מי שביקר בעיר העתיקה בירושלים בחודשיים האחרונים נתקל ביריעת הבד השחורה והענקית שהסתירה את אחד השערים המפורסמים בעיר הקודש - שער יפו. מהיום (ד') ניתן לחזות בסיבה להסתרה הזו ובתוצאותיה.
מינהל השימור ברשות העתיקות עשה לשער "מתיחת הפנים". זאת, במסגרת פרויקט "חומות ירושלים" במימון משרד ראש הממשלה ובניהול הרשות לפיתוח ירושלים ועיריית ירושלים. מאפריל 2007 נעשות פעולות רחבות לשימור ושיקום חומות העיר העתיקה - כמענה לתופעות של הרס, הזנחה ובלייה שמהן סבלו החומות במשך השנים.
מימין: השער לפני השיפוץ; משמאל: השער לאחר שהעבודות הסתיימו
את חומות העיר העתיקה בנה במאה ה-16 סולטן סולימאן, שהיה סולטן האימפריה העות'מאנית, והן מנכסי המורשת התרבותית החשובים של ירושלים. במסגרת עבודות השימור בשער יפו נעשה טיפול שימורי מקיף לכל חזיתות השער ולחללו הפנימי: חוזקו אבנים והוסרו סכנות בטיחותיות לשלום המבקרים במקום; שומרו סימני פגיעות כדורים; טופלו אבנים ועיטורים בלויים; והשער עבר ניקוי יסודי. בין השאר, פורקה ושומרה ביסודיות כתובת ההקמה של השער, שהייתה במצב פיסי קשה ובשלב מתקדם של התנתקות.
השער מכוסה יריעת בד שחורה במשך העבודות
שער יפו נחנך ב-1538, ואולם רק לקראת סוף המאה -19 נהפך מרכז פעיל ומשגשג. שיאה של התקופה היה ב-1898, כשהוחלט לפרוץ בחומת ירושלים פתח כניסה רחב (המוּכּר לנו כיום), שיאפשר לקיסר הגרמני וילהלם השני ולרעייתו אוגוסטה ויקטוריה, להיכנס לעיר במרכבתם.
כך, לראשונה בהיסטוריה של ירושלים המודרנית, התאפשרה כניסתן של עגלות לתוך העיר העתיקה.
בתקופת מלחמת העצמאות
היה השער מוקד לקרבות קשים. במשך המלחמה נחסם שער יפו כליל על ידי רכב משוריין שנפגע במלחמה, ונתקע בפתחו. בהסכמי הפסקת האש בין ישראל לירדן ניצב שער יפו על פתחו של שטח ההפקר, שהשתרע משער יפו עד כיכר צה"ל ושכונת ממילא, כשהוא מפריד בינו לירושלים הירדנית שממזרח. בעקבות כך, לא סולק המשוריין החוסם, והשער נותר סגור במשך כל ימי הקו העירוני בירושלים החצויה. שרידי הקליעים שפילחו את אבני השער נראים בברור על חלקיו העליונים.
