לחזור למודל הקהילה הגלותי
"הקהילה הקטנה, מורכבת מאנשים המכירים אחד את השני, חיים ופועלים יחד בחלק נכבד מזמנם, מתוך אותה מערכת ערכים". הרב רפי פוירשטין קורא לאמץ את מודל הקהילה - לא כדי לברוח מקהילת המדינה - אלא כדי לתת לה משמעות
אך יש אלטרנטיבה מעניינת נוספת הרמוזה בפרשה שלנו. הפרשה מצווה אותנו 'קדושים תהיו'. ומסביר גדול פרשני המקרא, רש"י, שהפרשה הזאת נאמרה בהקהל, דהיינו, משה אמר אותה בפני כל העם. ולא רק במסגרת מצומצמת יותר של החכמים. שואל אחד מחכמי החסידות בספרו 'מאור ושמש' (הרב עפשטיין, פולין , סוף המאה ה-18). מדוע דווקא הפרשה הזאת העוסקת בקדושת החיים וההתנהגות, נאמרה לפני כל המון העם? תשובתו היא שלא די בהצעת הרמב"ם ל'אסקפיזם' אלא יש צורך בחוויה חיובית של חיבור 'לאנשי קודש'. אי אפשר כותב הוא להגיע 'לקדושה העליונה' ללא קהילה שחורתת על דגלה ערכים עמוקים של אמונה, טוב ויושר.
ישנן סיבות רבות לחשיבותה של הקהילה. אחת מהן היא 'אפקט ההעצמה' שקיים בקהילה. הערכים אותם מקבלת על עצמה הקהילה אינם נתונים למצבי רוח מתחלפים כמו אצל היחיד. הם תמיד שם. הקהילה גם מגבירה את עוצמתם של אותם ערכים. העובדה שאנשים רבים מיישמים את אותם הערכים, מעניקה להם עוצמה. העובדה שהשייכות לקהילה הקדושה מותנה בכך שגם אתה תהיה אדם קדוש, קושרת בין תחושת השייכות לבין אותם הערכים. זאת אולי הסיבה שבתי כנסת רבים הופכים לקהילות. וזאת אולי הסיבה שקהילות רבות (מסוגים שונים יש לומר) הולכות ומתגבשות.
כור היתוך מול הקהילה
כשהורינו הגיעו לכאן. הפכה 'הקהילה' למושג גלותי מיושן ונשכח. מה הטעם בקהילה, אם כולנו שייכים לקהילה אחת גדולה 'קהילת המדינה'. יש להניח שאווירת 'כור ההיתוך' של שנות החמישים, תרמה אף היא להתמוססות חומות הקהילה וטמיעתה בחברה הכללית. אך ברבות השנים, המדינה הקטנה גדלה,
והתגוונה ונדמה שהקהילה הכללית הפכה לאנונימית. עד כדי כך שאדם יכול לפעול נגד 'הקהילה הכללית' מבלי להרגיש שהוא פוגע באחיו. כיוון שלקהילה הכללית אין פרצוף מסומן.
הקהילה הקטנה, מורכבת מאנשים ונשים המכירים האחד את השני, חיים ופועלים יחד בחלק נכבד מזמנם, מתוך אותה מערכת ערכים עמוקה המגבשת אותם. אך המדינה הפכה להיות מושג מופשט שאיננו מפרנס את החוויה והרגש די הצורך. המתנסי"ם ניסו להיות קהילות, אינני בטוח שהם הצליחו בכך. אבל נדמה לי כי היום יותר מתמיד על ילדינו ועלינו לגדול ולפעול בתוך קהילות כדי שיהיה לנו מחסום של בושה אך יותר מכך שערכינו יהפכו למרכז חיינו.
המשפחה היא התא הגרעיני המרכיב את הקהילה, והקהילה הינה התאום המרכיב את החברה הכללית, את המדינה. עלינו לחזור ולאמץ את מודל הקהילות הגלותי, לא כדי לברוח חלילה מקהילת המדינה, אלא כדי לתת לה משמעות.
"קדושים תהיו" - בחוות השומר
ובשולי הדברים. אתמול ביצעתי 'אסקפיזם' מהענן הוולקני הנ"ל לבסיס הטירונים של חיל החינוך ב'חוות השומר' שבגליל התחתון. פגשתי שם חבורה מופלאה של קצינים וקצינות מפקדים ומפקדות, שמשקיעים את כל נשמתם (ממש כך) בתבונה רבה, בהחזרתם של צעירים מאתגרים רבים למרכז החיים בצבא ובמדינה. חשתי כי ברחתי מהענן הוולקני המאיים אל קהילה של עשייה יהודית וציונית מדהימה. 'קדושים תהיו'!
לפנייה לכתב/ת 
