו

 

חיים ילד חיל, בשירות הפרטיזנים,

המשיך לרוץ העביר ידיעות, בין הקבוצות הלוחמות

המלחמה הסתיימה, הוא נושק לבר המצווה

מגלה שהוא...

מגלה שהוא בודד בעולם, בלי בית בלי משפחה

 

והשליחים של התנועה, אספו את יתומי המלחמה

גיבשו אותם תמכו בהם, שלחו אותם לארץ ישראל

 

הנער נקלט והתאקלם בקיבוץ שער הגולן

בחברת הנוער, עם שם מחייב: "צבר"

בסוף י"ב, לא ניכרו על פניו תלאות ילדותו

בלורית צברית וחיוך קורן ניבט מעייניו

 

שתי אמהות מטפלות, הקבוצה ומדריך אהוב

הם הם אלו, שהחזירו לחיים את תחושת הבית

 

העלם התגייס לנח"ל, יחד עם קבוצת "צבר"

הם הם בחרו בו לתפקיד פיקוד...

 

כשהיה בן עשרים (בחמישים וארבע) באזור ניצנה על גבול מצרים

חוליית הסיור שלו נפגעה ממארב, חיים נפצע ונפל.

 

מקום מנוחתו האחרון בביתו אשר בשער הגולן

אל מול הרי הגולן, אל מול הרי הגלעד

 

זהו שיר שנכתב לזכרו של ילד,

פליט שואה, חייל שנפל בקרב על ארצו

השריד האחרון ממשפחתו, אבל לא, אבל לא... לא

לא ניתק החוט וחי הזיכרון

לא ניתק החוט וחי, חי החזון

לא ניתק החוט וחי, השריד האחרון.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חממה. החיים שאחרי
צילום: אילן בשור
לאתר ההטבות
מומלצים