העיניים של צה"ל: סופגנייה לבנה בשמי הר חברון

עם קצת מזל מצד מזג האוויר, חמש דקות - זה הזמן שנדרש כדי להפריח לאוויר מצלמה משוכללת שרואה לטווח של לפחות 8 ק"מ בגזרה היקפית של של 360 מעלות. מה שמחזיק באוויר את מערכת התצפית המשוכללת והמסווגת, שעלותה כ-1.5 מיליון דולר, הוא בלון ה"סופגנייה" הלבן, שנראה די דומה לבלון גדול של מסיבת יום הולדת.

"זה אולי נראה תמים, אבל מדובר באחד האמצעים החשובים של צה"ל בכל הקשור לאיסוף מודיעין", קובע נחרצות סרן בוריס רוגינסקי, מפקד פלוגה ה' בגדוד "ניצן" של חיל האיסוף הקרבי.

לאחר שהבלונים הטקטיים כבר הוכיחו יכולת מבצעית ברצועת עזה, בסיכולי פיגועים והיתקלויות עם מחבלים,

הוחלט להביאו לראשונה לפיקוד המרכז, בניסיון לעקוב מקרוב אחר אלפי פלסטינים שמסתננים לישראל. "זה אמצעי לא התקפי, שקט ויעיל שאפילו רבים בצבא לא מכירים ושואלים מדי פעם למה החייל למעלה, בראש הבלון, לא ירד כבר 48 שעות כדי לאכול משהו", משתף רוגינסקי בהווי של צוות הבלון.

כל מי שנוסע בכבישי עוטף עזה, מבחין תוך זמן קצר באחד הבלונים שמתנפנף לו באוויר ומשקיף על הרצועה. בגזרה הדרומית הפכו בשנים האחרונות הבלונים לכלי מרכזי בכל הקשור לאיסוף מודיעין, כולל בזמן אמת, ותרמו ל"סגירת מעגלים" באירועים שבהם התקרבו חוליות מחבלים לעבר גדר המערכת. בכמה אירועים, היה זה ללא ספק הבלון, ששידר תמונות קריטיות בזמן אמת והביא לחיסול חוליות מחבלים. תוך זמן קצר הפכו הבלונים בעוטף עזה להיות מאוימים בעצמם. בסוף 2007 נפגע אחד מהם מפצצת מרגמה שנורתה באזור.

"בחרתי לוחמים - ועכשיו גם לנו יש בלון"

"היה ברור שחייבים להשתמש בכלי הזה גם בגזרות אחרות, וכמה פעמים דובר על הרעיון לפרוס בלון במקומות נוספים", סיפר סרן רוגינסקי. "לבסוף זה הגיע. בחרתי לוחמים מהגדוד, עברנו הכשרה תוך סיוע מהגדוד בעזה שכבר צבר ניסיון בתחום, ועכשיו גם לנו יש בלון".

"עכשיו גם לנו יש בלון". בדיקות לפני הפרחה (צילום: דובר צה"ל)

השינוי הזה אינו קוסמטי. מדובר בבלון ראשון בפיקוד המרכז והוא הוצב לתצפת על גזרת "ספר המדבר", באזור דרום הר חברון. מדובר באחד האזורים הפרוצים ביותר, שבחלקים נרחבים ממנו אין מכשול משמעותי כמו גדר ההפרדה בשאר אזורי הגדה. באותו אזור ממש אף חדרו המחבלים שביצעו את פיגוע ההתאבדות בדימונה בפברואר 2008.

קצין בכיר בצה"ל הסביר בשיחה עם ynet כי תעשייה שלמה ומאורגנת פועלת באזור, על מנת לסייע לפלסטינים להגיע לכל נקודה בישראל. "זורם פה הרבה כסף ויש מי שמארגן את כל העניין הזה. זאת מערכת שלמה של מסיעים, מלינים ומעסיקים. יש לתת על כך את הדעת, אחרת קשה מאוד יהיה למנוע את הפיגוע הבא".

הקצין הבכיר העריך כי מדי יום מנצלים אלפי מתננים פלסטינים את העובדה כי באזור לא הושלמה גדר הביטחון. עבור כל אחד מהם מדובר ב"השקעה" של 250 שקלים, תמורת הגעה למקום עבודתם בישראל. החשש הוא שנתיבים אלה ישמשו גם את ארגוני הטרור. "אנו פועלים במגוון דרכים למנוע שיגיע משם פיגוע, אבל זאת משימה לא פשוטה", ציין.

"הבלון שהוצב בשלב הזה באזור תל ערד, ובעתיד יעבור למוצב משודרג, נותן לנו תמונה שלא הייתה בעבר של האזור, היום אנחנו כבר יודעים הרבה דברים חדשים", סיפר המ"פ.

סמל תומר בן סעדון (19) מירושלים היה עד לפני כמה חודשים לוחם בצוות נייד של גדוד ניצן ועבר הסבה לתפקיד מנהל הפרחה. "זה שינוי די רציני", הודה, "האחריות שלי היא להפריח את הבלון לאוויר ולעקוב אחריו כל הזמן".

מאות מטרים מהקרקע: דאגה למערכת התצפית

כאשר הבלון מטפס לגובה 250 עד 400 מטר, יש לפחות זוג עיניים אחד שעוקב אחריו מחשש שמשהו יקרה לו. "הדאגה המרכזית שלנו שמערכת התצפית תיפגע ולכן מסתכלים כל הזמן, מדווחים שהכל תקין. אם יש חשש מסוים, יש לי הסמכות להוריד אותו לקרקע". בן סעדון ציין כי באחרונה נרשמו מספר מקרים שבהם חשש לשלומו של הבלון והורה על קרקועו.

אז איך מרימים את המערכת לאוויר? קצת גז הליום, כמה לחיצות על שלט ייעודי - אך לפני כן, קבלת עדכון מדוקדק של תנאי מזג האוויר, שמסייע לצוות לקבל החלטות מתי להפריח וכיצד.

"הדאגה המרכזית - מערכת התצפית" (צילום: דובר צה"ל)

כאשר הבלון באוויר, האחריות ל"תוצרים" המודיעיניים עוברת לסמל תמיר בן דוד (19.5) מפתח תקווה שמפקח על החמ"ל. "בסופו של דבר המטרה שלנו היא לקבל תמונת מצב של הגזרה ולאתר את החריג ויוצא הדופן", הסביר.

שני החיילים, וגם מפקד המחלקה, סגן מתן יהב (22) מנס ציונה, מודים כי הרבה עיניים נפקחות בתדהמה כאשר מתברר שהם צוות של בלון בצבא. "שואלים אותנו המון שאלות על זה", הם מספרים, "מי נמצא בפנים, איפה בדיוק נמצא הצלף בתוך הבלון, למה לא רואים את החיילים שלמעלה, גם אזרחים שעוברים בסביבה נעצרים להסתכל ולבחון".

רואה מכל זווית ו"פותח" את השטח

מי שאולי עוד לא הפנים את נוכחות הבלון ויכולותיו הם הפלסטינים שממשיכים להסתנן לתוך ישראל. "הבלון בולט כמעט מכל מקום, לא קשה להבין שהוא גם מסוגל לראות ולהעביר תמונה. בפועל הוא רואה מכל זווית - עילית, צידית, ו'פותח' המון שטח", סיפר סרן רוגינסקי. "אנחנו פועלים באמצעות תוכנית סריקה מסודרת, מחפשים סימנים מזהים, קבוצות של אנשים, אינדיקציות מחשידות".

אנשי החמ"ל, שרואים את התמונות שמגיעות מהבלון, מקפיצים לפי הצורך את הכוחות בשטח.

לרוב אלה חיילים מגדודי הסיור של חטיבות החי"ר שעוצרים את מי שמסומן כחשוד. הבלון, בגזרתו החדשה, כבר זיהה מספר כלי רכב חשודים וכאשר אלה נתפסו - התברר כי בתוכם כמה עשרות פלסטינים שהצטופפו בדרכם לעבודה בישראל. "אנשים שהולכים ברגל עם תיק גב או כל דבר חריג, הוא מצב שמחייב בדיקה מיידית. כך יש שליטה מסוימת על הגזרה הזאת".

אבל, ישיבה מול מסכי וידאו וסריקת שטח נרחב לאורך היום הן גם משימות שוחקות. אנשי הבלון מרגישים זאת היטב. "זה אתגר מכל הבחינות", סיכם המ"מ, סגן יהב, "אנחנו מפעילים אמצעי איסוף מתקדם שמסייע מאוד לכוחות, מדובר בבלון אחד ולכן כל האחריות מונחת על כתפינו, מדי פעם עושים פעילות שוברת שגרה, אבל בסוף מאוד מרוכזים במשימה".