דו"ח: סחבת בתיקים, שופטת קראה לעו"ד "מותק"

הסחבת בבית המשפט ממשיכה לחגוג, יש שופטים שלוקח להם זמן רב לקבל החלטה ויש גם כאלה שמדברים בלשון שלא מתאימה לאולם הדיונים. כך עולה מדו"ח נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, לשנת 2009, המתפרסם בצהריים (יום ג').

מהדו"ח עולה, כי במהלך השנה שעברה התקבלו בנציבות 1,003 תלונות, לעומת 1,205 בשנת 2008. רק 131 תלונות נמצאו

 מוצדקות. מחצית מהתלונות המוצדקות היו על התמשכות הליכים ועיכובים במתן פסקי דין והחלטות.

הנציב גולדברג כתב בדו"ח, כי העומס הרב על השופטים ועומס התיקים - לא מהווים תירוץ לסחבת. בנושא הסחבת הוא כתב: "קצרה יד הנציב מלתת מענה כולל לבעיה מעיקה זו. השעה להפעלת אמצעים כאלה דוחקת ואין לדחותה. מחובת המערכת השיפוטית לתת לציבור שרות יעיל ובכך גם לשקם את אמון הציבור בה" .

27 תלונות שהוגשו היו על בית המשפט העליון, אך רק אחת נמצאה מוצדקת. אותה תלונה התייחסה לשופטת איילה פרוקצ'יה. על פי התלונה, הוגשה בקשת רשות ערעור באוקטובר 2006 על ידי בני זוג בעניין כספי, אולם רק כשלוש שנים דחתה השופטת פרוקצ'יה את בקשת רשות הערעור.

המתלונן טען כי ההחלטה לדחות את בקשת רשות הערעור אינה צודקת ואינה מנומקת, והוא אף הלין על העיכוב בנתינתה. בתגובה לתלונה ציינה השופטת פרוקצ'יה כי אמנם יש להצר על הזמן הרב שחלף, אולם לדבריה ההסבר להתמשכות ההליך נעוץ כולו בעומס בלתי סביר של מכלול עניינים העומדים להכרעה שיפוטית בבית המשפט העליון, עומס שאינו מאפשר עמידה בלוחות זמנים נאותים בכל הליך והליך. הנציב גולדברג קבע, כי למרות שהוא סומך את דבריו על השופטת ומובן שיהיו תיקים שייפלו קורבן לעיכוב ניכר, הרי ששלוש שנים הינו פרק זמן שחורג מן הגבול ואכן התלונה מוצדקת.

השופטת למתלוננת: "חצופה"

אבל לא רק בתלונות של סחבת עסק הנציב. עורך דין התלונן כי שופטת בבית משפט השלום כינתה אותו "מותק". במקרה אחר הרימה שופטת את קולה בדיון וקראה למתלוננת "חצופה". מקרה נוסף מדבר על חילופי דברים שאירעו במהלך דיון בין שופטת לעורך דין, שבסופו השופטת הורתה לכל עורכי הדין שהופיעו בדיון לצאת מהאולם.

בדו"ח מתייחס הנציב לשופטת שקראה לשופטים אחרים "זבי חוטם". ל-ynet נודע כי מדובר בנשיאת בית משפט השלום בתל אביב לשעבר, עדנה בקנשטיין, שבראיון אמרה על שופטים שביקרו מינוי של שופט אחר שהם זבי חוטם. בעקבות דבריה קיבל הנציב תלונה נגדה ובהחלטתו כתב כי כשפנה אליה היא סירבה להגיב. גולדברג קבע כי המסקנה הגיונית היא כי אכן דבריה נאמרו וכי שופט שמכנה ברבים שופטים בכינוי זה, פוגע במעמדה וביוקרתה של מערכת השיפוטית ובאמון הציבור ברשות השופטת.

בדו"ח מובאות כמה דוגמאות לכך שהשופטים מפעילים לחץ על הצדדים השונים להגיע לפשרה, כאשר מאחת התלונות עולה כי שופט בבית משפט שלום ניסה להכריח את הצדדים לסיים את התיק בפשרה, הן לפני שמיעת ההוכחות בתיק, הן לאורך שמיעת ההוכחות, ואפילו לאחר שהשופט הבין כי המתלונן איתן בדעתו להמשיך במשפט.

במקרה בו עיכב שופט בבית משפט לענייני משפחה פסק דיין ללא הסבר למעלה משנה, קבע הנציב כי בנסיבות העניין אין מקום להסתפק

 בשליחת עותק ההחלטה שנתן לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, אלא גם הפנה בהחלטה את תשומת לבה המיוחדת לכך שהתלונה נמצאה מוצדקת. תלונה נוספת, שהגיעה לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, מדברת על דיין בבית דין רבני - שבירור התלונה בעניינו העלה חשש למעשה פלילי.

השופט בדימוס גולדברג מתח גם ביקורת על עורכי הדין בדו"ח ועל הופעתם בבתי המשפט: "אין לקבל מצב בו עומד בית המשפט חסר אונים מול עורך דין, שלא חדל מלהפריע אל אף שהוא מוזהר".

במסיבת עיתונאים שקיים היום גולדברג, הוא אמר כי יש לתת משקל רב לכך שהמערכת איננה נותנת לציבור את השירות הראוי וכי צדק מאוחר הוא צדק נכה. הוא דיבר על פתרונות להקטנת הסחבת. בהצעה אחת הוא התייחס להצעתו של השר לשעבר דניאל פרידמן - שבבתי משפט לתביעות קטנות יישבו עורכי דין, ואמר שזהו רעיון טוב. ההצעה השנייה היא שתהיה לנשיא בית משפט סמכות להעביר תיק שנראה לו מתאים - לבוררות.