צ'ולו ישיר לנו סולו

אחד מאלה שבאו לשם היה ילד בשם קובי שמעוני, שנודע לימים בכינוי סאבלימינל. צ'ולו קלט את הפוטנציאל שמולו ומיד הקים אולפן קטן בחדרון אחורי בחנות, שממנו יצאו כמה מכוכבי ההיפ הופ והרגאיי הגדולים ביותר בישראל וכן כמה פרויקטים שייזכרו לעד בפנתיאון ההיפ הופ הישראלי, כגון האוספים ישראלים עצבניים 1:1 ומיקרופון למקסימום, שאיגדו את כל אלה שלא קיבלו הזדמנות או יחס אצל חברות התקליטים הגדולות. אם פעם האוספים האלה היו מחולקים במחיר סמלי זעום או אפילו בחינם, היום הם כבר נחשבים לנדירים ומבוקשים.

עם הזמן הסצינה התפתחה וכך גם אותו חדרון קטן, שהפך לאולפן הקלטות מקצועי בשם "יאגא". עשרות ראפרים והרכבים החלו לעלות לרגל לחנות, שהפכה כבר לרשת, בתקווה שצ'ולו יקליט ויוביל אותם לתהילת עולם. בעזרתם של נימי נים (נמרוד רשף) אקס בויאקה, ומג'יק (רן הרוש), אקס הרביעייה הפותחת, הוא החל לסנן קלטות וחומרים ובנה את דור הראפרים של העשור הראשון של ההיפ הופ הישראלי.

היו גם ערבי מיקרופון פתוח, שנתנו במה לכל ראפר שפעל באותה תקופה וביקש להוכיח יכולות ווקאליות. מהר מאוד הביצה התפלגה והמסחרה חגגה וכך ערבי המיקרופון ואוספי המחתרת למיניהם נעלמו. אך צ'ולו לא אמר נואש, והמשיך כל השנים לקדם ולטפח אמנים.

צ'ולו (שני מימין), עם אורטגה, מש, סגול 59, נימי ומשתתפי הערב (צילום: נעה גרייבסקי)