החיילים שהתאבדו נקברו: "הם היו חברים בדם"

תושבי דליית אל-כרמל ליוו בצהריים (יום ו') למנוחות את שני החיילים ששמו הבוקר קץ לחייהם כל אחד בנפרד, אשרף מריח ולואיי נאסר א-דין. מאות בני אדם ליוו את השניים בדממה בדרכם האחרונה, והמשפחות עצמן התקשו לדבר על האסון שפקד אותן.

"הם היו חברים בדם", סיפרו בכל זאת חברים ומכרים של השניים בדליית אל-כרמל. הם ציינו כי החיילים, שניהם בני 21, למדו באותה כיתה ולא נפרדו לרגע. "זה אסון שקשה לעכל", הוסיף ראש המועצה, כרמל נאסר א-דין שמחלק מאז היוודע הטרגדיה את זמנו בין בתי שתי המשפחות.

הוריו של אשרף מריח מצאו אותו ירוי בביתו הבוקר סמוך לשעה 06:30. השמועה על מותו נפוצה והגיעה עד לבסיס "ב.מ.ב" שבכניסה לחיפה, שם שירת לואיי, והוא התקשה להתמודד עמה. החיילים במקום סיפרו כי אחרי ששמע על מות חברו, החל לואיי לרוץ ברחבי הבסיס אחוז הלם, כשהוא משמיע זעקות לכל עבר לגבי דבר מותו של החבר. זמן קצר אחר כך נכנס לאחת המקלחות בבסיס, וירה בעצמו.

את המניע למעשה לקחו עמם כנראה אשרף ולואיי לקבר, ובקרב משפחותיהם ביקשו שלא להתייחס לסיבה. על עוצמת הכאב של החברים אפשר ללמוד רק מההודעות שהשאירו בדף הפייסבוק של מריח. "אשרף, למה עשית את זה?", כתבה אחת החברות, וחבר הוסיף: "רק לפני כמה ימים שאלת אותי מתי נצא לטיול סוסים".

בעדה הדרוזית מציינים כי באופן מקרי, רק השבוע התאבדו שלושה נוספים מבניה: תושב חורפיש, תושב בית ג'אן

וצעיר ממרר. "שיעור ההתאבדויות בקרב בני העדה הדרוזית הוא הגבוה ביותר בישראל", אמר רפיק חלבי, בן העדה שמתגורר בדליית אל-כרמל. "זה מלמד על התפרקות חברתית, ותוצאה של ייאוש וכישלון מערכות הבלימה, שהן מערכות החינוך והערכים החברתיים".

לדבריו, "התחושה היא שזו חברה שמחליקה לתהומות, למרות שכל התאבדות היא ספור אנושי וטראגי בפני עצמו. ריבוי המקרים מלמד כי לא די בהכרזות, הגיעה העת לצקת תוכן וערכים לתוך השם הדרוזי, שאיבד את זהותו".