מלחמת המצוירים
סדרות אנימציה הן כבר מזמן הזירה הכי נשכנית של הסאטירה הטלוויזיונית באמריקה. הן נהנות לשפד את הצרכנות, את הנשיא, את המפלגות, את הדת, את הסלבז וגם זו את זו. בתפקידים הראשיים: "משפחת סימפסון" כאבא שסופג עקיצות מהולות בהערצה מהילדים המופרעים ומסכסך ביניהם; "סאותפארק" כילד הרע שמטנף את כולם ושונא את "איש משפחה" – הילד המצליח שלא מחזיר מכות כי הוא עסוק בלעשות מיליונים

זהו סיפור של יצרים, תככים, מניפולציות ותשוקות, שנפגשים עם אמביציות חסרות מעצורים ומגיעים לנקודת האל חזור. טוב, נו, האמת שזה לא. אולי כי אין בסיפור הזה נשים, רק חנונים עשירים שהיו ילדי כאפות בתיכון ועדיין רוצים להוכיח את עצמם. כן, זה סיפור על מלחמה, אבל מבדחת יחסית. היוצרים של סדרות האנימציה למבוגרים - "משפחת סימפסון", "סאותפארק" ו"איש משפחה" - מספקים לנו כבר שנים מערכה אחרי מערכה: הם לא בוחלים באמצעים, לא מסתירים את דעותיהם זה על זה, מתחפרים בקליקות סגורות ומאכילים את המעריצים שלהם בסיבות לשנוא זה את זה, באותה להיטות שפעם היתה שמורה במחוזותינו למחנות של עפרה חזה וירדנה ארזי. בפינה אחת של הזירה נמצאים הצמד חמד מאט סטון וטריי פארקר, שהפכו את "סאותפארק" לסאטירה קיצונית עם חיבה להפרשות גוף. בפינה השנייה נמצא סת מקפרלן, יוצר "איש משפחה", גיק מד"ב טיפוסי וילד הפלא המכהן של הטלוויזיה האמריקאית. מרחף מעליהם, במרחק סביר, נמצא האב המייסד של האנימציה למבוגרים - מאט גרונינג, גאון שמנמן ועוקצני, שלמרות שיכול להסתכל על המריבה מהצד ולא להתערב, מוכיח כי גם בגיל 55 אפשר להיות בעניינים.

 

ערב שידור הפרק ה־150 של "איש משפחה" בראשון האחרון, רעשו הרוחות בתגובה לראיון חגיגי שסת מקפרלן נתן ללארי קינג. כולם רצו לדעת מה יהיה לסת לומר על יוצרי "סאותפארק", שנמצאים כעת בחזית - אחרי שהכניסו לפרק 201 את דמותו של הנביא מוחמד בתוך תחפושת של דובי, וקיבלו איומים מצד קיצוניים מוסלמים. בבנייני הרשת שלהם, קומדי סנטרל, הוצבה שמירה מיוחדת, והבאזז של "סאותפארק" שקצת נעלם לאחרונה חזר ובגדול. האנשים של "משפחת סימפסון" כבר הספיקו להגיב לאירוע בצעד חסר תקדים - בסצנה מתוך הפתיח הם נתנו לבארט לכתוב על הלוח "סאותפארק, היינו עומדים לצידכם אבל אנחנו מפחדים" - והביעו סולידריות מרגשת עם המחיר שמשלמים על יצירת סאטירה. אבל התגובה של מקפרלן היתה מה שחולי הטלוויזיה באמת ציפו לו. כבר שנים שיוצרי "סאותפארק" תוקפים את מקפרלן על סגנונו הקומי. האם ימחל על כבודו ויביע הזדהות עם מאבקם הפעם? למרבה האכזבה, קינג בחר שלא לשאול אותו על כך באופן ישיר; או על פי הסברה היותר הגיונית - מקפרלן התנה את הראיון שלו בכך שלא יישאל על כך.


הביא את האנימציה לפריים טיים. מאט גרונינג והסימפסונים

(צילום: גטי אימג / Getty Images) 

 

הטוקבקיסטים געשו. מעריצי "איש משפחה" אמרו כי אין בכלל צורך להתייחס ל"סאותפארק" הפרובוקטיביים שסתם מנסים לסחוט תשומת לב, בעוד מעריצי "סאותפארק" כעסו על שהראיון הפך לעוד שלב סתמי במסע היחצנות של רשת FOX. נכון לעכשיו, כשהעולם חוגג את הצלחתו של מקפרלן, הכותב הרווחי ביותר בטלוויזיה עם חוזה של 100 מיליון דולר - הכדור נמצא לגמרי בידיים שלו. נדמה כי סטון ופארקר לא יכולים לחכות לתגובה שלו. הם כבר הביעו בעבר את אכזבתם - "הכותבים של 'איש משפחה' מתעלמים מאיתנו כי יש להם הרבה יותר כסף מלנו", אמר פעם מאט סטון, "בינתיים זו מלחמה חד צדדית".

 

לא נכחיש שאנחנו קצת נהנים מכל המריבות הללו. אחרי הכל, מדובר בשינוי מרענן מהפאסון המכובד הנהוג בדרך כלל בהוליווד, וכל עוד יש לו פורקן אינטלקטואלי ויצירתי, הוא עושה די טוב לצופים המעורבים.

 

כל זה לא יכול היה לקרות בלי גרונינג כמובן, שהגיע ללוס אנג'לס בשנת 1987 עם בלוק ציור ורצון לומר משהו. "אני כותב שיודע לצייר", אמר על עצמו שנים מאוחר יותר, כשניסה להסביר מדוע החליט להתרחק מעולמות הדיסני וליצור דווקא דמויות צהובות, פרימיטיביות למראה, עם ארבע אצבעות ופאנצ'ים קורעים. הראשון לזהות את הכישרון של גרונינג היה המפיק ג'יימס אל. ברוק, שגייס אותו מכתיבת טור קומיקס בעיתון אל פינה בסדרה של טרייסי אולמן ברשת FOX. מאז, כבר 21 עונות, זהו הבית הטלוויזיוני של גרונינג. המערכונים האיטיים בחסות אולמן הפכו לסיטקום באורח מלא, שהתבסס על משפחת היוצר - גרונינג עצמו גדל בפרבר בשם ספרינגפילד באורגון, לאביו קוראים הומר, לאמו מרגרט, ויש לו שתי אחיות בשם ליסה ומגי. "משפחת סימפסון" (המשודרת אצלנו ב־yes ובערוץ הראשון) היתה התוכנית הראשונה שהביאה את האנימציה לפריים טיים האמריקאי בהצלחה, כונתה על ידי מגזין "טיים" "הסדרה הטובה ביותר של המאה ה־20", גרפה עשרות פרסי אמי והפכה לקופה רושמת, עם פארק שעשועים, משחקי מחשב וסרט באורח מלא שיצא בשנת 2007. במשך השנים כיהנו שם עשרות כותבים, מהם הטובים בתעשייה האמריקאית - קונאן אובראיין וריקי ג'רוויס תרמו מזמנם, ובקרוב, כך דווח, ייכתבו כמה פרקים על ידי סת רוגן ואוון גולדברג ("סופרבאד"). בינתיים, דורות של מאיירים גילו את הקהל המבוגר והחלו לנפק להיטים נוספים - כמו "המלך היל", "ביוויס ובאטהד" ו"דאקמאן", אך רק בשנת 1997, כשמשפחת סימפסון כמעט סגרה עשור, קמה לה מתחרה אמיתית.


הצילה את רשת הכבלים מקריסה. סאותפארק

 

כמו גרונינג, גם טריי פארקר ומאט סטון הגיעו מפרברים אמריקאיים מנומנמים וחיפשו דרך לבטא את ההומור השחור שהספיקו לפתח שם. הם הכירו כסטודנטים באוניברסיטת קולורדו, מצאו אהבה משותפת להומור של "מונטי פייתון" ולבדיחות פלוצים, והחלו לעבוד יחד על סרט אנימציה קצר בכיכובם של ארבעה ילדים הבונים איש שלג, עד שהוא קם והורג אחד מהם. "הו אלוהים, הוא הרג את קני, הנבל!", אומר אחד הילדים, מה שלימים הפך לאחד הקאץ' פרייזים המדוברים ביותר בתרבות האמריקאית. סטון ופארקר הבינו שיש להם חיבור טוב יחד, חולני אך אפקטיבי, והתאהבו בדמויות המשונות שהמציאו, עם ראשים ענקיים וגופים מרובעים. הם החליטו לארוז את עצמם יחד להוליווד, שם הפיצו את הבשורה באינטרנט, עד שקיבלו הצעה מרשת קומדי סנטרל, להפוך את הסרט הקצר לסדרה באורח מלא שתיקרא "סאותפארק" (אצלנו היא משודרת בביפ).

 

ההיסטוריה של "משפחת סימפסון" חזרה על עצמה - כבר בעונה הראשונה הוכרז כי "סאותפארק" מצילה את רשת הכבלים המקרטעת מאבדון, הם מצאו עצמם על שערי "הרולינג סטון" ו"ניוזוויק", והמלחמות המתוקשרות שלהם לחופש יצירתי מול הרשת הפכו לשגרה. הומור ההגעלות שלט שם, עם דמות של קקי מרקד ושר; סקס ונטיות מיניות היו נושא מוביל, וגם הסאטירה קיבלה טוויסט. בעוד ש"משפחת סימפסון" נחשבה לסמן שמאלי וליברלי, "סאותפארק" לא כבלה את עצמה באידאולוגיה אחת. השמאל הפך אצלה למושא לעג לא פחות מהימין, מה שלדעת מומחים פיתח סוג מסוים של "רפובליקני סאותפארק", צעירים ניהליסטים שלא מוכנים לקבל מרותה של אף מפלגה - והתבסס על האמירה של סטון, "אני שונא שמרנים, אבל אני ממש פאקינג שונא ליברלים". סלבריטיז הפכו למטרה קבועה של הכותבים ובעיקר טום קרוז, שקיבל רמיזות עבות על נטייתו המינית ואין ספור התכתשויות עם כת הסיינטולוגיה - מה שלבסוף גרם למי שדיבב את "שף", אייזק הייז הסיינטולוג, לעזוב את התוכנית בטריקת דלת.

 

בשנת 1999 שוחרר סרט באורח מלא של "סאותפארק", והעניינים החלו באמת לבעור. באותה תקופה התעורר אותו גל נגד של מבקרים נגד משפחת סימפסון, על שמשהו שם הלך לאיבוד. הכתיבה עדיין היתה מהודקת, אך רבים הרגישו ששינוי הצוות גורם לתוכנית לאבד את המתיקות שלה וללכת למקומות מופרכים מדי מבחינה עלילתית. יוצרי "סאותפארק" עדיין ראו ב"משפחת סימפסון" את מי שמטילה צל ענק על פועלם, והתכתבו עם חוסר הביטחון שלהם בפרק שנקרא "הסימפסונס כבר עשו את זה", שכולו הומאז' לעלילות של סדרת המופת. זמן מועט לאחר מכן הגיבו "משפחת סימפסון" בפרק שבו בארט רואה "סאותפארק" בטלוויזיה וצוחק על כך שמבוגרים מדבבים ילדים - מה שכמובן מהווה אירוניה עצמית, היות שזה המצב גם אצלם. תחילת שנות האלפיים, אם כן, היה זמן של הרמוניה בין שתי הגדולות - אך לא כך יהיה עם "איש משפחה", שבדיוק נולדה.


שילוב מושלם בין סאטירה לנונסנס. איש משפחה 

 

היא הגיחה לעולם ב־1999, כאחות קטנה של "משפחת סימפסון" ברשת FOX, ובשלב ראשון זכתה בעיקר להתעלמות. את ההצעה לכתוב את "איש משפחה" מקפרלן קיבל מ־FOX עצמה, שם כבר עבד בלא מעט סדרות קומיות, ובגיל 24 היה המפיק בפועל הכי צעיר של הרשת. הוא המציא סדרה שבמבט ראשון נראתה כמו "משפחת סימפסון" – אותה אנימציה צבעונית, אותו פרבר שמרני, אותו גבר טיפש עם כוונות טובות הנשוי לאשה חכמה ממנו, אותו בן טיפשון ובת לא מקובלת, אבל במקום תינוקת שלא אומרת דבר - תינוק מדבר בשם סטואי, שהוא למעשה גיבור הסדרה, וגם בראיין, הכלב של המשפחה, חובב גראס, סופר מתחיל, היחיד שמבין את דבריו של סטואי והדמות הכי אינטליגנטית במשפחה. הפרק הראשון, ששודר אחרי הסופרבול, החל עם פיטר גריפין, הצופה בסרט "פילדלפיה" ומתפקע מצחוק - הרי כל סרט עם טום הנקס חייב להיות קומדיה, גם אם לגיבור שלו יש איידס.

 

ההומור של "איש משפחה" - סדרה שבאופן מוצהר הושפעה מ"משפחת סימפסון", אך רצתה לקחת את זה לשלב הבא - היה השילוב המושלם בין סאטירה לנונסנס, כשאין ספור אסוציאציות מלאות דמיון מותחות את הז'אנר למקומות חדשים ומציינות עליית מדרגה בכל הקשור למחוות לסדרות ולסרטים ישנים באמצעות פלאשבקים מופרעים, שיכולים להימשך דקות ארוכות על חשבון התקדמות העלילה. במשך שלוש עונות "איש משפחה" בנתה בסיס מעריצים יציב, אך לא מספיק כדי להרשים את הרשת. בשלב מסוים הוחלט להוריד אותה מהאוויר, מה שנתן למקפרלן שהות ליצור את הבייבי הנוספת שלו, "אבא אמריקאי" . הסדרה הוחזרה לשידור ב־2005, ובכך היתה לסדרה הראשונה שחודשה בעקבות הצלחת מכירות היסטרית ב־DVD. האהבה העצומה של צופי "איש משפחה", שהפכו אותה לזיכיון של ביליון דולר ולמטילת ביצי הזהב העיקרית של FOX, החלה להדאיג את "סאותפארק". אבל זו לא היתה מלחמה של רייטינג או כסף - הרי אלה ברשת והם בכבלים - אלא של יוקרה.

 

בשנת 2005, מגזין "MAD" התנ"ך של הגיקים, הכריז על "איש משפחה" כיורשת הרשמית של "משפחת סימפסון", כאשר ציירה את גיבוריה בסטייל הסימפסונס על השער - צעד שמחד עשה לה כבוד, ומאידך יותר מרמז על

 הדמיון בין הסדרות והוביל חלק ממעריצי "משפחת סימפסון" להתחיל לחפש הוכחות כל כי מה שעושים ב"איש משפחה", כבר נעשה אצלם בעבר. עד מהרה התמלא האינטרנט קטעי וידאו שמראים כי "איש משפחה" גונבת בדיחות - חלק מהן מטרידות, כמו קטע בו כלב המשפחה משגל כלבת מירוץ, או הומר/פיטר משחקים בלאק ג'ק בטפשות; חלק מהן קטנוניות אך מספיק כדי לגרום לרשת לרעוש. גוגל על "איש משפחה" ו"rip off", יכול גם להוביל לאתרים שלמים שמוקדשים לתאוריות חוסר המקוריות.הבעיה של יוצרי "סאותפארק" עם "איש משפחה", היתה אחרת ולא קשורה לגניבות - הם פשוט לא יכלו לסבול את הסדרה שלוקחת להם את הפוקוס.

 

נקודת המפנה ביחסי היורשות הגיעה בשנת 2006, כאשר לסטון ופרקר נמאס שמשווים אותם ל"איש משפחה" כל הזמן. הם הכניסו את כל המחשבות והכעסים שלהם אל דמותו של אריק קרטמן, שבפרק מיוחד וכפול, "מלחמת המצוירים", עושה דרכו לאולפני "איש משפחה" כדי לעצור שידור של פרק שנוי במחלוקת (שוב, הנביא מוחמד מככב), אך בדרך מודה כי זו לא האידיאולוגיה שמנחה אותו, אלא סלידתו מההומור של "איש משפחה". כאשר הוא מגיע לאולפנים, הוא המום לגלות כי כותבי הסדרה הינן פרות ים באקווריום. הן זזות לאט בתוך המים ומזיזות ממקום למקום כדורים, עליהם רשומים אזכורים מתרבות הפופ, וכך הן יוצרות את קטעי האסוציאציות השזורים בהמוניהם בכל פרק של "איש משפחה". גם בארט סימפסון קיבל תפקיד אורח באותו פרק, כאשר יוצרי "סאותפארק" מנכסים לעצמם את הסימפסונים כחבריהם, וקרטמן ובארט מתייעצים יחד כיצד יורידו את "איש משפחה" מהמסך.

 

הביקורת היתה רהוטה ומחודדת - "סאותפארק", המונעים על ידי עלילה ליניארית יחסית, סולדים מההומור האסוציאטיבי והרנדומלי של "איש משפחה", אשר פרק שלה, לדידם, הוא לא יותר מאוסף של בדיחות שאינן קשורות זו לזו. מקפרלן ראה, הפנים ולא הגיב באופן רשמי. אך בכל פעם שנשאל מה דעתו על כך שמשווים אותו לחיה הכי מטומטמת ועצלה באמריקה, הוא חייך ואמר ש"סאותפארק" צודקים בכל מה שהם אומרים עליו. הרי מעולם לא הכחיש כי הוא אוהב גאגים, ולכן לא מבין על מה הטענה. וכן, צודקים יוצרי "סאותפארק" כי זה לא ממש משנה אילו הלצות מופיעות באילו פרקים - אבל האם זה הופך את הסדרה שלו לפחות טובה? מעריצי "איש משפחה" האדוקים יותר יצאו למלחמה אינטרנטית, והסבירו לכל המלעיזים כי למקפרלן פשוט לא היתה שהות מספקת להגיב, הרי בניגוד ליוצרי "סאותפארק" לוקח לו יותר משבוע וחצי לכתוב פרק (יוצרי "סאותפארק" ידועים בזריזותם, מה שמאפשר להם להגיב מיד על אירועים אקטואלים).

 

אך ארבע שנים אחרי, נראה שהטענה הזו קלושה. מה גם שהבטיחו לנו התייחסות ישירה ל"סאותפארק" בפרק ה־100 של "איש משפחה" - לשווא. סטון ופרקר המשיכו עם הביצ'יות כאשר נשאלו על יחסיהם עם מקפרלן - אותו מעולם לא פגשו. "החבר'ה של 'איש משפחה' כנראה עדיין שוחים, אז הם לא יכלו לענות", ענו ביהירות. הם המשיכו וציינו כי אם מישהו מהצוות שלהם מנסה להישען כך על גאג ולא על עלילה, הם מעיפים אותו מיד, ובעוד הם מעריכים את "איש משפחה" על כך שיש לה מעריצים והיא מצליחה להצחיק, הם לא סובלים את האלמנט הזה שהפך שם לכל כך משמעותי. מקפרלן המשיך לחייך. "אני מפנק את עצמי בסוג ההומור הזה", אמר פעם, "זה פינוק שאנשי 'סאותפארק' כנראה נעלים מדי בשבילו".

 

  • את הראיון המלא ניתן לקרוא בגיליון החדש של פנאי פלוס

 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה מלחמת המצוירים
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    CARTOONS
    בארט סימפסון מביע תמיכה בסאותפארק
    גם לארץ הם הגיעו. הסימפסונים
    מוחמד בתחפושת של דב, סאותפארק
    7 לילות
    ynet ספיישל