האם תובע זכאי לקצבת שארים לאחר שבן זוגו המבוטח בקרן מקפת הלך לעולמו? זו השאלה שעמדה לדיון בבית הדין לעבודה. בפסק דין מפורט ועקרוני קבעה השופטת לאה גליקסמן, סגנית נשיאת בית הדין לעבודה, כי "יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובע היה בן זוגו של המנוח וזכאי לפנסיית שארים מהקרן, בהתאם לתקנון".
מכתב התביעה עולה כי התובע, יליד אמצע שנות ה-60 ועובד כקבלן שיפוצים, היה רווק ואב לבן שנולד מחוץ למסגרת הנישואים. בתביעה שהגיש נגד קרן מקפת, טען כי הוא היה בן זוגו של המנוח במשך שנים רבות וחלק את חייו "בחיי זוגיות, שיתוף ואהבה במשק בית משותף". את התובע ייצגה עורכת הדין עירא הדר.
קרן מקפת, מצדה, שבה המנוח היה מבוטח, טענה כי "אכן התקיים קשר בין התובע לבין המנוח, אולם קשר זה לא השתכלל לידי קשר של ידועים בציבור, וכן התובע לא התגורר עם המנוח במשך שנה רצופה עד ליום בו נפטר המנוח".
המנוח, בן 65 במותו, היה רווק ועבד ככלכלן בבנק עד שפרש מעבודתו בשנת 2000. השופטת קבעה בפסק הדין כי
בהתאם לתקנון האחיד של קרן הפנסיה מקפת, על מנת להיות זכאי לקצבת שארים על התובע להוכיח את קיומם של שני תנאים:
- שהיה בן זוגו של המנוח לפני חודש הזכאות הראשון של המנוח לקצבת זקנה.
- שגר עם המנוח לפחות שנה רצופה אחת קודם לפטירת המנוח.
"במקרה הנדון, מדובר בבני זוג מאותו מין, אולם אין בכך כדי להשליך על הזכויות המהותיות המגיעות לתובע, ככל שיוכר כ"אלמן פנסיונר", ובמקביל עליו לעמוד בתנאים לזכאות הקבועים בתקנון הקרן", קבעה השופטת. עם זאת, השופטת עמדה על "הקלות מסויימות" בהוכחה בהיבט הראייתי משום שבני הזוג היו "בארון" כלפי הסביבה.
"יחד עם זאת, בבחינת השאלה אם בני זוג מאותו מין היו ידועים בציבור, הרי שבנסיבות מסוימות יש להביא בחשבון את המיוחד בקשר של בני זוג מאותו מין, בעיקר בהיבט של הוכחת הקשר, דהיינו כמות הראיות וסוג הראיות שיידרשו (להלן – ההיבט הראייתי), ולעתים גם בהיבט המהותי, כגון דרישת המגורים המשותפים. כפי שיוסבר להלן, בנסיבות מקרה זה, לדעתי על בית הדין להתחשב בכך שמדובר בקשר בין בני זוג מאותו מין בשני ההיבטים".
ההיבט הראשון שמציינת השופטת הוא ראייתי. בהקשר זה היא קובעת כי הקשר הרומנטי והזוגי בין המנוח לתובע הוסתר "ורק חבריהם הקרובים וחלק מהשכנים ידעו על הקשר ביניהם. עם זאת היא מציינת כי "המנוח היה שלם עם היותו הומוסקסואל, אך כמי שגדל בתקופה שבה הדבר נחשב לטאבו חמור, ומאחר שהיה אדם מופנם ומסוגר החי בדלת אמותיו, הוא הקפיד לנהל חיים דיסקרטיים ביותר, ושמר על חשאיות מלאה של הקשר בינו לבין התובע כלפי אמו וכלפי אחיו, עמו לא היה לו קשר במשך 30 שנה".
בעדותו אף אמר התובע: "אני בא ממשפחה של פעם. הורים יוצאי עדות המזרח. תתאר לך שאני אבוא לאמא שלי ואגיד לה שאני הומוסקסואל וגר עם גבר. היא תמות באותו רגע. גם היום היא לא יודעת ואני מסתיר את זה".
השופטת קבעה כי עדותו של התובע מהימנה בעינה. עוד היא קבעה כי "אחיו של המנוח מנע מהתובע להוציא מסמכים מהדירה בה התגורר המנוח (וכאמור להלן ביחד עם התובע), שיתכן שהיה בהם כדי להוות ראייה או לפחות לתמוך בהוכחת התביעה".
בהתייחס להיבט המהותי קבעה השופטת כי המבחן להכרה בבני זוג כידועים בציבור כפול:
- על בני הזוג לקיים חיי משפחה, כלומר מערכת יחסים אינטימית המעידה על קשירת גורל.
- ושנית - עליהם לנהל משק בית משותף.
עם זאת, תנאי נוסף בתקנות של קרן מקפת לקבלת זכאות לקצבת שארים הוא "המגורים של הפנסיונר שנפטר לפחות שנה אחת לפני לפטירתו של הפנסיונר. בנקודה זו טענה קרן מקפת כי "התובע והמנוח ניהלו את חייהם בשתי דירות שונות", ואף ציינו כי הפסיקה לא מכירה בכך כמגורים משותפים.
השופטת קבעה כי בתקופה הסמוכה למותו של המנוח מרכז חייו של התובע היה הדירה בה התגורר המנוח וציינה: "לפיכך, יש לראות את התובע כמי שהתגורר עם המנוח שנה קודם לפטירתו, ואין בהיעדרות התובע מפעם לפעם מהדירה ברח' ק' כדי לשלול קביעה זו".
בהתייחס לטענת הקרן כי לא היה לבני הזוג חשבון בנק משותף או שותפות כלשהי בנכסים קבעה השופטת כי הייתה שותפות כלכלית מסוימת בין התובע לבין המנוח, והוכח שהמנוח תמך כלכלית בתובע. בכל מקרה, שיתוף נכסים ו/או תמיכה כלכלית של המנוח בתובע אינם תנאי לתשלום קצבת שארים".
הפסק הדין קבעה השופטת כי "יש לקבל את התביעה ולהצהיר כי התובע היה בן זוגו של המנוח וזכאי לפנסיית שארים מהקרן, בהתאם להוראות התקנון" עוד קבעה כי קרן מקפת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 שקל בתוספת מע"מ.
