תחקרו במופלא

בשנות ה-70 הופצו בישראל אלבומי מדבקות בשם "העולם המופלא" ובהם ציורים של תמצית היופי שבעולמנו, מפורט לתחומים. גם להקת "רוקפור" בספק מחווה, ספק אסוציאציה, הוציאה אלבום – הפעם של שירים – בשם "העולם המופלא", ראשון בעברית מאז "האיש שראה הכל" שיצא לפני 15 שנה. בדומה למקור, גם היצירה שלהם מתארת עולם עתיר קסם. בשונה ממנו, ססגוניותו מתגלמת במוזיקה. מדובר באלבום שאפתני - יצירה תיאטרלית ומורכבת, שנשמעת כמו חנות צעצועים למבוגרים. על המדפים הגדושים: פאזלים תלת מימדיים של צלילים, בובות רגש יפות, אם כי לא חמודות, שלופתות את הקונה במקום להילפת אליו, וסיוטים מלוטשים.

ברוך בן יצחק, מרק לזר, איסר טננבאום ויקי גני, ובעיקר השילוב שלהם, הם מוזיקאים ללא רבב, משוכללים בהבעות הגיטרות שלהם, המחצינות פרטי-פרטים של מצבי נפש מרובי רבדים, ששיאם מודגש ברצועה האינסטרומנטלית שנקראת "בעילום שם" ובקטע האינסטרומנטלי האינטנסיבי של "מלאך" המרהיב. עם שירתם ההרמונית שנוסעת על כבישי הלחנים היפים של בן יצחק ושל לזר, רוקפור נעים בין שקט חלומי כמו בשיר "סרט זר" לרעש שופע כמו בשיר הנושא, המתיך ומטיח רוקנרול עוצמתי.

רוקפור. קשה להיות אדיש (צילום: יקי גני)

"העולם המופלא" הוא אלבום המנסח מציאות של חוסר ודאות ותלישות, שאותם הוא מתריס בצעקה. זה בהחלט אלבום שצורח "אני פה", וקשה להיות אדיש לשעה פחות חמש דקות של ההצהרה המאסיבית הזו. עולם הדמיון הרוקי-פסיכדלי של רוקפור לא תמיד קומוניקטיבי, ולעיתים (רחוקות) הם נשמעים ניסיוניים מדי, כמו בשיר המעניין "גביע קדוש", שאמנם ממחיש בצורמנותו המכוונת אווירת סיוט, אבל נחווה בחלקו כמו תרגיל למוזיקאים. פה ושם גם יש קלישאות מילוליות, כמו בשיר "אין לך אלוהים" ("לקחת הכל, לא השארת כלום... אין לך אף אחד").

עם זאת, במילא המילים (שכתב מרק לזר) פחות משמעותיות באלבום הזה מהמוזיקה, שפורצת ממנו בסחרור המשכיח את חולשת הטקסט. המוזיקה המפוארת הזו משתדלת להיזהר ממלכודות פאתוס ומצליחה בכך במיוחד ב"חורף ישראלי" ההימנוני, שמכניס אל ההרמוניה צרימה חשמלית שכמו מתריסה: "פה לא יהיה קיטש". אפילו בצבעוניות הוויזואלית של החוברת עם האיורים – המופשטים והפסיכדליים גם הם – של תמי שטייר זה ניכר.