למה לא אמרתם?

לפני חודש וחצי עלתה הסדרה שהיינו חייבים לצפות בה, כי אנחנו ישראלים ויהודים עם לב רחום, אז מובן מאליו שלא התחשק לי. שבועות לפני זה התחילו הפרומואים ל"חטופים" באווירת "המופע של שיא הרגש" לשטוף את ערוץ 2 ולספר לי את הסיפור שכולם רוצים לשמוע: הם חוזרים! הבנים האבודים, החטופים. הם שברי כלי, חלשים, ואינם עוד האנשים שהיו. בין השורות הבנתי שנשותיהם ובני משפחותיהם בלבד לא יספיקו כדי להחזיר את שלושת אלה (בפרומואים הבטיחו אסי כהן חי) אל שלוותם, פה דרושה התגייסות של כולנו, כל עם ישראל. פתאום הפכתי גם אני חלק מהמאמץ הלאומי להחזיר את השבויים הביתה ואת הרייטינג לערב שבת של קשת.

סלחו לי על הבוטות, אבל הפרומואים מלאי הרגש הרגישו לי קצת כמו פורנו חטופים, והאוננות הרגשית הזו על חזרתם של שלושה חטופים דמיוניים, כשהאמיתי עדיין איננו - הרגישה לי לא טוב. אז לא צפיתי. זה היה גדול עליי והרגיז אותי בו זמנית.

איור: יואב דאובה

השבוע יצא לי להעיף מבט בפרק האחרון ששודר של "חטופים" וראיתי שטעיתי. "חטופים" זו לא הסדרה שחשבתי שהיא, זה לא הכינורות, הממחטות ו"כמה טוב שבאת הביתה" שהבטיחו. יש שם קווי עלילה מפתיעים, דמויות בעלות אינטרסים מנוגדים, וחשוב מכך: מתח. יש שאלה שנשאלת: מה באמת קרה לדמות של אסי כהן? שאלה שהתשובה עליה, גם אם מתחילה להתבהר, אינה צפויה ומעמידה באור אחר את דמויות השבויים החוזרים.

ומה בכך? תגידו, כמו בכל סדרה, יש בה קווי עלילה, חלק טובים יותר, חלק פחות. אלא שמזמן לא נעשתה פה סדרה שמייצרת מתח אמיתי, כזה שמתוגבר בקליף האנגרים עשויים היטב, בפרומואים עתירי רמזים שמעלים אינספור ספקולציות, ובסצנות מבוימות כך שאתה מתקשה להסיר מהן את המבט. "חטופים" העירה את הדרמה הישראלית מרבצה וגרמה לה להניח לרגע בצד את התל אביבים המיוסרים ולהחליפם במסתורין מתובל ברגש. וזה עובד. הצופים מגיעים, שבוע אחרי שבוע. וגם אנחנו.

קשת ניסו לגרום לי להרגיש שזו סדרה שכל מי שרוצה שגלעד שליט יחזור הביתה חייב לראות. אבל הפרומואים טעו - כי זו לא הסדרה הזאת. "טיפשים", בא לי לומר למחלקת הפרומו של קשת, "למה לא אמרתם לי שזו פשוט סדרה טובה?".