שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מי צריך Windows? בדקנו את Ubuntu 10.04
    ביום ה' האחרון יצאה לשוק גירסה 10.04 של אובונטו - מערכת הלינוקס הנפוצה והידידותית למשתמש. מערכת ההפעלה החינמית, המתחרה ב-Windows, מציגה הפעם כמה הפתעות נאות במיוחד. בדקנו
    כל פעם שיוצאת גירסה חדשה של אובונטו, הפצת הלינוקס הפופולרית ביותר, כתבי הטכנולוגיה אומרים – הנה, הפעם זה יקרה, הפעם היא תביס את חלונות. אלא שזה לא קורה. ההתקדמות של לינוקס בשוק מערכות ההפעלה הביתיות דומה יותר לריקוד סלוני: צעד קדימה, צעד לאחור.

     

    אך השנה הגיעה לינוקס לנקודת ציון מעניינת: היא עברה את סף האחוז הבודד בשוק, וחשוב מכך: חברה לא קטנה בכלל, הכריזה כי היא עומדת להוציא מערכת הפעלה בקוד פתוח – הלוא היא גוגל עם כרום. אני סבור כי חלק מההמצאות של גוגל עבור הכרום, שיצאו בקוד פתוח, יעשו רק טוב למערכת ההפעלה החופשית.

     

    כך או כך, ביום חמישי האחרון יצאה לשוק גירסה 10.04 של אובונטו, והחלטנו לבדוק מה השתנה בה מאז גירסה 9.10 שיצאה לפני חצי שנה - שזכתה לביקורות צוננות ובכללי, נחשבה כחלק מהריקוד: צעד לאחור.

     

    התקנה

    למי שרוצה לדעת איך משיגים עותק של אובונטו לינוקס (היא בחינם!), מומלץ לקרוא את המדריך הזה. אנחנו נדלג ישר לשלב שבו כבר צרבתם את תקליטור ההתקנה, הכנסתם אותו לכונן והפעלתם את המחשב.

     

    כבר בהתחלה ציפתה לנו הפתעה נעימה: תפריט ההפעלה הראשוני אמנם באנגלית, אבל הקשה על F2, שמציע אפשרויות שפה, ובחירה בעברית – החליפה את התפריט לעברית, לראשונה בתולדות אובונטו. זהו צעד חשוב בהקטנת הניכור והפחד הראשוני.

     


     

    היופי באובונטו (ובשאר הפצות לינוקס המרכזיות), הוא היכולת לנסות את המערכת ללא שינויים למחשב. בחרנו ב"התנסות באובונטו ללא התקנה", ודי במהירות קבלנו את שולחן העבודה החדש, עם הצלמית: "התקנת אובונטו 10.04". מי שרוצה יכול כאן להתנסות במערכת ולהחליט אם היא לטעמו. מי שהחליט להתקין – פשוט צריך להקליק.

     

    בגירסה הקודמת, מצאנו במסכי ההתקנה שגיאות מביכות כמו כפתורים שלא עוברתו, וגימור שהיה עשוי להרתיע את המשתמש הפשוט. לא הפעם. הפעם הקפידו באובונטו על הביצוע, ולמעט בעיה קלה של יישור לימין – מסכי ההתקנה דוברים עברית שוטפת.

     

    שבעה צעדים קלים, שכוללים כמה שאלות פשוטות כמו שם המשתמש הרצוי לנו, ואימות של השעון ופרישת המקלדת שלנו, שדורשים מצד המשתמש "מעורבות כבדה" בעיקר בדמות הקלקה על "קדימה" – וההליך ההתקנה מתחיל.

     

    צילום מסך

     

     

    למי שיש חלונות על המחשב (לרובנו) אובונטו כבר תדע בעצמה לזהות את המחיצות שלכם, ולהגיד ל-Windows "זוזי קצת ותעשי מקום", כדי לשכן את עצמה על הכונן שלכם, ללא כל צורך בהתערבות מצדכם. המהדרין כמובן יכולים להתעסק ידנית עם המחיצות, אך זו אינה האפשרות המומלצת למשתמש הממוצע. אובונטו גם יודעת ל"שאוב" את ההגדרות האישיות שלנו ממערכות הפעלה קיימות.

     

    המצגת שמלווה אותנו בזמן הליך ההתקנה, עוברתה גם היא, ונראית נקיה, ידידותית ונאה מתמיד. הליך ההתקנה מסתיים תוך פחות מרבע שעה, זמן התקנה קצר מאוד.

     


     

    לאחר סיום ההתקנה, אובונטו מציעה לנו בנועם להמשיך ולהתנסות מתוך התקליטור – או להפעיל את המחשב מחדש, ולצלול אל תוך מערכת ההפעלה שזה עתה הותקנה.

     

    מראה, תחושה ושולחן העבודה

    במסגרת מתיחת פנים כללית למותג אובונטו, שונה המראה של מערכת ההפעלה. החום המסורתי והעגמומי, ננטש לטובת סגול מודרני וחלקלק וגם הלוגו עבר טיפול קוסמטי, כאשר הערך המוביל של ערכת הנושא כעת הוא "אור".

     

    כדי להשלים את העבודה, נוספו שתי ערכות נושא חדשות: Ambiance ו-Radiance, עם טפט חדש. התוצאה הסופית, לטעמנו, נאה מאוד ומהווה שיפור רציני במראה.

     

    צילום מסך

     

     

    במסגרת הצחצוח והמירוק הכללי, נוספו גם מחוונים לסרגל הכלים העליון, שכעת גם יספרו לכם אם התקבל דואר חדש, מסר מיידי או תוכן חברתי חדש. בכלל, רשתות ושירותים חברתיים הוטמעו בגירסה החדשה באופן בולט לטובה, ונעסוק בכך בהמשך.

     

    לסיום הפרק הזה, רק נזכיר שבניגוד לחלונות שמגיעה עם מנהל שולחן עבודה גרפי אחד ויחיד, לאובונטו, יש למעשה, לפחות שלושה כאלה. שלוש תפיסות שונות, בעיצוב שונה, שאמורות להתאים את עצמן אליכם – ולא להיפך. זה חלק מהבחירה שמעניקה התוכנה החופשית.

     

    כברירת מחדל, מגיעה אובונטו עם מנהל שולחן העבודה GNOME, אך קיימים (או שניתן להתקין אותם מתוך אובונטו) שני מנהלי שולחן עבודה נוספים: KDE ו-XFCE. האחרון הוא ספרטני משהו, אך KDE הוא שולחן עבודה פופולרי מאוד, ויש "מומרי לינוקס" המחשיבים אותו נוח יותר מ-GNOME, בשל הדמיון שלו ל-Windows. ל-KDE נקדיש סקירה נפרדת.

     

    ביצועים

    מלבד הליטוש במראה לגירסה החדשה של אובונטו, יש גם הרבה שינויים מתחת למכסה המנוע: מנהל התקן חדש ופתוח ל-nVidia, ליבה (Kernel) בגירסה 2.6.32 וההסרה של שכבת ניהול החומרה HAL מהליך האתחול – כולם אמורים לשפר את ביצועי המערכת.

     

    בחנו את אובונטו 10.04 עם מחשב נייח ישן יחסית, AMD Athlon 64 X2 3800 עם שני גיגהבייט זיכרון ועם נטבוק חדיש יותר, Eee PC 1005P של אזוס עם מעבד ATOM N450 וזיכרון של גיגהבייט בודד – ויצאנו מרוצים.

     


     

    עם זמן עליה של 24 שניות, זמן התעוררות משנת חורף (Hibernate) של שש שניות וזמן כיבוי של פחות מעשר שניות – אובונטו בהחלט נותנת מענה טוב עם זמני העליה והכיבוי הדומים של Windows 7 על אותם מחשבים.

     

    בכלל, המערכת מפגינה קלילות, ולא התרגשה גם כשפתחנו כמה יישומים במקביל, והעמסנו עליה משימות כמו נגינת סרט, גלישה, עיבוד תמלילים ועוד כמה משימות רקע.

     

    צריכת המעבד נעה בין 43 ל-51 אחוז, וצריכת הזיכרון עמדה על כרבע מהזיכרון במחשב הנייח. בנטבוק, ניצולת המעבד במצב דומה עמדה על בערך 70 אחוזים וכ-60 אחוזים צריכת זיכרון.

     

    לצד המספרים, התחושה הכללית והסובייקטיבית היא של מערכת זריזה, שמגיבה אל המשתמש במהירות, ומפגינה ביצועים שלא נופלים משל Windows 7 או OSX.

     

    תוכנות

    אובונטו, שתמיד הגיעה עם ערכת כלים טובה מותקנת מראש (דפדפן, מעבד תמלילים, תוכנת מסרים מיידים, תוכנת דואר ועוד ועוד) גם לא מתעלמת מהטרנד החברתי ששוטף את הרשת.

     

    מוטמעת אל תוך שולחן העבודה, היא Gwibber – תוכנה המטפלת בכל צרכי השיתוף והמעקב שלכם: פייסבוק וכל התוכנות המסתיימות ב-ר' – טוויטר, פליקר ועוד. היא חביבה, נעימה וקלה מאוד לתפעול. ההטמעה שלה אל שולחן העבודה, מבטיחה שלא תפספסו שום ציוץ מאף אחד.

     


     

    חנות התוכנות הענקית ממילא של אובונטו (שרובן ככולן בחינם), עברה שיפוץ, ועכשיו היא נוחה ומאורגנת מתמיד – מסודרת לפי מחלקות. כל מה שצריך זה לבחור, וללחוץ על התקנה. יותר קל ויותר פשוט מחלונות - ומאוד מזכיר את חנויות היישומים של הסלולר.

     


     

    יכול להיות שהיום, עם חדירת הטלפונים החכמים, התפיסה הזו תיראה פתאום הגיונית למשתמש הישראלי, ופחות מוזרה מבעבר.

     

    פינגווינים מנגנים בעננים

    גם לאובונטו יש שירות ענן משלה, המכונה Ubuntu One. הוא הוצג לראשונה בגירסה הקודמת, בצורה מגומגמת משהו. בגירסה הנוכחית הוא נעשה בשל בהרבה והפך לתוספת מאוד נאה, המשדרגת את חוויית המשתמש.

     

    לאחר הליך רישום קצרצר, אתם יכולים לקבל, ובחינם, נפח אחסון של שני גיגהבייט – ולסנכרן אליו כל ספריה או קובץ שתבחרו. פתרון נהדר ויעיל כדי לגבות את החיים הדיגיטליים שלכם, ולגשת אליהם מכל מקום. השירות מוטמע באופן חלק לתוך מערכת ההפעלה, ולמעשה האחסון בענן הופך להיות חלק טבעי
    ממנה. מה שכן, השירות סובל פה ושם עדיין מבעיות יציבות, בשל שדרוגים הנובעים מביקוש.

     

    אין iTunes בישראל? לא נורא. אובונטו מציעה דרך הענן גם חנות מוזיקה. קטנה אמנם במבחר שלה, אך איכותית בטעמה, וכזו שמאפשרת רכישה של מוזיקה לועזית – באופן חוקי למהדרין וחווייתי.

     

    זהו בונוס חביב מאוד למי שמתקין אובונטו, והיתרון – המוזיקה נשמרת בשירות, וזמינה מכל מחשב עם Ubuntu One.

     

    סיכום

    אובונטו 10.04 היא מערכת הפעלה קלה, ידידותית מאוד למשתמש הישראלי בזכות עברות מוצלח במיוחד הפעם, וטובת מראה וביצועים.

     

    עוד היא טומנת בחובה כמה הפתעות חדשניות כמו הטמעה נקייה וחלקה של רשתות חברתיות אל תוך מערכת ההפעלה, ושירות אחסון בענן מתקדם, הכולל אפילו חנות מוזיקה מובנית.

     

    יחסית למחירה (אפס, אם לא כוללים את עלותו הזעומה של התקליטור), היא מציעה תמורה מצוינת, ובהחלט מומלצת לניסיון על ידי המשתמש הביתי. לאור מחירי השדרוג הגבוהים יחסית של Windows 7 בישראל, מאוד יכול להיות שהפעם, תרצו להישאר.

     

     

    צריכים עזרה בלינוקס? קהילת הקוד הפתוח היא קהילה חמה ותומכת. נסו את הפורומים של אובונטו ישראל או אתרים כמו הפינגווין ולינמגזין.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מי צריך Windows? בדקנו את Ubuntu 10.04"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ביטוח רכב
    מומלצים