אשת הברזל של קירגיזסטן: רוזה עשתה הפיכה
הפיכות דמים כבר ראינו, וגם נשים בראש ממשלות אינן עוד מחזה נדיר, אבל רוזה אוטונבייבה הצליחה לשלב בין השניים. איך עשתה זאת דווקא במדינה שבה רגלי הנשים מודרות מהפוליטיקה, כיצד הפך הנשיא המודח משותפה לשנוא נפשה, ומה כל זה אומר על יחסי ארה"ב-רוסיה? הכירו את פני המהפכה
אוטונבייבה רוצה להאמין שהיא מייצגת את כל מה שלא מייצג הנשיא לשעבר קורמנבק בקייב, שהודח בשבוע שעבר בכוח מכס השלטון, לא לפני שכוחות הביטחון ירו למוות בעשרות פעילי מחאה. היא מתהדרת בניקיון כפיים ומדברת על רפורמות דמוקרטיות, אבל במדינה ענייה שבה רק נשים מעטות מצליחות לכבוש תפקידי מפתח פוליטיים, די לאופטימיים לראות אותה עומדת בראש הממשלה כשארבעה גברים משמשים כסגניה, כדי להריח את השינוי המיוחל.
אוטונבייבה, נשואה ואם לשני ילדים, נולדה בעיר אוש שבדרום קירגיזסטן באוגוסט 1950. בשנות ה-20 לחייה עברה להתגורר במוסקבה, ובאוניברסיטה מקומית השלימה את לימודי הפילוסופיה שלה. את הקריירה הדיפלומטית היא החלה ב-1981, ובשלהי אותו עשור שימשה כנציגת ברית המועצות באונסק"ו - ארגון התרבות והמורשת של האו"ם, וכשגרירת המעצמה דאז במלזיה.
בשנות ה-90' של המאה הקודמת, כשהגוש הסובייטי נפל וקירגיזסטן נעשתה מדינה עצמאית, הייתה אוטונבייבה -
ב-2005 היא מילאה תפקיד חשוב בהפיכה הקודמת, שבה הודח הנשיא דאז, אסקר אקייב, ובמקומו עלה בקייב, מי שהיה בן בריתה - ולימים אויבה המושבע. יחד איתו היא הבטיחה להביא צדק למדינה החבולה, אבל השותפות ניתקה: אחרי העלייה לשלטון היא לא הצליחה להיבחר לשרת החוץ וגם לא לחברה בפרלמנט, והקריירה הפוליטית שלה נתקעה.
בין הקרמלין לבית הלבן: של מי את, רוזה?
בצר לה - אולי ממצבה שלה ואולי מהדרך שאליה מוביל בקייב את ארצה - התייצבה אוטונבייבה באופוזיציה החדשה, מהלך שבגינו עתידה הייתה בדיעבד לבוא על שכרה. בשלהי 2006 היא עמדה בראש המפגינים בעד חוקה חדשה ודמוקרטית, ושנה אחת אחר-כך כבר נבחרה סוף-סוף לפרלמנט. מאוקטובר אשתקד עמדה בראש גוש האופוזיציה הגדול.
מיד עם ההכרזה עליה כראש ממשלת המעבר הבהירה אוטונבייבה, שהתבטאה בעבר נגד הפיכת קירגיזסטן ל"מונרכיה", כי בחירות חדשות ייערכו בתוך שישה חודשים. כך או כך, לפחות בחצי השנה הקרובה - ואולי גם אחר כך - היא אמורה להמשיך לנהל את ענייניה של קירגיזסטן תחת עינן הפקוחה של ארה"ב ורוסיה, שינסו להבין לצד מי מהן תתייצב: המדינה שבה גדלה והתחנכה או זו שבה צמחה לדיפלומטית משמעותית?
קירגיזסטן היא אחת משלוש הרפובליקות הסובייטיות לשעבר שבהן יש לכוחות מערביים נוכחות צבאית גדולה, ורוסיה, שמחשיבה אותה (כמו את גאורגיה) לחלק מאזור ההשפעה שלה, אינה רואה בעין יפה את דריסת הרגל האמריקנית
כשברקע הלחשושים על כך שלקרמלין היה חלק בהפיכה נגד בקייב - שמועות שהוזמו בידי ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, בעצמו - ממתינים במחלקת המדינה האמריקנית לראות מה יילד יום. אוטונבייבה נחשבת אמנם לאשת
פשרה, אך היא עדיין נתפשת כמי שקרובה בעמדותיה למוסקבה יותר מאשר לוושינגטון. לא במקרה הייתה רוסיה למדינה הראשונה להכיר בממשלה החדשה, ופוטין היה למנהיג הראשון ששוחח עם אוטונבייבה בטלפון אחרי הדחתו של בקייב.
השבוע הודיעה ממשלתה של אוטונבייבה כי בכוונתה לכבד את ההסכמים הקיימים עם ארה"ב לגבי הבסיס במאנאס, ובוושינגטון ברכו על כך, אך נשארים עם היד על הדופק. בקייב היה אולי רע לעמו, אך במבחן התוצאה האמריקני - סיוע למאבק בטרור - הוא היה אי של יציבות יחסית. כעת, עם אוטונבייבה בשלטון וחיבוק רוסי חם, החידה הקירגיזית שוב מחכה לפיתרון.
