שתף קטע נבחר

תוכנית ויסקונסין: עבודה לעניים או עבודה בעיניים?

במסגרת תכנית וויסקונסין מקבלי הקצבאות מחויבים לבצע תכנית אישית של בין שלושים לארבעים שעות בשבוע, הכוללת הכשרה, חיפוש עבודה, חובת שירות בקהילה ועוד. האם כדאי להמשיך ולהשתמש בה? שיעור במכללה החברתית כלכלית

בימים אלה אמורה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להחליט אם להפוך את התכנית השנויה במחלוקת ויסקונסין לעובדה מוגמרת או לסתום עליה את הגולל. שלב הפיילוט של התכנית, שאמורה להביא לשילובם של מובטלי ישראל בעבודה, הופעל בירושלים (גם המזרחית), באשקלון, בנצרת והאזור, בחדרה, בנתניה ובישובי ואדי ערה, ואמור היה להסתיים באוגוסט 2009. אך ניסיונות הממשלה להפכה לקבועה וארצית כחלק מחוק ההסדרים כשלו, והפעלתה במתכונת פיילוט הוארכה עד אפריל השנה.

 

את האידיאולוגיה שעומדת מאחורי התכנית הציג רה"מ בנימין נתניהו כבר ב-2004: "אני לא מאשים אף אזרח משום סקטור, אלא את ממשלות ישראל שיצרו את תרבות הקצבאות ואת מלכודת העוני. כך קרה שאנשים לא עבדו. לא נשים ולא גברים. הקבוצות האלו גדלו מהר יותר מהאוכלוסייה, ולכן העוני גדל. והוא ימשיך לגדול כל עוד לא נשנה את התרבות הזאת של אי יציאה לעבודה. אני מודיע לכם שאין סיר בשר של קצבאות, כי בצורה הזאת הכלכלה תתמוטט והסיר יהיה ריק. חייבים להיגמל מתרבות הקצבאות".

 

בתוכנית, המשווקת באגרסיביות כמהפכה חברתית, הועבר הטיפול במקבלי הבטחת והשלמת הכנסה לידי חברות פרטיות שהחליפו בתחומים אלה את שירות התעסוקה. מקבלי הקצבאות מחויבים לבצע תכנית אישית של בין שלושים לארבעים שעות בשבוע, הכוללת פעילויות כגון הכשרה, חיפוש עבודה, שירות בקהילה (משמע 'התנדבות' חובה) ועוד. לאחר שעוררה ביקורת ציבורית נוקבת, הוכנסו בתכנית כמה ''שיפורים'': ב-2005 שונה שמה למהל"ב, ונקבע כי החברות הפרטיות ירוויחו מחצית מכל גמלה שהצליחו לשלול. ב-2007 שונה שמה ל"אורות לתעסוקה'', מובטלים מעל גיל ארבעים וחמש הוצאו ממנה, והחברות מתוגמלות יותר על השמה בעבודה, ופחות על שלילת קצבאות.

 

אז מה הבעיה? מהות התכנית היא הפקרת אזרחים הזכאים להבטחת הכנסה - גמלה המהווה רשת ביטחון אחרונה – לידי גופים למטרות רווח. פקידי תכנית ויסקונסין הם שמחליטים אם האזרחים זכאים לגמלה חודשית – מה שמקנה להם כוח אדיר אל מול המשתתפים. התכנית כרוכה בהפרטה של עוד סמכות שלטונית, ומהווה דוגמה נוספת להעברת הסמכויות מהמרחב הציבורי למרחב השוק. תהליך זה מוכר גם בשם שלושת ה-The thre D) D) : צמצום המגזר הציבורי (downsizing), הפחתת מקורות המימון הממשלתיים (defunding), והפרטת הסמכויות הממשלתיות

(devolution) שרווח מאמצע שנות השמונים. בשנים אלה פעלו ממשלות ישראל מכל קצות הקשת הפוליטית לצמצום המגזר הציבורי וההשקעות הממשלתיות בתעסוקה; וליצירת תנאים נוחים יותר להתרחבות המגזר הפרטי על חשבון המגזר הציבורי. יעד התעסוקה המלאה נזנח רשמית, וה"גמישות'' בשוק העבודה (שפועלת תמיד לטובת המעסיקים ולרעת העובדים), היתה למטרה המרכזית של קובעי המדיניות.

 

היכולת לקדם אג'נדה זו, שתכנית וויסקונסין היא חלק ממנה, תלויה בקידום התפיסה שעל פיה תקציב ממשלתי גדול מזיק לכלכלה, משום שרמת מיסוי גבוהה תגרום ל"בריחת הון'': ההון עוזב, אין השקעות, אין עבודה, וכתוצאה מכך אין הכנסות ממיסים. ולכן על העבודה לחלות את פני ההון ולרצותו. יתרה מזו, השקעה בסקטור הפרטי תועיל לחברה כולה משום שהחברות הפרטיות הן מנוע הצמיחה של כל המשק: "אינך מוריד את העשירים, אלא מעלה את העניים". טענה נוספת שמטרתה לשכנע אותנו, הציבור, שהפרטות אלה הן לטובתנו היא כי היעילות של המגזר הממשלתי פחותה מזו של המגזר הפרטי. וכצרכנים, אנחנו מרוויחים מהפרטת חברות ושירותים ממשלתיים.

 

"אחר'' מזיק ושונה

מלבד הצגת התכנית כאופציה ההגיונית היחידה מבחינה כלכלית, טוענים מקדמי הרפורמה כי הבעיה נגרמת על ידי הגורם האנושי, ולא על ידי התנאים המבניים של השוק והחברה. ומבססים תמונת עולם המחולקת ל"אנחנו" – הרציונליים, הנושאים בעול ומגלים אחריות למצב הכלכלה, ו"הם" - מי שגרמו למצב הקשה שבו נמצאים הכלכלה ומתנגדי התכנית; להלן המובטלים. על פי נרטיב זה, חלק משמעותי ממקבלי הבטחת ההכנסה הם רמאים או עצלנים, והשיח מתמקד בהפיכתם ל"אחר'' מזיק ושונה מהותית מן האזרחים הנורמטיביים.

 

להלן מספר דוגמאות:

השר מאיר שטרית, 2003: "רבותי, אני אומר לכם, שאף אדם במשק הישראלי לא מוכן שייקחו את כספי המיסים שהוא משלם, ויתנו אותם לאנשים שלא ראויים לקבל קצבה. כולם מוכנים לשלם לאנשים נזקקים, אבל לא למי שמרמים את המערכת. אני אומר לכם, שכמעט כולם יכולים לעבוד, אלא שהמערכת אפשרה להם לקבל קצבאות בלי לעבוד, אז למה שלא ינצלו את זה?"

 

שרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת, 2009: "מטרת התוכנית אינה לייצר מקומות עבודה, אלא להשקיע באוכלוסיה שהוציאה את עצמה משוק העבודה. ולכן צריכים להביא עובדים זרים לעבוד במקומם".

 

איך תשפיע התכנית על שוק העבודה במידה שתורחב?

הפעלת התכנית סימנה מעבר למדיניות רווחה מסוג ALMP - Active Labor Market Policy, שהיא שינוי מהותי של המדיניות שהייתה נהוגה עד כה. משמעות הדבר היא שהמענה היחיד למצוקה הכלכלית צריך להימצא בשוק העבודה. ותמורת דמי קיום – בין אם משכורת ובין אם קצבה – כולם מחויבים לעבוד.

 

במציאות המודרנית, בה הולכות ונעלמות המשרות בשכר (לרבים מאתנו אין עבודה, ולדורות שלמים של צעירים בעתיד מבטיחים שגם לא תהיה), ומשרות רבות אינן יציבות ולא מפרנסות בכבוד את המחזיקים בהן, באה תכנית וויסקונסין וקובעת כי או שתעבוד במשרה, או ש"תעבוד' בתכנית, ותמורת קצבת הקיום יכתיבו לך סדר יום וכללי התנהגות. כך שינתה תכנית וויסקונסין את תפיסת הזכויות של האזרח; הזכות לגמלה הייתה תמיד תלויה במילוי חובות, אך כיום הזכות רופפת יותר מתמיד.

 

החלשת הזכאות לגמלאות משפיעה לא רק על המובטלים, אלא גם על העובדים ועל שוק העבודה

 כולו: התניית הגמלה בקבלת כל עבודה שהיא, והשימוש הנרחב בשירות בקהילה (עבודת חינם) דוחפת את האזרחים לעבודות לא ראויות, חלקיות וארעיות, ומחלישה עוד את כוח המיקוח של העובדים אל מול המעסיקים.

 

למעשה, המשמעות האמיתית של התכנית היא במישטור האוכלוסייה: היא מאותתת לבלתי מועסקים שעליהם לציית, ולעשות כל דבר תמורת הנדבה שהם מקבלים מהמדינה; ומאותתת לעובדים שעליהם לשמור על מקום העבודה שלהם בכל מחיר: להיות כנועים, לא להרים ראש, לא לדרוש תנאים, ולא להרגיז חלילה, את המעסיקים. זאת משום שלא ימצאו שום תמיכה מחוץ לשוק העבודה - המדינה כבר לא דואגת להם!

 

  • הכותבת היא פעילה בתנועת תראבוט , ועובדת בשומרי משפט - רבנים למען זכויות אדם.


  • המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. המדור מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
באשמה של מי?
צילום: צפריר אביוב
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים